כתבת העיתון כלכליסט ויקי אוסלנדר פרסמה הערב (חמישי) התנצלות בפני גלובס, לאחר שטענה כי העיתון בשליטת המו"לית אלונה בר און, פרסם כתבות "אוהדות" על חברת וולט. יממה קודם לכן התייחסה אוסלנדר לשני פרסומים שהועלו באתר בהפרש של שעות בודדות ועסקו בחברת משלוחי המזון.

הראשון הוא מינויה של המנכ"לית החדשה של וולט ליאור אשכול, והשני הוא ראיון עם המנכ"ל היוצא אמרי גלאי. אוסלנדר ציינה לדבריה כי מדובר בכתבות "אוהדות" וכי "פעילות זו מעידה על החלטה מודעת מצד העיתון לקדם את הנרטיב של החברה". זאת למרות שהודעת המינוי של מנכ"לית וולט הופצה ופורסמה בשורת כלי תקשורת שונים. לאחר הפרסום, קיבלה לדבריה איום בתביעה מגלובס, מה שהוביל אותה לפרסם התנצלות.

לדברי אוסלנדר: "בתאריך 11.11.20 התייחסתי כאן לכך שהתפרסמו באותו יום ב"גלובס", בהפרש של שעות ספורות, שתי כתבות אוהדות לחברת "וולט" וששתיהן זכו להתראות פוש, שנמצאת בעיצומו של מאבק מול העובדים לגבי תנאי העסקתם. באחת התגובות ציינתי כי פעילות זו מעידה על החלטה מודעת מצד העיתון לקדם את הנרטיב של החברה. בעקבות הפרסום הזה קיבלתי הבוקר מכתב התראה מעורכי הדין של גלובס, הטוען כי עברתי על חוק איסור לשון הרע. אני מבקשת לתקן ולמסור כי לא היה נכון מצידי לכתוב שקיימת בגלובס החלטה או אג'נדה לקדם את הנרטיב של חברת "וולט" או כל חברה מסחרית אחרת. אני חוזרת בי מהדברים ומתנצלת בפני העיתון".
 

"במכתב נטען גם כי נכשלתי במתן גילוי נאות. לפיכך אני שבה ומדגישה את הידוע לקהל הקוראים שלי כי בשנים האחרונות עיקר עיסוקי הוא כתיבה לעיתונים כלכליים, במסגרתה כתבתי בעבר לעיתון גלובס - שם עבודתי לא הופסקה על ידי גלובס, וכיום בעיתון כלכליסט, וכי סיקרתי את התנהלות חברת וולט, לרבות מהלכים שביצעה בתקופת משבר הקורונה ושפגעו לטענתם של עובדים בחברה בתנאי העסקתם. מודל העסקה של חברת וולט מגדיר את השליחים כעובדים עצמאיים למרות שהיא שולטת בתעריף השעתי, במסלול ואופי השליחויות. השיטה מאפשרת לחברות להעביר את הסיכון ועלויות התפעול השוטף לעובדים. במסגרת מודל העסקה זה, שהוא אבן מחלוקת בעולם כולו מזה עשור, חברת וולט נמנעת מתשלום תנאים סוציאליים לעובדים. נגד חברת וולט ישראל אף הוגשה תביעה ייצוגית מטעם שליחים בחברה".

לפוסט הגיבה גם עיתונאית מהעיתון הכלכלי המתחרה דה-מרקר, רותי לוי שכתבה: "לא עשיתי אמנם לייק לפוסט הקודם כי לא ידעתי להחליט אם את צודקת (לגבי אג'נדה מכוונת), אבל אלוהים אדירים - עיתון לא צריך לתבוע, אם העורכים שלו רוצים לערער ואת כל כך משפיע ומפריעה להם אז שיגיבו לעניין לפוסט".

לאחרונה נפוצו יותר ויותר תביעות של עיתונאים, גם כלפי עיתונאים אחרים, כך לדוגמה, מוקדם יותר השבוע הגיש כתב המשפט של גלובס, אבישי גרינצייג, תביעה נגד סגן העורך לשעבר בעיתון, אלי ציפורי, לאחר חודשים ארוכים בהם האחרון תוקף אותו ברשתות החברתיות. 

התביעה בסך מיליון שקל, באה בעקבות "שורה ארוכה של פרסומים דיבתיים, כך למשל כינה ציפורי את גרינצייג שופר, דובר, בולשביק, עצלן, בטלן, גזען דוחה ומכוער, שקרן, חנפן, עבד נרצע ועוד ועוד תיאורים מכפישים. אם לא די בכך, ציפורי טען כי גרינצייג מבצע עבירות פליליות ואתיות חמורות, משמש כחייל של בנט ושקד במסגרת הכנופיה של הצינות הדתית ונשלח למשימות חיסול על ידי מנדלבליט וארגון הפשע של הפרקליטות".

עמית סגל (מסך) 

עיתונאי נוסף שהרבה לתבוע לאחרונה הוא עמית סגל, שהגיש שורת תביעות נגד גולשים וגם נגד דוברו של ח"כ יאיר גולן, אותו הוא תובע ב-400 אלף שקל. זאת, בגין פוסטים בהם כינה את סגל "שופר של המאפיה", "גזען" ו"שקרן". סגל אף התייחס לסוגיה לאחרונה ולביקורת על תביעות של עיתונאים וכתב: "מברך את העיתונאים שתובעים בעקבות ההכפשות השקריות עליהם. אלה אינן תביעות השתקה (מושג תמוה לכשעצמו) אלא מלחמה מוצדקת מאין כמוה בתת התרבות העבריינית שהשתרשה ברשתות ובמסגרתה מותר להגיד כל דבר שקר על מי שעושים את מלאכתם העיתונאית. העבריינים ישלמו - וזה ייפסק".