השבוע פורסם כי חברת נמלי ישראל פסלה את צ'יינה הארבור, חברה סינית, מלהתמודד במכרז להקמת נמל תזקיקים בחיפה. נדמה שבתחום התשתיות הלאומיות, ממשלת ישראל מנהלת מדיניות סדורה ביחס בכל הנוגע להשתתפות חברות סיניות, אך מה בנוגע לתחום בטחון המזון בישראל, שבו לסין יש נגיעה משמעותית בהיותה בעלת השליטה בקונצרן תנובה. מומחים ליחסי ישראל-סין קוראים לממשלה לגבש מדיניות סדורה גם בתחום זה. 

קאריס וויטי, מייסדת ומנכ"לית מכון המחקר קבוצת SIGNAL העוסקת ביחסי ישראל סין וסין והמזה"ת, אומרת כי "בטחון המזון הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לבטחון הלאומי הסיני. על מנת לשמור על בטחונה התזונתי, סין נוקטת במגוון פעולות מול מדינות שונות, כאשר המדיניות משתנה ממדינה למדינה". כשמדובר בארצות הברית, לדוגמה, הפעולה העיקרית היא רכישת קרקעות. לאחרונה דווח בבלומברג על חשש בארה"ב בשל עלייה ברכישת קרקעות חקלאיות על אדמת ארה"ב בידי סין והקושי לדעת בדיוק מה היקף התופעה, ומה גודל השטח המוחזק.
 

עוד ב-

גבינות מיוחדות בדרך למדפים: מהפכה בסופרמרקטים בישראל

לכתבה המלאה

על פי הדיווח, נתוני משרד החקלאות האמריקני מעידים כי הבעלות הזרה וההשקעות בנכסים כמו שטחי חקלאות, מרעה ויערות זינקה לכ-160 מיליון דונם ב-2021, עלייה של 40% לעומת 2016. הדבר מדיר שינה מעיני הקברניטים וכעת בכוונת הממשל האמריקני להוביל חקיקה להסדרת רכישת נכסים על ידי גופים זרים, כולל אלו מסין. 

הטקטיקה הזו של סין לא פוסחת גם על ישראל. בישראל הקרקע מפוקחת היטב וקשה לקנות אדמות, אך סין גילתה זווית חדשה ליישום הטקטיקה שתבטיח ביטחון תזונתי לתושביה – פוד-טק. בהתחשב בכך שביטחון תזונתי חיוני גם לישראל, וויטי מציעה כי "על מנת להגן על תעשיית המזון הישראלית, על ישראל ללמוד מארה"ב ולפעול למזער את סיכוניה בתחום בטחון המזון". 

 

מדוע בטחון המזון כה חשוב לסין?
למרות שטחה העצום החולש על 9.6 מיליון קמ"ר, על פי נתוני הבנק העולמי, רק כ-13% מאדמת סין ניתנת לעיבוד. היצע האדמות החקלאיות המוגבל מציב אתגרים מהותיים לביטחון התזונתי של סין, שכן שיעור האספקה העצמית של המזון הולך ויורד, מה שמעיד על תלות גוברת ביבוא מזון. דו"ח משנת 2022 של הפורום לפיתוח מאקרו-כלכלי של סין קבע כי יותר משליש מהמזון שלה מסתמך כעת על ייבוא וכי במהלך 20 השנים האחרונות, רמת הביטחון התזונתי של סין ירדה מ-93.6% בשנת 2000 ל-65.8%. 

בייג'ין מודאגת מכך שאספקה ויבוא של מזון עלולים להפוך לאמצעי לחץ בידי מדינות אחרות, מה שישפיע על בטחונה הלאומי. סין תלויה מאוד בקומץ מדינות, במיוחד ארה"ב, קנדה ואוסטרליה, וכדי למזער את הסיכונים לכך חברות סיניות מביאות ביטחון תזונתי ל1.4 מיליארד תושביה באמצעות רכישת קרקעות חקלאיות בכל העולם. השטח המשולב של הקרקעות שנרכשו או הוחכרו על ידי חברות סיניות באסיה ובאפריקה בעשור האחרון שווה לשטח הקרקע הכולל של סרי לנקה או ליטא. 
 

עוד ב-

חגיגת פודטק ישראלי: האם המסעדות הגדולות בדרך להצטרף?

לכתבה המלאה

בישראל: סין פונה לרכישת טכנולוגיות מזון 
כאמור, סין לא פוסחת גם על ישראל כאשר היא מזהה טכנולוגיות מזון כהזדמנות. קונצרן המזון הגדול במדינה, תנובה, וחממת הפודטק שפועלת בקריית שמונה, נמצאים בבעלות של חברה סינית. על פי וויטי: "בעוד רבים בישראל רואים באחזקה זו פעילות עסקית בעיקרה, יש לראותה בראייה אסטרטגית, להבין את משמעויותיה ולפעול למזעור הסיכונים (De-Risking) בתחום זה". 

וויטי מסבירה :"חשוב להבין, ברייטפוד הסינית לא רכשה את תנובה כדי למשוך דיבידנד ולא נלחמה כדי לזכות במכרז חממת הפודטק בקריית שמונה כדי לקדם חדשנות ישראלית. השקעה בחקלאות מעבר לים מאפשרת לסין לקבל גישה לטכנולוגיות ושיטות חקלאות מתקדמות. העברת ידע זו יכולה לסייע בשיפור היעילות והפרודוקטיביות החקלאית הן בחו"ל והן בתוך סין. בנוסף לכך, השקעות אלו יכולות להיות גם כלי להשפעה והפעלת מנופי לחץ. על ידי השקעה בחקלאות במדינה זרה, סין יכולה לבנות קשרים דו-צדדיים חזקים יותר ולהרחיב את השפעתה בענייניה הכלכליים והפוליטיים של המדינה המארחת".

 

לדברי וויטי, אין פסול בהשקעות סיניות בתחום הפוד-טק, אבל יש בהחלט מקום לגדר סיכונים ולהחליט היכן עוברים הקווים האדומים שבהם המדינה לא מאפשרת לגורמים זרים, סיניים או אחרים, להיות בעלי השפעה דומיננטית. בנוסף, חשוב להבין כי בטחונה הלאומי של סין נמצא בראש סדר עדיפויותיה, ולכן היא מוכנה לשלם עבורו מחיר גבוה מאוד. "כאשר מדובר בפוטנציאל לקבלת הון פוליטי, בעבור טכנולוגיה ישראלית שמשפיעה על בטחונה הלאומי של סין, לישראל מגיעה תמורה השווה בערכה עבור בטחונה שלה - וזו אינה מסתכמת בכסף ובמניות בלבד". 

על פי וויטי, כפי שסין חוששת שהתלות במדינה אחרת תסכן את בטחונה הלאומי, כך צריכה לחשוש גם ישראל: "אין לנו שום עניין לקום בוקר אחד ולגלות שתעשיית המזון הישראלית תלויה בגורם שהאינטרס הלאומי הישראלי אינו האינטרס המרכזי שלו. על ממשלת ישראל לפעול בדומה לארה"ב ולסין  ולהסדיר בחקיקה מגבלות על בעלות גופים זרים על נכסים אסטרטגיים בישראל. אין הדבר אומר לפסול בעלות כזו לחלוטין, אלא להגבילה ולמזער סיכונים סביבה".