אחת מההתחייבויות המרכזיות של הממשלה ערב הבחירות הייתה להקפיא את תעריפי הארנונה מתוך הבנה כי המחירים והמיסים באחריות ממשלתית הם חלק ממחוללי האינפלציה. כעת מתברר כי הבטחות לחוד ומעשים לחוד.

לפני כחודש נודע כי הממשלה מאפשרת לחלק מהרשויות לייקר את הארנונה למגורים, וכעת מתברר כי היא נחושה להנהיג מנגנון חדש שיחייב הלכה למעשה רשויות רבות במרכז הארץ לייקר עוד את הארנונה למגורים. למנגנון היא קראה קרן הארנונה ונתנה לו ייעוד יפה כדי להסתיר את המשמעות האמיתית מאחורי הדברים. לדברי האוצר נועדה קרן הארנונה לגבות עודפי ארנונה עסקית מרשויות הנהנות מתמהיל גבוה של הכנסות מארנונה לעסקים ביחס להכנסות מארנונה למגורים. בכסף העודף כביכול יעשו שימוש למימון תוכניות בנייה ברשויות חלשות יותר במרכז הארץ. לטענת הממשלה הקמת הקרן תסייע להקטנת התמריץ של רשויות במרכז הארץ לבנות בנייני משרדים ותגרום להם להעדיף בנייני מגורים, תסייע לרשויות חלשות לבנות יותר וכן תסייע להקטין את הפערים בהוצאה לתושב בין רשויות חזקות לחלשות. המטרות נפלאות, הכוונות נהדרות אך הקרן לא תעשה שום דבר מכל אלה. ישראבלוף מוחלט.
 

עוד ב-

עליית הריבית הנוספת מחזירה את שוק הנדל"ן 20 שנה לאחור

לכתבה המלאה

ראשית, אין בכלל עודפי ארנונה מעסקים באף רשות. השימוש במילה עודפים הוא הטעיה שלא לומר רמאות. התקציבים של כלל הרשויות מאוזנים. נכון שתמהיל ההכנסות שונה בין רשות לרשות כאשר יש רשויות ששיעור ההכנסות מארנונה עסקית גבוה יותר, אך ככלל כולן עם תקציב מאוזן. לכן, אם תוקם הקרן והיא תיקח לרשויות אלה מיליוני שקלים מהכנסותיהן מארנונה עסקית אזי בהכרח יווצר גירעון בתקציבן. אולם, מאחר ועל פי כללי משרד הפנים אסור לרשות לנהל תקציב גירעוני אזי היא תהיה חייבת לקצץ משירותיה המוניציפליים או לייקר את תעריפי הארנונה למגורים ולעסקים. ההשלכות על יוקר המחייה ברורות.

שנית, המטרה של עידוד בנייה למגורים ברשויות החזקות לא תושג. הסיבות המרכזיות מדוע הרשויות מעדיפות מבנים לעסקים הן היעדר תשתיות מתאימות לעוד תושבים (תחבורה, חינוך וכיוצ"ב), הצפיפות הרבה והעלויות הגבוהות של תושבים נוספים שיכניסו את הרשויות לגירעון מובנה. סיבות אלה לא תיפתרנה גם אם ייקחו חלק מהכנסות הרשויות. לא מיותר לציין כי האשם המרכזי בהיעדר תשתיות מתאימות להגדלת מספר התושבים במרכז הארץ הוא לא אחר ממשרד האוצר. יוזם רעיון קרן הארנונה. ולדוגמה, הכישלון הקולוסאלי שלו בניהול פרויקט הרכבת הקלה הוא לדיראון.

שלישית, הפער הגדול בהוצאה לתושב נובע בראש ובראשונה מהקיצוץ ארוך השנים בתקציבי מענק האיזון הממשלתיים וכן מהעובדה שנוסחת חלוקת מענק האיזון ישנה מאוד ואינה תואמת את הצרכים העדכניים. יצוין כי לפני כשנתיים ביצעתי ניתוח סטטיסטי באמצעות רגרסיה לינארית בין שיעור מענק האיזון לנפש לבין שורה של משתנים (סך ההוצאה לנפש, דירוג סוציו אקונומי, היקף האוכלוסייה, ההוצאה לרווחה לנפש וההוצאה לחינוך לנפש). התוצאות שהתקבלו הראו כי כל המשתנים אינם מובהקים. במילים אחרות, אין קשר מובהק בין מענק האיזון לנפש לבין אף אחד מהמשתנים שתיארתי. הכיצד יכולה נוסחת מענק האיזון להתיימר לצמצם פערים בין רשויות או לסייע בהבטחת סל שירותים בסיסיים לתושב ברשות חלשה כאשר אין כל קשר מובהק בין הסיוע לבין השירותים הניתנים? 

למרבה הצער הסיוע הממשלתי להקטנת פערים בין רשויות קוצץ לאורך השנים ומחולק באופן בלתי סביר וכך אבד הסיכוי לצמצום פערים. כעת, במקום להעמיד את התקצוב של הממשלה על היקף נאות ולתקן את נוסחת החלוקה מצאו במשרד האותר פעם נוספת את השיטה הקלוקלת להעביר את האחריות לסגירת הפערים על כתפי האזרחים. והפעם על כתפי משלמי הארנונה למגורים במרכז הארץ. אולם, תושבים אלה כבר נושאים בעול כבד של מיסים רגילים (מס הכנסה, מע"מ, מסי קניה, דלק, ארנונה מאוד גבוהה במרכז הארץ ועוד) שמממנים את תקציב הממשלה. זה אפוא אינו תפקידם אלא תפקידה של הממשלה. הארנונה מנגד נועדה לממן שירותים מוניציפליים ולא לשמש כיס צדדי לממשלה שיחליף את אחריותה היא.

יתר על כן, זהו תקדים מסוכן שהרי קיימים עוד הרבה מאוד פערים שהממשלה לא סוגרת. לדוגמה, קיים חוסר של כחמישה עשר מיליארד שקל בתקצוב מערכת הבריאות. אולי גם את זה נממן בקרן הארנונה? ומה לגבי ההיגיון להעלות מיסים בתקופה של האטה כלכלית חמורה? או ההיגיון העקום להעלות ארנונה כאשר ברור שהאינפלציה יצאה משליטה והממשלה אובדת דרך בעניין זה?

בשורה התחתונה, קרן הארנונה היא רעיון רע, אך חמור מכך, היא מצביעה על אובדן דרך של משרד האוצר. הצמיחה כבר התרסקה, פועל יוצא מהמדיניות הכלכלית הכושלת של הממשלה הקודמת (אותה כבר תיארתי בהרחבה לאורך מספר רב של טורים בשנה שעברה). ואילו שר האוצר המכהן סמוטריץ' לא השכיל לשנות מאומה מהמדיניות של קודמו ליברמן או להכניס מנועי צמיחה חדשים לתקציב החדש. התקציב מלא בכספים קואליציוניים מפוקפקים ולא יעילים המחולקים מכסף שאין לממשלה - ולכן היא גם נדרשת לתעלולים הללו של קרן ארנונה שתממן את הרשויות החלשות במקום הממשלה.

מכאן עולה כי גם הצמיחה בשנה הבאה, שנת 2024, עומדת לרדת לטמיון. ברור גם שהאינפלציה ברחה לשר האוצר מהידיים ולכן הריבית שקובע בנק ישראל עוד צפויה לעלות. הכנסות הממשלה יורדות מחודש לחודש ולכן צפויים עוד קיצוצים משמעותיים בתקציב הממשלה ובשירותים שהיא נותנת לנו בשעה שיוקר המחייה והריבית הגבוהה מכבידים על רבים וטובים. בנסיבות עגומות אלה, טוב יעשה ראש הממשלה אם יעמיד את שר האוצר לסדר ויכריח אותו לבצע ריסטארט במדיניותו הכלכלית. כך אי אפשר יהיה להמשיך עוד זמן רב.

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית