גל ההתייקרויות הבלתי פוסק, חוסר האכיפה של ממשלות ישראל לדורותיהן את חוקי התחרות והפסיקות החוזרות ונשנות של בתי המשפט לטובת מונופולים, חברות גדולות ובנקים מרגיזים ישראלים רבים. אלה סבורים בטעות כי אין מה לעשות נוכח ברית כה חזקה של פוליטיקאים, שופטים ובעלי הון. אחד שומר על השני מפנינו האזרחים. האומנם אין מה לעשות? הניסיון האמריקני מלמד שיש מה לעשות ולא מעט. 

בחודש האחרון חזרתי והתעמקתי בהיסטוריה הכלכלית האמריקנית, בין היתר באמצעות הספר "היסטוריה עממית של ארה"ב" (1980). ספרו המונומנטלי של לוחם זכויות האזרח הדגול מאוניברסיטת בוסטון, היהודי האמריקני, פרופ' הווארד זין. הספר מתאר כיצד השפיעו האינטרסים הכלכליים על תהליך בנייתה והתפתחותה של ארה"ב לאורך הדורות, תוך שימת דגש מיוחד על השכבות והמגזרים החלשים בחברה. העניים, האפרו-אמריקנים, הנשים, האינדיאנים ולא פחות חשוב העסקים הקטנים. 
 

עוד ב-

בשורה אדירה לאזרחי ישראל: פרויקט הרכבת של מירי רגב יוצא לדרך

לכתבה המלאה

זין פורס בפנינו שורה ארוכה של מקרים שבהם שיתפו פעולה הרשות המבצעת והרשות השופטת כדי לעשוק את ציבור האזרחים לטובת האינטרסים הכלכליים של אליטת ההון. זין מצטט את ההיסטוריון צ'רלס בירד מאוניברסיטת קולומביה בספרו "פירוש כלכלי לחוקה" מתחילת המאה ה-20: "מטרתו העיקרית של ממשל, מעבר לדיכוי האלימות הפיזית, היא עיצוב הכללים המכתיבים את יחסי הרכוש בין אנשי החברה; לכן המעמדים השליטים שזכויותיהם תלויות בכך חייבים להשיג מהממשל כללים שמתאימים לאינטרסים הרחבים שלהם, להמשך התהליכים הכלכליים שמהם הם מרוויחים; או שישלטו בעצמם בממשל".

במילים אחרות, אומרים לנו הפרופסורים בירד וזין כי כדי להגן על האינטרסים וזכויות היתר והפריבילגיות העושקות שלהם, חייבים בעלי ההון לשלוט בממשל ישירות, או לשלוט בחוקים שלפיהם פועל הממשל. זו גם ההיסטוריה הכלכלית של ישראל בדור האחרון במשפט אחד.

זין ממשיך ומתאר בשפע אדיר של דוגמאות כיצד בשלושים השנים שלפני מלחמת האזרחים שהתרחשה בשנים 1861-1865 פורשו החוקים האמריקנים על ידי בתי המשפט יותר ויותר בדרכים שהתאימו להתפתחותה הקפיטליסטית של ארה"ב ולאינטרסים של בעלי ההון הגדולים בה. כיצד פורשו חוקי החוזים לטובת בעלי הון וחברות גדולות ונגד האינטרסים של עובדים ושל חקלאים קטנים. 

זין גם מצטט את ההיסטוריון מורטון הורוביץ הקובע כי "עד אמצע המאה ה-19 תמה מלאכת העיצוב מחדש של מערכת המשפט לטובת אנשי המסחר והתעשייה ולרעת החקלאים, העובדים, הצרכנים, וקבוצות אחרות, חזקות פחות, בחברה". 

עוד מתאר זין כי כאשר גדשה הסאה וציבור האזרחים איים להתקומם נקטו הפוליטיקאים בשתי טקטיקות. האחת, חקיקת חוקי כאילו. היינו חוקים נוספים על פני החוקים הקיימים שגם הם לא יאכפו. כאילו שני חוקים מקבילים וכמעט חופפים האוסרים על פעולה מקפחת של מונופולים יסייעו כאשר כבר את החוק הראשון לא טרחו הפוליטיקאים ובתי המשפט לאכוף אלא דווקא לטובת המונופולים. אחזור ואומר, כמו בישראל של היום, בארה"ב של המאה ה-19 נאכף החוק נגד המונופולים דווקא נגד האזרחים והעסקים הקטנים ולטובת המונופולים והכול במניפולציה של פרשנות המרוקנת מתוכן את הנאמר ואת מה שהמחוקקים התכוונו לו. 

וכאשר טקטיקה זו של חקיקת סרק לא הועילה הקצינו הפוליטיקאים מאבקים פנימיים וחיצוניים שהובילו למלחמות. מלחמת האזרחים והמלחמות הקולוניאליות נגד מקסיקו וספרד.

המניפולציות האלה של פוליטיקאים משני המחנות ושל שופטים נמשכו עד השפל הגדול בשנות השלושים. עד פרנקלין דלנו רוזוולט. 

בישראל הדברים אינם שונים ובאיחור אופנתי של מאה שנים אנו נלחמים היום את מה שרוזוולט נלחם כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת. משק מונופוליסטי עם הדרה קיצונית נגד חלשים, רנטות (כלומר תמורות שמפיקים מכוח עודף ולא מהשקעה או מעבודה) של קבוצות כוח מקורבות לצלחת ושופטים עליונים הנבחרים מתוך קבוצת אליטה מצומצמת המרוקנים את החוקים מתוכן עלול להביא לבסוף לריב אחים מסוכן שסופו מי ידע.    

זו הסיבה מדוע בישראל בעלי ההון והפוליטיקאים חברו יחד כדי לאפשר לבעלי הון להעמיד ערבויות לא מוגבלות למפלגות שהן חפצות ביקרן ובה בעת להעמיד ערוץ מימון של הכנסת אך ורק למפלגות קיימות שכבר עברו את המסננת של בעלי ההון. בדרך זו, כמעט בלתי אפשרי להקים מפלגה חדשה בישראל אשר לא תואיל להכפיף את ראשה לדירקטיבות של בעלי ההון התורמים. אך חסם זה אינו מאפשר ללחץ הציבורי לבוא לידי ביטוי פוליטי. 

זו גם הסיבה מדוע בעלי ההון והפוליטיקאים חוקקו חוקים שמאפשרים לבעלי הון לשלוט בכלי תקשורת מרכזיים המשפיעים על השיח הפוליטי ויכולים לסכל את ההתמודדות של כל מי שמנסה לערער על השיטה. אך חסם זה אינו מאפשר ללחץ הציבורי לבוא לידי ביטוי תקשורתי מספק. 

זו גם הסיבה מדוע מתחולל קרב כה אדיר על הוועדה למינוי שופטים. האם תימשך הבחירה של שופטים עליונים רק מתוך אותה שכבת אוכלוסייה מצומצמת, עשירה, מיוחסת בעיני עצמה, שמגנה על האינטרסים של בעלי ההון, הבנקים, החברות הגדולות והמונופולים? האליטה הכלכלית במדינה יודעת כי רק אם ימשיכו השופטים להיבחר מתוך אותה קבוצה מצומצמת, ניתן יהיה להמשיך לשלוט בחוקים ובשלטון. השופטים בני האליטות ימשיכו לפרש את החוקים באופן שמרוקן את חוקי התחרות וחוקי הצרכנים מכל תוכן, והרנטות העושקות של בעלי ההון והחברות הגדולות ימשיכו ללא מפריע. אך חסם זה חוסם את דרכו של הלחץ הציבורי בפני בתי המשפט.

אז אם לא נותר ללחץ הציבורי כל מוצא - שעה שהפוליטי, התקשורתי והמשפטי נחסמו – לאן תנותב המצוקה הרחבה? אם הפוליטיקאים משני הצדדים והשופטים העליונים לא ייטלו במהרה קורה מבין עיניהם, הם יובילו את החברה הישראלית חלילה לאסון. 

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית