שורה של דיונים שהתקיימו במשרד האוצר בימים האחרונים הנוגעים למשבר האמון של המדינה עם החברה ועם בעל השליטה בה הביאו את בכירי האוצר ובראשם את המנכ"ל הדומיננטי, רמי בלינקוב, לגזור החלטה שאינה סופית, כרגע לפחות, אבל היא קריאת כיוון משמעותית, אפילו משמעותית מאוד.

ל-ice נודע כי ההחלטה המסתמנת כרגע היא ללכת עד הסוף עם קני רוזנברג (בעל השליטה באל על) ועם החברה עד כדי העמדה לפירעון מידי של החוב למדינה בהיקף של 200 מיליון דולר וזאת אם רוזנברג ימשיך לחמוק מהמחויבות שלו להזרים לקופת החברה 43 מיליון דולר כהון או כהלוואה נחותה לזו של המדינה.

מנכ"ל האוצר שיגר בימים האחרונים מכתב זועם להנהלת אל על שמהווה איתות של המדינה לחברה כי ללא "שיפור במצבה התזרימי לטווח של 12 חודשים קדימה" לא יינתן כל סיוע מהמדינה לחברה.

כדאי לזכור כי האוצר (קרי משלם המסים) אינו שובר כרגע את הכלים מול אל על ובעל השליטה בה (קני רוזנברג, אלי רוזנברג או מי שזה לא יהיה) אלא הולך צעד נוסף לקראת החברה, רגע לפני שיהפוך את ההחלטה שהתקבלה בימים האחרונים להחלטה סופית שתעבור לביצוע משפטי והיא העמדה לפירעון מידי של החוב בהיקף של 200 מיליון דולר שניתנו כמקדמה על חשבון הטסת אנשי ביטחון במטוסי החברה, השתלטות על החברה והוצאתה למכרז חדש.

תקציר הפרקים הקודמים:

אל על כמו שאר חברות התעופה נקלעה למשבר עם הטלת הסגרים והחלת מדיניות הריחוק החברתי בשנה שעברה. אל על הייתה אמורה לצאת לגיוס הון למרות המשבר עם תמיכה של הבעלים הקודמים והמהלך, למרות הקשיים הגדולים החל להתגלגל. באופן מוזר למדי נדחפה החברה לגיוס הון לא מבוקר במסגרתו הזרימה המדינה כסף ומשפחת רוזנברג כסף והשליטה בחברה עברה אליהם.

לא נכביר מילים (בשלב הזה של הדברים) על הליך העברת השליטה בחברה לידי משפחת רוזנברג אבל אז החליטה המדינה לעזור לחברה ולהזרים ל-200 מיליון דולר כמקדמה על רכישת כרטיסים לאנשי ביטחון של המדינה.

במסגרת הליך חלוקת המתנות לחברה, התחייבה אל על לצאת לגיוס הון של 105 מיליון דולר מתוכם אמור היה בעל השליטה בחברה (רוזנברג) להזרים 43 מיליון דולר במזומן לקופה המדוללת של אל על, לבצע שינוי ארגוני בחברה שיכלול פיטורי עובדים, צמצום צי המטוסים והתאמתו לעידן החדש.

מיותר לציין שכולם עמדו בהתחייבויות שלהם להוציא רוזנברג שהחליט לא להוציא את החברה לגיוס הון (בטענה שתנאי השוק אינם מתאימים לכך - בשלב הזה) ואף לא להזרים את חלקו לתוך החברה.

על פי ההסכם בין האוצר לאל על ורוזנברג, במידה והוא לא מזרים את הכסף והחברה לא יוצאת לגיוס הון, הרי שהמדינה תהפוך את המקדמה על רכישת הכרטיסים (200 מיליון דולר) להלוואה שתעמוד לפירעון מידי כשהמשמעות של זה ברורה. לאל על אין את הכסף הזה ולכן החברה תעבור לידי המדינה שתוציא אותה למכירה נוספת.

באל על פיטרו עובדים, הוציאו אחרים לחל"ת ארוך ומדברים על התאמה של צי המטוסים. אבל כסף מרוזנברג? לא כרגע.

במקביל, הושיטה המדינה יד  (פעם נוספת) לחברה והסכימה להעמיד לה הלוואה של 50 מיליון דולר בתנאים מפליגים (ההלוואה לא תחזור לעולם ככל הנראה) בתנאי שרוזנברג יעמיד את חלקו בהנפקה שלא הייתה כהלוואה נחותה להלוואה של המדינה. 

והנה הפתעה: אל על החליטה שלא לקבל את ההלוואה ובמקום זאת לדרוש פיצוי ש ל100 מיליון דולר מהמדינה בשל התפרצות התחלואה בגל הרביעי של הקורונה.

באוצר עמדו פעורי פה מהדרישה של אל על וקיימו שורה של דיונים שההחלטה המסתמנת מהם היא שהפעם המדינה תלך עם רוזנברג והחברה עד הסוף, קרי העמדה לפירעון מידי של החוב ולמעשה השתלטות עליה.

יש לציין כי ההחלטה כרגע אינה סופית והאוצר נותן למעשה לאל על ולרוזנברג חבל לרדת מהעץ שטיפס עליו. אבל הכיוון ברור, ללא הזרמת כסף ולו סמלית של רוזנברג (גם זה מוזר מעט) המדינה תלך עד הסוף איתו.