ההשקה הגלובלית של תאגידי המדיה חשובה להם שכן הם צריכים להראות גידול למשקיעים שלהם, ולכן הם לא יוותרו בקלות על כל טריטוריה, קטנה כגדולה. הדבר הופך את התחרות על ליבם וכספם של צופים ישראלים לחלק מתופעה גלובלית שדורשת פעולה של הרשויות
ד"ר יובל גוז'נסקי (צילום סיגל גולן, דוברות מכללת ספיר)
ההודעה על כניסתה הצפויה בקיץ הקרוב של דיסני+ לישראל מעוררת התרגשות ציבורית ותקשורתית. בנוסף למותגים המקוריים שלו תאגיד המדיה דיסני יאפשר צפייה במגוון תכנים פופולריים עתירי משאבים, החל מסרטי מארוול, סדרות ועד סרטי טבע.
דיסני+ יצטרף לשירותי הסטרימינג הזמינים כבר בארץ ובראשם נטפליקס, אמזון פריים, אפל TV ובקרוב גם HBO MAX. ההשקה הגלובלית של תאגידי המדיה הללו חשובה להם שכן הם צריכים להראות גידול למשקיעים שלהם, ולכן הם לא יוותרו בקלות על כל טריטוריה, קטנה כגדולה. הדבר הופך את התחרות על ליבם וכספם של צופים ישראלים לחלק מתופעה גלובלית שדורשת פעולה של הרשויות.
הכניסה הזו מלווה באתגרים לאזרחים הישראלים ולתעשיית הטלוויזיה המקומית. מבחינת התעשייה מקומית: כניסה של תאגידי מדיה גלובליים לישראל גורמת באופן ישיר לירידה במספר המנויים של הפלטפורמות הרב ערוציות בישראל, הוט ויס ולירידה בהכנסות של הערוצים המסחריים קשת ורשת. לכאורה, מה אכפת לנו מערוצים אלו ומההכנסות שלהם, שהרי חלקם נמצאים גם ככה בבעלות של בעלי הון זרים.
החשש אינו נובע מאובדן ההכנסות של אותם בעלי הון (אשר כבר סופגים ירידה במספר המנויים), אלא מפגיעה אנושה בהפקות המקור הישראליות, שאותם פלטפורמות וערוצים ישראליים מחויבים להן על פי חוק. האם ניתן לחשוב כיום על תוכן ישראלי מקורי בלי המימון של דרמות המקור של הוט, יס או הערוצים המסחריים. הם אמנם גופים מסחריים, אבל הם מחויבים למכסת שעות ותקציבים לפי החוק ובכך מספקים אוויר חיוני מאוד ליצירה ולתעשייה המקומית (ביחד עם כאן, תאגיד השידור הציבורי כמובן).
פתרון אפשרי נמצא כבר על שולחנו של שר התקשורת יועז הנדל: לחייב כל גוף שידור והפצה גדולים של תוכן באינטרנט אשר זמין בישראל לשלב בתכניו מכסות של תוכן, תקציב או שעות של הפקות מקור ישראליות מדי שנה. יהיו מי שיצעקו על פגיעה בחופש של האינטרנט, אבל הרי החופש הזה מנוצל כרגע רק על ידי התאגידים עצמם, אשר קובעים היכן, מתי ובאיזה מחיר הם יואילו לאפשר לנו לצפות בתכניהם. אם מדברים בשפה צרכנית, אז מדוע שמועדון הלקוחות שנקרא ממשלת ישראל לא ידרוש משהו בתמורה לאפשרות להגיע אלינו? באירופה כבר מתנהלים דיונים מתקדמים לדרישה דומה, כאשר צרפת, איטליה ובריטניה הכריזו כי יתחילו לחייב את אותן חברות להשקיע אחוזים מההכנסות שלהן בכל מדינה ביצירת תוכן מקומי.
מבחינת הצופים, עולים שני אתגרים: התרבותי והכלכלי. מנקודת מבט כלכלית, לכאורה התשלום עבור מנוי לדיסני+, כמו לנטפליקס, יהיה נמוך בהתחלה מדמי המנוי לכבלים או הלווין, אבל הבלעדיות והתחרות בין שירותי הסטרימינג השונים תאלץ בסופו של דבר את הצופים לרכוש מספר מנויים כדי לצפות במגוון תכנים (בארה"ב משפחה ממוצעת מנויה כיום על 4 שירותי סטרימינג שונים). בנוסף, אנו כבר עדים לתהליך שבו אחרי שהתאגידים האלה מרסקים את המתחרים, הם מתחילים להעלות מחירים (נטפליקס כבר הודיעה על העלאת מחירים).
אבל לטעמי האתגר הגדול ביותר הוא שאלת הזהות התרבותית הישראלית הייחודית. בתוך עולם שהופך יותר ויותר גלובלי, כיצד נוכל לשמור על הייצוג של החיים והתרבות המקומית? מה לגבי עשיה תיעודית או דרמטית על ישראל והמתרחש בה? כדי לצפות בסיפורים על החיים הממשיים של ישראלים וישראליות, חובתנו לדאוג שייבנה מנגנון שיתמוך בתרבות וביוצרים המקומיים. כניסתן של פלטפורמות הסטרימינג הגלובליות היא תופעה שחייבים לפעול כדי שלא תמחק לחלוטין את הזהות התרבותית הייחודית של ישראל. לצורך כך חייבת הממשלה להחליט כבר עכשיו לחייב את התאגידים האלה ביצירת תוכן מקורי ישראלי.
הכותב ד"ר יובל גוז'נסקי הוא ראש המרכז לחקר מדיה לילדים ולנוער, המכללה האקדמית ספיר ועורך כתב העת "מסגרות מדיה"
