פרויקטים

רשות הפטנטים עושה סדר: בינה מלאכותית לא תוכל להיחשב כ"ממציאה"

החלטת רשות הפטנטים הישראלית שלא להכיר בבינה מלאכותית כ"ממציאה" הייתה צפויה ויישרה קו עם העולם. גם המצב המשפטי והטכנולוגי הנוכחי של הבינה המלאכותית מצדיק החלטה זו. סוף פסוק? עדיין מוקדם לדעת מה יקרה בעתיד, במיוחד כשניסיון העבר מלמד כי הרגולציה תמיד פיגרה אחרי המציאות הטכנולוגית

בשיתוף קבוצת לוצאטו | 14/6/2023 14:13

מאת: ד"ר כפיר לוצאטו, אברהם רובינסון

במרץ האחרון פרסמה רשות הפטנטים הישראלית החלטת רשם מיוחדת, שהתייחסה לאחת הסוגיות המורכבות המעסיקה היום אנשי משפט וטכנולוגיה ברחבי העולם: האם מערכת מחשוב מבוססת בינה מלאכותית (AI) יכולה להיחשב כ"ממציאה" לפי דיני הפטנטים? ובמקרה זה, דיני הפטנטים הנהוגים בישראל. לאחר דיונים ארוכים נקבע כי במסגרת החקיקה הנוכחית, התשובה היא שלילית.

בהחלטה זו המשיכה רשות הפטנטים את המדיניות הקבועה שלה לגבי נושאים שאינם מוסדרים על ידי חוק הפטנטים ויישרה קו עם הנעשה מעבר לים. במדינות רבות בעולם, רשויות הפטנטים דחו ודוחות בקשות להכיר בבינה מלאכותית כ"ממציאה", וקובעות כי אמצאות שנוצרו בסיוע בינה מלאכותית תהינה מיוחסות לממציאים אנושיים.

תקציר העלילה: באוגוסט 2019, הגיש ד"ר סטיבן תאלר שתי בקשות פטנט לרשות הפטנטים הישראלית, בטענה כי הן הומצאו על ידי תוכנת הבינה המלאכותית שלו, אותה כינה בשם DABUS. תאלר הגיש בקשות פטנט מקבילות במדינות רבות נוספות והקפיד לציין בכל אחת מהן, שהאמצאה "נוצרה באופן אוטונומי על ידי DABUS, בינה מלאכותית", וכי הוא הפך להיות הבעלים של האמצאה באמצעות "העברת בעלות".

המונח "ממציא" – מוגבל לבני אדם בלבד
בניתוח הסוגיות המשפטיות שהוצגו בבקשה התקדימית, רשות הפטנטים שקלה שני נושאים השלובים זה בזה:

האם בינה מלאכותית יכולה להיחשב כ"ממציאה" לפי חוק הפטנטים הקיים?
האם צד שלישי יכול לרכוש זכויות להגשת בקשת פטנט מבינה מלאכותית?

בהתייחס לשאלה הראשונה, קבע רשם הפטנטים כי על פי חוק הפטנטים הישראלי, המונח "ממציא" מוגבל לבני אדם בלבד. קביעה זו נשענה על ניתוח פשוט של לשון החוק, המבוסס על הגדרות מילוניות ושימוש נפוץ.

לגבי השאלה השנייה, החליט הרשם כי זכותו של המבקש להגיש בקשת פטנט, נגזרת מקיומו של גורם "ממציא". זכות זו עשויה להתקיים על ידי העברת בעלות או באמצעות חוזה, אך אין דרך חוקית לרכוש את הזכויות להגשת בקשת פטנט מגורם שאינו "ממציא".

גם אם לפי שיטת "המשפט המקובל" (השיטה המשפטית הקיימת בארצות האנגלו-סקסיות, אותה גם ישראל אימצה) ניתן להעניק בעלות על תוצרים שיצרה מכונה לבעל המכונה, אין לכך כל רלוונטיות בדיני הפטנטים, משום שהמכונה אינה יכולה להיחשב כ"ממציאה". לפיכך, מכיוון שד"ר תאלר טען שרכש את זכויותיו מישות שאינה ממציאה, דהיינו DABUS, הוא לא יכול היה להיות "המבקש" החוקי.

החלטת רשות הפטנטים התייחסה גם לשיקולי מדיניות ודיני המשפט במדינות אחרות. ד"ר תאלר טען כי מטרתה הציבורית של מערכת הפטנטים היא לעודד חדשנות, ושמטרה זאת תוגשם אם תינתן הגנה פטנטית לאמצאות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית. הרשות דחתה טענה זו, וציינה כי עניין הבינה המלאכותית עדיין לא הוסדר בחקיקה.

הרשות סקרה את חוות הדעת של משרדי פטנטים ובתי משפט בארה"ב, בריטניה, אירופה ואוסטרליה – והגיעה למסקנה, כי בכל המדינות שנסקרו, רשויות הפטנטים סירבו להעניק לבינה מלאכותית את התואר "ממציאה" מהסיבות שפורטו לעיל. בהיעדר הסכמה אוניברסלית בשאלה האם ניתן להגן על אמצאות מבוססות בינה מלאכותית, הרחבת ההגנות של מדינה אחת תהיה חסרה השפעה משמעותית, סיכמה הרשות.

ד"ר כפיר לוצאטו (מימין), אברהם רובינסון (צילומים מיכל לוצאטו)

חוסר גמישות ישראלי? המציאות מוכיחה אחרת
בהתחשב במציאות הטכנולוגית והמשפטית העולמית, סירובה של רשות הפטנטים להכיר בבינה מלאכותית כ"ממציאה" ויישור הקו עם הנהוג בעולם היה צפוי לחלוטין – והוא מאפיין את גישתה הכללית של הרשות בהתפתחות דיני הפטנטים. אמנם בשנת 2021, בית משפט אוסטרלי הכיר ביכולת החוקית של DABUS לשמש כ"ממציאה", אך פסיקה זו נדחתה שנה מאוחר יותר עלידי בית המשפט לערעורים.

נכון להיום, אוסטרליה ניצבת בעמדתה לצד שאר העולם. רק דרום אפריקה יוצאת דופן, אבל בהקשר הזה חשוב להדגיש כי רשות הפטנטים שלה בודקת רק דרישות פורמליות בסיסיות ואינה בוחנת את הבקשה לגופה. מסיבה זו רשות הפטנטים הישראלית לא ראתה בדרום אפריקה תקדים רלוונטי.

למען הסר ספק, לא ניתן להאשים את ישראל, או כל מדינה אחרת, בחוסר גמישות בהתאמת דיני הפטנטים למציאות המודרנית. למעשה, ההיפך הוא הנכון. דוקטרינות משפטיות מתפתחות עם הזמן וככל שהחברה מתמודדת עם תופעות טכנולוגיות חדשות, הדוקטרינות מתאימות עצמן יותר ויותר למציאות.

לדוגמה, הופעתן של אמצאות מבוססות על פעולות מחשב, למשל בתחום התוכנה, הציבה אתגרים חדשים למערכת הפטנטים בעולם ועלתה השאלה האם קיים קו גבול המפריד בין יישומים ממוחשבים לבין רעיונות מופשטים (שעליהם לא ניתן להגן בפטנט) ואם כן מהו.

במהלך כשני עשורים, ארה"ב פיתחה מסגרות משפטיות שונות כדי למתוח קו זה. בשלב מסוים, היא יישמה תקן הרבה יותר מתירני לפטנטים עבור אמצאות מבוססות מחשב בהשוואה לאירופה. בסופו של דבר, בעקבות פסק דין "אליס" על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב ב-2014, התייצבה הפרקטיקה בארה"ב והתקן האמריקאי הפך שווה ערך מהותית לתקן האירופי.

דוגמה אחרת, היא של טיפולים ביולוגיים שהשימוש בהם והיעילות שלהם עלו מאוד בעשור האחרון, לצד תרופות כימיות. דיני הפטנטים התאימו עצמם לתופעה חדשה זו באמצעות הרחבת ההגנות שניתנו בעבר רק לפטנטים פרמצבטיים, כגון הארכת תקופת הפטנט לפטנטים על טיפולים ביולוגיים. הרחבות אלו יושמו בחוק, או, במקרה של ישראל – באמצעות פסיקה או החלטות מנהליות.

ניסיון מוקדם שנדון לכישלון
במצב העניינים הקיים, עדיין לא ניתן להפריד בין בינה מלאכותית לבין המתכנתים האנושיים המספקים את הנתונים ואת עבודת התכנות כדי לאפשר לבינה המלאכותית לייצר תוצאות. יותר מזה, מתקיים היום דיון ציבורי ואקדמי בסוגיית ההטיה בבינה מלאכותית. הטענה היא, שמרבית המתכנתים הם גברים לבנים ולכן הם אינם ערים להטיות ולאפליה של הבינה המלאכותית כלפי אוכלוסיות, מגדרים, מגזרים ועוד.

מדובר למעשה בעדות נוספת לחותם שבני האדם עדיין משאירים על תוכנות הבינה המלאכותית. עם זאת, אין לנו ספק שדיני הפטנטים יתאימו את עצמם, בעתיד, לאתגר שמציבה הבינה המלאכותית, והדבר ייעשה בצורה מנומקת והולמת.

הניסיון של ד"ר תאלר לקצר את תהליך ההתפתחות המשפטית על ידי רישום בינה מלאכותית כ"ממציאה" היה מוקדם מידי ונדון לכישלון כרגע. והדגש הוא על "כרגע". ייתכן, כפי שמציינת החלטתה רשות הפטנטים, שבעתיד בתי המשפט יצטרכו דווקא להתייחס לשאלה: "איזו מעורבות אנושית נדרשת על מנת שאדם ייחשב כממציא באמצאה שנעשתה בסיוע של מכונה". איננו צופים כי הזמן הזה יגיע בעתיד הקרוב. עד אז, נמשיך לקדם אמצאות של ממציאים אנושיים, תוך ניצול כל הכלים והמשאבים העומדים לרשותם.

ד"ר כפיר לוצאטו הוא עורך פטנטים ונשיא קבוצת לוצאטו, קבוצת הקניין הרוחני המובילה והוותיקה בישראל. אברהם רובינסון הוא עורך פטנטים בקבוצה, שניהם מתמחים בהגנה על פיתוחי בינה מלאכותית.

(בשיתוף קבוצת לוצאטו)