אין הרבה יצורים בטבע המסוגלים לשרוד מתחת לאפס. יתרה מזו, אין הרבה יצורים שיכולים לעשות זאת ולאחר מכן ולקום אחריהן לתחייה. לאחרונה, פורסם כי חוקרים הצליחו להחזיר לחיים תולעים נימיות (נמטודות) שהיו שרויות קרוב ל-46 אלף שנה בשינה עמוקה באדמה הקפואה של סיביר. במחקר החדש חשפו החוקרים את הסיבה הגנטית שגרמה לתולעים הללו להישאר בחיים כל כך הרבה זמן בתנאים הקיצוניים הללו.

בעקבות ההתחממות העולמית, אזורים ברחבי העולם שעד כה היו שרויים בקיפאון מתחממים כיום ומפשירים. ההתחממות, ותהליך המסת הקרחונים, עתידים על החוקרים לחשוף יותר ויותר בעלי חיים שאינם מוכרים עדיין למדע.

הנמטודות שהופשרו נמצאו במזרח סיביר שטמפרטורת השכבות העליונות של הקרקע במקום נשארת כמעט כל הזמן מתחת לאפס מעלות צלזיוס. בתנאים מסוג  זה רקמות ביולוגיות יכולות להישמר תקופות ארוכות.

מחקרים שנעשו בעבר על תולעים מהסוג הזה הראו שביכולתן לצמצם את חילוף החומרים בתאיהן בעזרת פליטת חלק ניכר מהנוזלים שבהם. כמו כן הן אוגרות דו-סוכרים, מולקולות שנפוץ יותר למצוא אצל חיידקים או שמרים, ושעוזרות להתמודד עם תנאי סביבה קיצוניים. לדוגמה, המולקולות הללו מסייעות לשמור על יציבות קרום התא ועל אריזת השומנים בתוכו.

כשהחוקרים הפשירו את התולעים הקפואות זיהו שהן שייכת למין Panagrolaimus kolymaensis. אחר כך ביררו מהו המנגנון שהן משתמשות על מנת להיכנס למצב התרדמה הזו. על ידי ריצוף ה-DNA של התולעים ששבו מההקפאה עם רצף הגנטי של תולעים נימיות בנות זמננו מסוג קרוב אך שונה הצביעו על התאמה גבוהה ביניהן, בעיקר באזורים האחראים על התאמה להתמודדות עם תנאי קיצון. 

עוד ב-

המכון לעיתונות ותקשורת מזהיר: אלו הסכנות בעקבות החוק החדש

לכתבה המלאה

המחקר החדש מציג גילויים חדשים בקשר למנגנונים המאפשרים לבעלי חיים לשרוד תקופות ארוכות בקיפאון. החוקרים מקווים לגלות בעתיד אם יש הגבלה כלשהי למשך הזמן שבו התולעים הנימיות יכולות לשרוד בתנאים האלה. כמו כן, התקווה היא שהידע החדש יסייע לנו להבין בעתיד איך לאחסן תאים או רקמות בטמפרטורה נמוכה לתקופות זמן ארוכות, בלי לגרום להם נזק כבד