1) מעריב לא קרס בגלל ישראל היום, משום שהוא החל לקרוס כבר ב-1992 כשעשה את הטעות הגדולה וניסה להיות "ידיעות אחרונות" מספר 2 בתוכן ובעיצוב ולא ניסה לחשוב מחוץ לקופסא מאז ועד היום. 2) במדינה לא פחות מתקדמת מישראל בתחום העיתונות, בריטניה שמה, יש לא אחד אלא 2 עיתונים המחולקים בחינם בתחנות הרכבת, בתחתית ובנקודות מכירה מרכזיות - אחד בבוקר (ה"מטרו") והשני בערב - The Evening Standard. שניהם מחולקים במיליוני עותקים ביום, 6 ימים בשבוע, ובכל זאת אין שאר העיתונים המודפסים, שגם הם נלחמים על שרידות בשוק, מעלים על דעתם לחוקק חוק בולשביקי כמו חוק ישראל היום. וכן, גם עיתונים אלה , כמו שאר העיתונים, תומכים בצד מסויים בפוליטיקה הבריטית. 3) מאשימים את ישראל היום שאינו עיתון אלא "ביביתון" - אך מה לעשות ורוב העיתונאים בו הם מיוצאי ידיעות אחרונות, שם החלו דרכם ועבדו שם עשרות שנים - אז לפתע הפכו להיות "לא מקצועיים"? הציבור אומר את דברו יום יום בתחום העיתונות (אגב, חבל שאינו נוהג כך לגבי ערוצי הטלוויזיה והרדיו), והוא מעדיף גיוון על פני אחידות פוליטית שפוכה על גבי העיתונים הקיימים.