תקשורת

אוהד חמו: "זאת היתה הרפתקה די מלחיצה"

הגירוש מהטקס לזכרו של סולימני במסגד בברלין, המפגש עם טיפוסים מפחידים בגבול טורקיה-איראן, החששות, הפחדים והסיפוק. הכתב לענייני ערבים מסכם את הפרויקט המיוחד שלו "הכי קרוב לאיראן" ששודר השבוע בחדשות 12. איתי אנגל, הדור הבא 
רועי בהריר-פרל |  1
אוהד חמו (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של אוהד חמו)
ישראלי מן המניין שחייו חשובים לו היה מקפיד להתרחק ככל האפשר ממרכז דת שיעי בשכונת נויקלן בברלין בשעה שמתקיים בו טקס לזכרו של מפקד כוח אל-קודס האיראני קסאם סולימאני. במיוחד לנוכח העובדה שהמפגינים נגד משטר האייטלות שעומדים מחוץ למבנה מגלים ש"כל אנשי חיזבאללה נמצאים פה היום - וכולם טרוריסטים". ושאחד מהם - מבקש מקלט על רקע פוליטי -  טוען שהוא מכיר שם מישהו שעינה אותו באיראן ושתפקידו של הבחור היה "אחראי על עינויים".
 
כתב חדשות 12 אוהד חמו הוא לא בדיוק ישראלי מן המניין. הוא עיתונאי חוקר ואמיץ שלא רק התקרב למרכז השיעי הזה במסגרת סדרת כתבותיו המרתקת "הכי קרוב לאיראן", אלא גם נכנס אליו, שהה בו לאורך דקות ארוכות ואף צילם את המתרחש בפנים. הישג עיתונאי נאה שעלה לו בלחץ מטורף מהאפשרות שייחשף. אם זה היה קורה, ספק אם חמו היה כאן היום כדי לדווח על "איראן שמחוץ לאיראן".
 
סדרת הכתבות של חמו, ששודרה השבוע בחדשות 12, שמה דגש על הגולים האיראניים הרבים - ובמיוחד על הגולים הפוליטיים - שמפוזרים ברחבי אירופה וחרדים, גם שם, מפני זרועו הארוכה של המשטר.
 
החלק שמוקדש לתומכי חמינאי וידידיו מצומצם יותר, אבל כולל סצנות וראיונות מרתקים. "בסצנה עם מרכז הדת השיעי, בחלק הראשון של הסדרה שצולם בברלין, יש סיטואציית קיצון, מאוד יוצאת דופן", אומר חמו בראיון ל"אייס", "ישראלי נמצא באותו חדר עם תומכי חיזבאללה ומשמרות המהפכה, אנשים מכל רחבי אירופה שבאו להתאבל על קאסם סולימאני. בתור כתב לענייני ערבים, אני מתעסק פה ושם בדברים מסוכנים שקשורים לפלסטינים, אבל זו טריטוריה שאני לא מכיר. ממש הרגשתי שאני עומד לבד מול איראן וחיזבאללה".
 
הצגת שם את עצמך כפלסטיני. הם קנו את זה בקלות?
"אני חושב שכן. אמרנו להם שם שאנחנו עושים סרט דוקומנטרי על מותו של סולימאני ובהתחלה הם היו בסדר עם זה, אבל כל הזמן חששתי שלאחד מהחבר'ה שם ייגש אליי ויתחיל לחקור אותי. בסופו של דבר גירשו אותנו משם בגלל שצילמנו גם אחרי שביקשו מאיתנו להפסיק. למזלי זה נגמר בזה".
 
* * *
 
בסצנה מורטת עצבים נוספת, שמתרחשת בפרק השני בסדרה, חמו מגיע לעיר הטורקית ואן, שגובלת באיראן, ופוגש שם, לצד מתנגדי משטר איראניים שהצליחו לעבור את הגבול וכעת מעבירים שם את ימיהם וחוששים לשלומם, גם את עלי עוד - איראני שעד לפני כחצי שנה היה חבר בארגון הרצחני בסיג', הזרוע הביצועית של מנגנון הדיכוי של משמרות המהפכה.
 
זו הפעם הראשונה שבה אדם שקשור לארגון הזה מדבר עם תקשורת ישראלית. על אצבעו ענודה טבעת זהה לזו שהייתה לסולימאני ועל פיו אין כל מחסום. "כשהייתי בן חמש הצטרפתי למחלקת הבסיג' של בית הספר", הוא מספר שם, "היינו יוצאים לרחוב ומכים את כל מי שדיבר נגד המשטר. פעם אפילו הכיתי את אחי עד זוב דם כי הוא דיבר לא יפה על חמינאי. הייתי כל כך קיצוני שאם מישהו היה מדבר לא יפה על המנהיגים, פשוט הייתי הורג אותו".
 
נשמע שאם הוא היה מגלה מי אתה, הוא היה "פשוט הורג אותך".
"זו באמת הייתה עדות מדהימה והרפתקה די מלחיצה. הגענו אליו דרך מקומיים ומיד הבנו שהאיש הזה באמת רוצח. במהלך הראיון הוא מן הסתם לא ידע שאני ישראלי, אבל אחר כך החלפנו טלפונים ומהר מאוד הוא גילה מאיפה אני ושלח לי מיליון הודעות טקסט עם המון סימני שאלה. בדיעבד, אני חושב שעשיתי טעות כשראיינתי אותו בחדר המלון שגרתי בו. אמנם העפנו משם את כל הדברים שהיה כתוב בעברית, אבל אחרי הראיון, כשהוא גילה מאיפה אני, ממש חששנו שהוא יגיע לשם וינסה לעשות לי משהו. למזלי, כבר בשש בבוקר למחרת עזבנו את המלון, כך שגם אם הוא רצה - הוא לא הספיק".
 
* * *
רוב האיראנים שחמו פגש בברלין, בוואן, בדיסלדורף ובמקומות אחרים (הפרק האחרון, שמתמקד ברובע הדאחייה בלבנון, המזוהה עם חיזבאללה ואיראן, צולם כמובן בידי מקור חיצוני) הם למעשה פליטים פוליטיים. חלקם תומכים בחזרתו לאיראן של המשטר המלוכני-חילוני של השעה, חלקם מיואשים מהמצב הכלכלי והתעסוקתי בארץ מוצאם וכמה מהם אף מבטאים חיבה של ממש כלפי ישראל. למשל, בחור שמפקיד בידי חמו "דרכון איראני אלטרנטיבי" כדי שיוכל לבקר אותו כשהמשטר יופל. ויש גם ילדה איראנית ששולחת לנו ברכות חמות בשיחת וידאו מטהארן.
 
ואולם, עיקר הסדרה מוקדש, כאמור, ליחס של הגולים האיראניים למדינתם האהובה, שנגנבה, לטענתם, על ידי משטר חשוך. אחד מהם, איראני נוצרי, נרדף על ידי השלטונות במולדתו באשמת הפצה של הברית החדשה. שני תרם כלייה כדי לצאת מהכלא של האייטולות. שלישי נשלח על ידי המשטר לעיראק אחרי שבמסגרת עבודתו כשוטר החליט לשחרר 15 סטודנטים מפגינים בניגוד להוראות - ומשם ברח לאירופה.
 
"הרוב המכריע של הנמלטים מאיראן הוא נגד המשטר", מבהיר חמו, "איתם, מטבע הדברים יכולת התמרון שלי הייתה הרבה יותר גדולה. הייתי יכול לדבר איתם בחופשיות על המון נושאים. גם אם אנשים שמתנגדים למשטר אבל משתייכים לארגונים קיצוניים לאלימים כמו מוג'הדין חאלק. אחת ההבנות שעולות מהשיחות שלי איתם, בנוסף לזו של ההתקוממות העממית נגד המשטר, היא שהאופוזיציה האיראנית סובלת מבעיה קשה של פיצול. הרבה פעמים יש עימותים בין מחנה אופוזיציוני אחד לשני. אני, מבחינתי, ניסיתי להביא תמונה כמה שיותר מאוזנת ומעודכנת של המצב באיראן ובעיקר של הגולים".
 
רוב המרואיינים שם די בטוחים שימיו של משטר האייתולות ספורים. זו נאיביות לשמה או שיש לכך קשר למציאות?
"קשה מאוד לומר. זה נכון שפגשתי הרבה אנשים שסבורים שזמנו של המשטר קצוב, אבל מצד שני הוא גם חזק בצורה יוצאת דופן. בניגוד להרבה מדינות שקרסו במזרח התיכון, שם אין קווים אדומים. בהפגנות שהיו שם בנובמבר 2019, הם הרגו 1,500 בני אדם. מבחינתם של אנשי המשטר, מדובר במלחמה על הבית. הם יודעים היטב שאם הם ייפלו, הנקמה תהיה קשה. זה יהיה מרחץ דמים. המפגינים והמתנגדים לא יוותרו להם. מה שכן מעודד את האיראנים שמאמינים שהמהפכה קרובה זה שמבחינתם - להבדיל מהמשטר, שצריך לדכא הפגנה אחר הפגנה - צריך לנצח רק פעם אחת".
 
אתה מחזיק להם אצבעות?
"כן, בהחלט. האמת שממש התחברתי אליהם - ובכלל, לנושא של הגולים האיראניים והמאבק שלהם - בעקבות סדרת הכתבות. זו אדמה לא מספיק חרושה. התקשורת הישראלית לא מכירה את הנושא הזה מספיק טוב ולכן, מבחינתי, זה היה הישג גדול".
תגובות לכתבה(1):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 1.
    פרסומת לקשת (ל"ת)
    גג 02/2020/14
    הגב לתגובה זו
    1 0
    סגור