הרשתות החברתיות הפכו בשנים האחרונות למוקד מרכזי לקבלת ידיעות חדשותיות, לפני כל עיתון או מהדורת חדשות, פייסבוק ובעיקר טוויטר, משמשים עיתונאים ל"פרסום ראשון" וגם לחוות דעתם על סדר היום התקשורתי.

במקרים רבים, הרשתות החברתיות גם מהוות כר פורה לעימותים מתוקשרים וגם להתבטאויות קשות, שמייצרות לא פעם כותרות באתרי התקשורת. אלא שהתבטאות חריגה של עיתונאים בכלי תקשורת מובילים, עלולה, על פניו, לפגוע בדרך מסוימת בכלי התקשורת בו הוא עובד. כך, התבטאויות של מגישים כמו רינה מצליח או אברי גלעד, גררו לא פעם תגובות זועמות ואפילו תלונות לרשות השנייה.

נראה שמי שמעוניינת למזער נזקים אפשריים היא מו"ל גלובס – אלונה בר און, שהוציאה מכתב לעיתונאי גלובס בו היא מנחה אותם שלא לדווח בחשבונות הרשתות החברתיות, לפני שהידיעה זכתה לפרסום בעיתון גלובס עצמו. במכתב ציינה בר-און: "חדשות וחידושים בתחום עבודתכם, יש לפרסם תחילה בפלטפורמות הדיגיטליות של העיתון ולהתייחס לכך בחשבונותיכם הפרטיים רק לאחר מכן. בכל מקרה וכתמיד, דיוק עדיף על מהירות".

המכתב של בר און עסק בשני נושאים מרכזיים. הראשון הוא "פעילות עיתונאי גלובס ברשתות החברתיות", והשני: "השפעתה של עמדת פוליטית על סיקור עיתונאי". מו"ל גלובס ציטטה מתוך הקוד האתי של העיתון בעניין הפעילות ברשתות החברתיות: "נפעל בחשבונותינו הפרטיים ברשתות החברתיות מתוך הכרה בזיהוי ובמיתוג שלנו כעובדי העיתון, ונקפיד על תרבות דיבור ודיון".

שנית, הנחתה בר און את כתבי העיתון כי "בפעילותכם ברשתות החברתיות, שאלו את עצמכם כמה שאלות: "האם הייתם כותבים דבר זהה בפלטפורמות הרשמיות של העיתון?"; "האם מי שקורא יכול לתפוס אתכם במוטים בנושא מסויים?" ; "האם קורא עלול להסיק שהשתייכותכם לקבוצה או מחנה גוברת על עצמאותכם המחשבתית?".

בניין גלובס. צילום: ארכיון מערכת ice

סעיף נוסף שתפס את עינינו הינו: "האם מי שקורא את הכתוב ויודע שאתם מזוהים עם העיתון, יש בכך כדי לשנות את דעתו לגבי העיתון?". עוד נכתב: "האם מה שנכלל יכול להשפיע על יכולתם של עמיתיכם בעיתון לעשות את עבודתם נאמנה?".

לאחר מכן, ביקשה אלונה להעביר "מספר כלים ישומיים" לעיתונאים: "כאשר אתם מציגים עצמכם ברשתות, קחו בחשבון שככל שתפקידכם בעיתון הוא פומבי יותר, משמעות ההצגה העצמית שלכם חשובה עוד יותר".

"כאשר אתם מגיבים לביקורת, מרגיזה ככל שתהיה, אנא עשו זאת לאחר מחשבה. אל תתגמלו טרולים ומחפשי תשומת לב והשתדלו להתמקד בחלקים המפרים והקונסטרוקטיביים של הוויכוח. אם אתם מחליטים למחוק או לתקן תוכן שפרסמתם, משום שהוא טוען או שלא ראוי היה שייכתב, היו שקופים וכיתבו את דבר התיקון/המחיקה בציוץ או פוסט עוקב. רובנו כולל הח"מ (אלונה בר און. ש.ט), חטאנו ביישום הסעיפים הנ"ל וזו אחת הסיבות שבחרנו לחדד את הנושא במסגרת מכתב זה".

העיתון או העיתונאי?
המכתב של בר און מעלה שאלה מעניינת: מה ומי יותר חשוב – הפרסום הראשון והעיתונאי? או הדיוק וכלי התקשורת בו הוא מועסק ומזוהה עמו? ככל שהרשתות החברתיות תופסות יותר נפח בפעילותם של העיתונאים, כך גם הגבולות מיטשטשים, עד שציוץ של העיתונאי הופך מזוהה עם כלי התקשורת המעסיק אותו. העיתונאי, שמחד צובר במה בין היתר בשל יוקרת עבודתו, יכול באותה מידה גם לגרום לנזק דרך דיווחיו, ולכך כידוע, עלולות להיות השלכות כלכליות על הכנסות מפרסום לכלי התקשורת בו הוא עובד.

מסרים אלו מצד המו"לית בר און מגיעים לאחר תקופה קשה מאוד לעיתונות המודפסת ולעיתון גלובס ביניהם, שפיטר מספר עובדים, הוציא אחרים לחל"ת ואף הפסיק את הפעילות מול בית הדפוס הוותיק שלהם בשל העלויות הגבוהות. בכלל, משבר הקורונה חתך את רווחי כלי תקשורת רבים מהכנסות מפרסום, מה שהוביל בין היתר לקיצוצים או הוצאה לחל"ת של עובדים בשורת כלי תקשורת ביניהם: קבוצת ידיעות אחרונות, וואלה, חדשות 13, גלובס ועוד. השאלה שנותרה היא האם אותו מכתב שמבקש לקצץ את כנפי הכתבים מחשש להשלכות אפשריות כלפי כלי התקשורת בו הם עובדים, יקבל גם ביטוי בשטח.