המפקח על הבנקים לשעבר כותב בטור מיוחד ל-ice על חשיבותו של הסיוע מהבנקים בעיתות של משברים כלכליים, כמו זו שאנו עוברים כעת עם המלחמה הקשה, בעקבות הביקורות הרבות שהושמעו על הרווחיות הגבוהה של הבנקים, סביב הצעת החוק להעלאת המס עליהם
בשבועות האחרונים במסגרת גיבוש תקציב המדינה לשנת 2024 דנים בהצעת חוק שבסיסה הינה העלאת המיסוי על הבנקים לשנים 2024 ו-2025, זאת על מנת לשמש מקור כספי נוסף שישמש למימון תקציב המדינה. על בסיס הערכת אגף תקציבים במשרד האוצר, מיסוי זה יתרום לקופת המדינה כ-2.4 מיליארד שקל עבור שנים אלה במצטבר.
הצעה זו מעלה הרבה תהיות, בחלקן עלו גם בדיוני ועדת הכספים ואפרט את חלקן בלבד. מה מסביר את הבחירה בסקטור הבנקאות כסקטור שישא בנטל? מדוע המס צריך להיות סקטוריאלי? האם הממשלה פעלה ככל שניתן לייעול המשרדים והמערכות הממשלתיות בעולמות השימושים בתקציב שלאחר פעילות זו הגיע המועד המתאים לטפל במקורות ולהטיל מס נוסף על המערכת הבנקאית?
הועלו טענות לגבי רווחיות היתר של הבנקים שאינני יודע מהי ואתייחס לכך בהמשך. ובהנחה שכך, האם במועד בו הבנקים ירוויחו מתחת לסף הנאות (שכפי שכתבתי – אינני יודע מהו), האם במועד זה יחוקק חוק לפיו יוזרמו כספים למערכת הבנקים על מנת שרווחיותה תהיה נאותה? יתכן ונכון כבר במועד זה, ככל שיתקדם החוק, יקבעו מהו הסף התחתון בו תקציב המדינה יתמוך ברווחיות המערכת הבנקאית שכה חשובה למשק הישראלי.
הועלתה תהיה למה ישמש גביית מס זה? חלק מחברי ועדת הכספים מעוניינים ואף תובעים שכספים אלה יוחזרו ללקוחות ולא ישמשו לתכלית החוק, תכלית לאזן את צרכי התקציב. מכך נובע, שהמניע של משרד האוצר לממן את תקציב המדינה, מקבל "שינוי בעלילה" תוך כדי הדיון, והופך להיות דיון בדבר התחרות במערכת הבנקאית, עולם התמחור והעמלות וטיפול באוכלוסיות משלמות, חלשות ונפגעות.
היבטי התחרות בשוק הבנקאות נידונים לאורך שנים ואלה דיונים בהחלט ראויים. ואכן נעשו פעילויות רבות להגברת התחרות ולשיפור השירות וההוגנות של המערכת הבנקאית לטובת הלקוחות שהינם אזרחי מדינת ישראל. בהחלט יש מקום שנושא זה יהיה על האג'נדה והייתי מרחיב ואומר כ"דרך חיים". אבל, יחד עם זאת, נכון שזה יידון באופן ייעודי רחב ומקצועי ולא בדרך של הוצאת ה"עז" שהכניס משרד האוצר לטובת מימון תקציב המדינה.
בהיבט החברתי, בוועדת הכספים התייחסו להחזר כספי ללקוחות. זוהי חשיבה מעניינת, אך מאד מאתגרת. האתגר הינו מהו המנגנון לפיו יוחלט על החזר כספי ללקוחות? האם על פי סך התשלומים של ריבית ועמלות ששילמו הלקוחות? האם סקטוריאלית? האם גיאוגרפית? האם לפי מרכיב הכנסה? בהחלט עלולה להיות סיטואציה שייהנו קבוצת הלקוחות שלא אליה מכוונים חברי הכנסת.
ובהיבטי תמחור ריביות ועמלות, ראוי ציין כי אנו כמדינה בהשוואה למדינות רבות ומפותחות, מעורבים ומתערבים באופן משמעותי. הדבר אומר שבמדינות אחרות מדדי התחרות הרבה יותר מובהקים. במדינות רבות בהן יש מאות ואלפי מוסדות בנקאיים, הנתונים מראים שמיעוט של קבוצות בנקאיות, ברמה של פחות ממספר האצבעות בשתי כפות ידיים, מחזיקים נתחי שוק בבנקאות המקומית בארצותיהם בשיעורים גבוהים מאד, כמו גם, במקרים רבים, כוח השוק של קבוצות בנקאיות אלה, מצביע שאלה גובות ריביות ועמלות שאינן נמוכות (ואף גבוהות) מהשחקנים הרבים בשוק המחזיקים את נתח השוק השיורי (וניתן לתת לכך הסברים רבים שזה לא המקום).
ולגבי רווחיות המערכת הבנקאית בישראל. אכן, הרווחיות של המערכת הבנקאית פוסט קורונה בשילוב עם עליית הריבית והאינפלציה, בשילוב עם מהלכי התייעלות רבים בהם נקטה המערכת הבנקאית בשנים האחרונות, הביאו את רווחיות המערכת לשיעורים מהגבוהים בעולם, שיעורים שלהערכתי אינם ברי קיימא, קרי, לא סביר שאלה יוותרו ברמתם ובשיעורם לאורך זמן, כמו גם, בהחלט סביר שבעלי המניות בבנקים, שנכון לציין שכ-88% ממניות הבנקים מוחזקים על ידי הציבור (ולא על ידי בעלי שליטה), לא מצפים לשיעור תשואה כה גבוה על השקעתם, תשואה זו איננה תואמת את פרופיל סיכון ההשקעה, הגם ונכון שציבור זה נהנה מרווחיות ומעליית ערך זו.
רווחיות גבוהה זו, ככל שאיננה פרמננטית כפי הערכתי, נכון וניתן להסתפק במדיניות הדיבידנד הקיימת ממנה נהנה הציבור, כמו גם, נהנה הציבור מעליית ערך שווים של הבנקים דרך קופות הפנסיה, תגמולים ונכסים ארוכים אחרים המצויים בתיקי ההשקעות של הציבור.
ונכון לציין כי לבנקים השונים תיאבון סיכון ומדיניות עסקית שונה, ומכאן, פרופיל סיכון שונה הגוזר גם רווחיות צפוייה אחרת. ומכאן, נכון הוא לבחון את הרווחיות והתשואה הנגזרת גם בראי מאפייני הפעילות ולאו דווקא במספרים אבסולוטיים לשנה זו או אחרת. מנגד, ככל שרווחיות זו הינה בעלת מאפיינים קבועים, בהחלט ראוי ונכון לצפות מהמערכת הבנקאית להחזיר ללקוחותיה באופן יזום ו/או לגבות מראש פחות בין בריביות על הלוואות ובין בעמלות על פעילויות, כמו גם, להעביר ללקוחות המחזיקים פיקדונות שיעורי ריבית גבוהים יותר על נכסיהם.
אני בהחלט רואה בפעילות אקטיבית כזו על ידי הבנקים, ככל ואלה יזמו כזו, פעילות בעלת פוטנציאל תחרותי, פעילות ממנה ייהנה הבנק וייהנה גם ציבור הלקוחות. אין כל ספק שקיימת עדיפות לפיה הבנקים יזמו פעילות זו בעצמם כחלק מהאסטרטגיה והמדיניות העסקית שלהם, אגב ראיית הלקוח במרכז, לפעול בהוגנות ובהגינות, פעילות שעשויה להגדיל את נתח הארנק של הלקוח בבנק, להקטין את שיעור הנטישה וכן, להוות פוטנציאל לגיוס לקוחות.
וככל שבית המחוקקים ימצא לנכון לפעול לחקיקה להגברת התחרות, להתערב בעמלות, בריביות ובעוד מרכיבים במשרעת השירותים והתפקידים של המערכת הבנקאית, ראוי שפעילות זו תתבצע על בסיס עבודת מטה רחבה, דיון מעמיק בפרטים ובהשלכות, מעורבות רשות התחרות, אגב הבנת המשמעות ותפקידה של המערכת הבנקאית במשק הישראלי, בחינת ההיסטוריה של המערכת, יציבותה, מעורבותה ותמיכתה במשק גם בשעותיו הקשות, ודי אם אזכיר את המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008, את משבר הקורונה ואת המעורבות הסיוע והתמיכה של המערכת הבנקאית החל מה-7 באוקטובר.
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת. תודה. לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית. חזור לתגובה
2.
מה יקרה אם הכספים בבנק אחרי שיופעל המטבע הדיגיטלי אפריל (ל"ת)
דנה
02/2024/29
הגב לתגובה זו
00
סגור
אתה מוזמן להמר על ה Bitcoin לבד, אבל אל תערב את הבנקים (ל"ת)
דן
02/2024/29
הגב לתגובה זו
10
סגור
1.
צודק בעיקרון, ויותר מכך
ניר בר
02/2024/27
הגב לתגובה זו
11
אתה צודק אבל צודק בעיקר בזה שאתה כותב שהציבור מקבל את הרווחיות של הבנקים באמצעות הדיבידנד, שהרי הציבור מחזיק במניות הבנקים.
יותר מכך, הואיל ומערכת הבנקאות בישראל היתה אחראית במתן הלוואות ולא נגררה למשבר סאב פריים כמו 2008 כמו שבארצות הברית הבנקים נתנו הלוואות בלי לקבל ביטחונות, אזי שהניהול של הבנקים בישראל הוא אחראי. כלומר הבנקים בישראל מספיק אחראיים (הלוואי והמדינה היתה מתנהלת באופן אחראי כמו שהבנקים) ולכן דווקא המדינה צריכה לעודד את הרווחים של הבנקים ועל ידי כך לאפשר לציבור להרוויח את הרווח הן באמצעות עליית שווי מניות הבנקים שהציבור מחזיק והן באמצעות הדיבידנדים.
ולכן כדי שהציבור ירוויח, המדינה צריכה דווקא להפחית את המיסוי שנדרשים הבנקים לשלם ולעודד את הבנקים להיות יותר רווחיים.
