ישראל, כמו רוב רובן של מדינות העולם, מצויה במשבר עמוק ומטלטל שאת השפעותיו העמוקות נבין אולי רק בעוד זמן ממושך. 

לא מדובר במשבר מתוחם בזמן ובמקום.  מגפת הקורונה פגעה בעולם, ביחסי הסחר, בשוק התעסוקה, ושברה באחת משוואות כלכליות שהיו נהוגות כאן במשך עשורים רבים.  הקורונה מאיצה תהליכים אבולוציוניים חברתיים וכלכליים ומשנה מהקצה לקצה התנהגויות חברתיות, התמחויות תעסוקתית ותפיסות יסוד של ביטחון כלכלי ותכנון משקי.

למשבר הזה השפעות עמוקות במישור הביטחון האישי, החרדה הקיומית וסדר העדיפויות הערכי. 

אחד המשתנים הקריטיים להצלחה כלכלית, לאמון במשק  ובשלטון הוא ״מדד האמון״.  המדד הזה לא מנבא בהכרח קרבה רגשית למנהיגות, אהדה או אפילו תמיכה פוליטית בה.  ״מדד האמון״ מבטא את ההכרה בניקיון הכפיים והדעת של המנהיגות ושל הקברניטים השונים בהפעלתם מדיניות ציבורית וקבלת החלטות.

״מדד האמון״ של אזרחי ישראל במנהיגות הפוליטית שלנו מצוי בשפל חסר תקדים.  אובדן האמון חצה את החלוקה הדיכוטומית של ״שמאל״ וימין״, חילונים ודתיים, ערבים ויהודים.  הפוליטיקה הישראלית פושטת יד ורגל.  אובדן האמון לא התרחש בפרוץ הקורנה.  זהו תהליך ארוך שמגיע כעת לשיא של כל הזמנים.

הפוליטיקה הישראלית הפכה מאליטה משרתת (סקטורים, תפיסות עולם, מעמד כלכלי או חברתי) לאליטה המבקשת לקיים את עצמה וחבריה. אליטה מנותקת, כושלת בהתמודדותה עם אתגרי לאומיים, אליטה ששמה ללעג נורמות של מנהל תקין, כיבוד החוק ושמירה על יושרה ואמינות.  בראש מדינת ישראל עומד אדם שנלחם על חייו האישיים ועל חירותו האישית מפני מיצוי הדין.  בישראל הוקמה ממשלה דו ראשית שמבטאת, יותר מכל ממשלה אחרת, את בלבול היוצרות.  בשיא המגיפה ובשיאה של אי ודאות פוליטית, עסקו קברניטי המדינה בסידורי עבודה, חלוקת שלל ובהמצאת חליפות חליפית.  ראשי המדינה לא מצליחים לייצר סדר יום ממלכתי ומתוך הממשלה מנהלים מאבק בכל רשויות המדינה ללא סייג וגבול. נבחרי הציבור הפכו למורמים מעם.  הם אינם רואים בעצמם משרתי ציבור.

אובדן האמון מוצא ביטוי ראשוני מרתק בציוני הביצוע הנמוכים מאוד של נתניהו בעיצומו של הגל השני בהשוואה לגל הראשון.  אין אמון בתפקודו, ציוני המנהיגות שלו בירידה עמוקה והציבור לא מאמין שההחלטות מתקבלות ממניעים ענייניים.  תחושת אפליה חמורה מתרחבת בקרב הציבור ויש מי שהכללים מחייבים אותם ויש מי שעושה בהם כרצונו.

בגידת כחול לבן, אשכנזי וגנץ, בבוחריהם, בריחתם מלקיחת אחריות ישירה למגפה ותמיכתם בנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – לא רק שפגעה באמון הציבורי, אלא היא גזלה את התקווה מכמחצית הבוחרים.

החלטת הממשלה להעניק מענקים בסכומי עתק לכל אזרחי המדינה משקפת את עומק ההיסטריה בממלכת נתניהו.  מדובר בצעד מופקר כלכלית, חסר היגיון חברתי ומנוגד לכל אמות המידה החברתיות שהופעלו בחמש השנים האחרונות.  משטר של סיוע דיפרנציאלי שתכליתו לצמצם פערים, הוחלף בפיזור המוני ומופקר של רכוש הציבור.  דין אחד לתשובה ואריסון ולמשפחה בת שלושה ילדים של שני הורים שכירים המרוויחים שכר ממוצע ומטה.

ישראל צועדת לסגר. סגר שרירותי. סגר פוליטי. 

ממשלת ישראל פגעה פגיעה אנושה בזכויות הפרט ואפשרה לשב״כ, לראשונה בתולדות המדינה, לאכן טלפונים של אזרחי המדינה.  ניתן להצביע בצורה מדויקת על מוקדי התחלואה, על השכונות שחרגו מהנורמה ועל הערים אותם יש לסגור.  ניתן לבצע סגר מונע, ניתן לאתר, להפריד ולטפל בחולים במקומות אלה ולהעבירם למלוניות משרד הביטחון.  הממשלה, ללא כל הסבר משכנע, בחרה לסגור את כולם, לבטל את הקייטנות ולהטיל עוצר בסוף השבוע.  התנהלות תימהונית, מחשידה, בלתי מידתית והגיונית.  איך אפשר לקיים כלכלה בתנאים בהם אין לילדים מסגרת?  איזה היגיון יש בשמירה על הכללים עם דין אחד חל על ערים ״ירוקות״ ועל ערים ״אדומות״.

ישראל ממתינה לפרויקטור לקורונה משום שהיא איבדה אמון במנהיגיה. ישראל ממתינה שאחריות תועבר לצבא משום שהיא איננה מאמינה ביכולתו של הממשלה למשול. 

נתניהו טעה טעות חמורה בניווט. במקום לשפר לאחור, לחזור לנקודת התמצאות על המפה, הוא בוחר לרוץ בתזזית אופיינית בין גבעה לגבעה כשהוא מגביר את הסטייה שלו מהמטרה.  המנהיגות התברברה בניווט ובעשותה כן לוקחת את העם לסיבוב מסוכן מאוד.

ישראל לא נלחמת היום על גבולותיה. למעלה ממיליון ישראלים שעד לחודש מרץ התפרנסו מיגיע כפיהם, שמרו על מקום עבודה או על עסק עצמאי – לא יודעים מה יעלה בגורלם מחר.

ישראל צועדת אל התהום ללא רועה, ללא כיוון וללא מצפן. מבוגרי הארץ הוכנסו לבידוד כפוי והוזנחו ללא תוכנית.כנסת ישראל עסקה בתרומות של מיליוני דולרים לנאשם בפלילים, הקמת משרדים פיקטיביים, חקיקת חוק החלופי והחוק הנורבגי.

הגיע הזמן לכנס את אסיפת בעלי המניות של החברה הישראלית. אסיפת בעלי המניות היא זו שמחזיקה בכוח. ברצותה מסמיכה את משרתי העם וברצותה שולחת אותם הביתה.  על האסיפה הציבורית לפעול להצלת החברה והמשק ולשחרר את המנהיגות המושחתת, חסרת הדרך והכיוון ולהביא לממשלה אזרחית אמיתית שרואה את שליחותה לפעול בנאמנות, ביושר ובמקצועיות לטובת בעלי המניות.* ליאור חורב הוא יועץ אסטרטגי בינלאומי ומתמחה בניהול מערכי תודעה