העדפה נכונה וראויה לוודאות משפטית-עסקית

בשנת 1995 קבע הנשיא ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים כלל פרשני חוזי מהפכני: חוזה יפורש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מבחינה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, הנשקלים יחד כמקשה אחת. זוהי "התכלית הסובייקטיבית" של החוזה. במקרים שבהם אין אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית של אותו חוזה, על בית המשפט לפנות ל"תכלית האובייקטיבית" שלו, המושפעת בין היתר מעיקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר.

החידוש המרכזי בהלכת אפרופים - שהיה ביטוי מובהק ליישום כלל ה"פרשנות התכליתית" של הנשיא בדימוס ברק - היה ביטול, הלכה למעשה, של מעמד הבכורה ללשון החוזה בהתחקות אחר כוונת הצדדים.

הלכת אפרופים אפשרה לבתי משפט לעתים לצקת תוכן נורמטיבי משלהם לפרשנות החוזה ("התכלית הראויה"), ומאז אמצע שנות התשעים הלכת אפרופים הפכה לאבן יסוד בדיני החוזים הישראליים והשפיעה גם על ענפי משפט נוספים, דוגמת משפט העבודה, דיני צוואות, וכיו"ב.

בשנת 2011 ניסה המחוקק לצנן את היצירתיות שגילו בתי המשפט בפרשנות חוזים בתיקון מס' 2 אך הניסיון לא צלח ממש. דעת הרוב ברע"א 3961/10 מל"ל נ' סהר קבעה שהתיקון דווקא מאמץ את הלכת אפרופים, אם כי באותו פסק דין ניתן כבר להבחין שבית המשפט העליון מדגיש יותר את מקומה של לשון החוזה בתהליך הפרשנות (חוות דעתו של המשנה לנשיאה, השופט בדימוס אליעזר ריבלין).

מפנה נוסף ומשמעותי יותר הגיע בשנת 2019. השופט שטיין בע"א 7649/18 ביבי כבישים נ' רכבת ישראל קבע עיקרון פשוט: "לא כל החוזים נולדו שווים". יש הבדל מהותי בין חוזה הנערך בין אנשי עסקים מנוסים המיוצגים על ידי עורכי דין לבין חוזה בין עובד למעסיק או צרכן לא מיוצג לחברה גדולה וכיו"ב. כלומר, בחוזים עסקיים מורכבים בין צדדים מתוחכמים, יש להעניק משקל מכריע ללשון החוזה. עם זאת, הנשיאה דאז חיות דחתה בשנת 2020 בקשה לדיון נוסף על פסק הדין וקבעה שפסק הדין בעניין ביבי כבישים אינו משנה את הלכת אפרופים אלא מהווה יישום המתאים ל סוג החוזה שנדון באותו מקרה.

במרץ 2024 פרסם בית המשפט העליון את פסק הדין בעניין חיה הקר נ' קלמטיס אוברסיז - שם כתבה כב' השופטת כנפי-שטייניץ באומץ, בדעת מיעוט, כי נקודת המוצא לפרשנות היא לשון החוזה ושיש מקרים שהלשון בחוזה מפורשת וברורה דיה באופן שניתן להבין רק ממנה את אומד דעת הצדדים.

בענייננו, תיקון 3 - בהמשך לרציונל שהושרש בהלכת "ביבי כבישים" ולעמדות שהושמעו יותר ויותר בפסיקה דבשנים האחרונות - מעגן בחקיקה ראשית הבחנה ברורה בין סוגי חוזים. חוזה עסקי בין צדדים מיוצגים נכנס על פי התיקון החדש ל"מסלול ירוק" של פרשנות חוזית המובילה לוודאות עסקית גבוהה יותר: הוא יפורש בהתאם ללשונו בלבד, אלא אם הלשון מובילה לתוצאה בלתי סבירה או לסתירה פנימית (נכתב בשיתוף ובסיוע עו"ד אלי פנחס ממשרד עו"ד בכר שבתאי).

התיקון החדש מעניק לצדדים גם ריבונות לקבוע את כללי הפרשנות שיחולו על ההסכם שנערך ביניהם. הצדדים רשאים לקבוע מראש בהסכם כיצד יפורש החוזה במקרה של מחלוקת, ומה יהיה מעמדן של נסיבות חיצוניות. זוהי הכרה חקיקתית חדשנית בעיקרון חופש החוזים גם בהקשר הפרשני.

הוודאות המשפטית שמציע תיקון 3 מותנית בכך ששני הצדדים מיוצגים. בהיעדר ייצוג, בית המשפט ימשיך להחיל את כללי הפרשנות המסורתיים.

נציין, שימים ספורים בלבד לפני כניסת התיקון לתוקף, ב-4 בינואר 2026, פורסם פסק דין בבית המשפט המחוזי ירושלים, שממחיש כי בתי המשפט כבר החלו ליישם את העקרונות הללו המנויים בתיקון החדש, הלכה למעשה. בת"א 48326-05-19 פלגי מוצקין בע"מ נ' רמ"י, הנשען בין היתר גם על דעת המיעוט של השופטת כנפי-שטייניץ בעניין חיה הקר, התייחסה השופטת מרים אילני לתיקון המוצע וקבעה כי במקרה של חוזה עסקי, כלל פרשנות שמעניק ללשון מעמד מכריע מקדם תכלית של ודאות משפטית ויעילות.

השלכות מעשיות - עבור עורכי דין, התיקון מחדד עוד יותר את החשיבות של ניסוח מדויק ובהיר בכל עסקה. אין יותר רשת ביטחון של 'פרשנות תכליתית' שתציל ניסוח לקוי או עמום. כל סעיף, כל הגדרה, כל חריג חייבים להיות מנוסחים בקפידה ובפירוט. מה שלא כתוב במפורש, לא קיים. עבור חברות גדולות ומחלקות משפטיות, הגיעה העת לבחון מחדש חוזי מדף קיימים ולהתאימם לדרישות התיקון.

מומלץ להוסיף לחוזים עסקיים סעיף פרשנות הקובע, בהתאם להוראות תיקון 3 כיצד יפורש החוזה במקרה של מחלוקת בין הצדדים. תוספת והבהרה מעין אלו בהסכמים מעניק ים לצדדים שליטה מלאה על כללי הפרשנות שיחולו.

לסיכום: תיקון 3 אולי אינו מהווה "מהפכה בדיני חוזים" כפי שיש כאלה שנוח להם להציג, אבל הוא כן עושה דבר חשוב מאוד ורצוי: הוא מעגן בחקיקה ובדלת הראשית (בחוק החוזים) את העדיפות לוודאות משפטית בחוזים עסקיים משוכללים, כפי שניתן היה ללמוד גם מפסקי הדין שפורסמו בשנים האחרונות, במיוחד מאז 2019 - אז פורסם פסק הדין בעניין "ביבי כבישים". כעת יש לנו בספר החוקים כללים מוגדרים לפרשנות חוזים, בדגש על חוזים עסקיים בהם הצדדים מיוצגים.

המסר כעת ברור, כשאנשי עסקים מנוסים ומיוצגים כותבים חוזה מפורט, על בית המשפט לכבד את שניסחו הצדדים ולהימנע מחיפוש כוונות נסתרות מעבר ללשון החוזה לצורך הגעה ל"תכלית ראויה". זה הגיוני, זה נכון וזה בעיקר מחזק וודאות עסקית-כלכלית-משפטית. ובכן, כעת הכל מובן וברור קצת יותר, אלא אם בית המשפט העליון יסביר לנו אחרת.

עו"ד חן בכר, מבכר שבתאי, משרד עורכי-דין>>>

(בשיתוף CofaceBdi)