36 שנים לאחר שכבש לראשונה את הלבבות והפך לאחד האייקונים הגדולים של התרבות הישראלית, המחזמר "פיטר פן" חוזר לבמות בגרסה מחודשת. במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב נערך מופע טרום בכורה חגיגי שפתח רשמית את חגיגות אוגוסט, והזכיר לכולם שגם בחלוף השנים יש קסמים שלא נהיים ישנים, וילדים שפשוט מסרבים לגדול.

את הגרסה החדשה, המבוססת על המחזמר המקורי מ-1988 שכתבו אורי פסטר וחנוך רוזן עפ"י ספרו של ג'יימס מ. בארי, מביים הפעם רוזן עצמו. עבור רוזן, שנכנס אז לנעליו המעופפות של פיטר פן ונחקק בזיכרון הקולקטיבי, מדובר בסגירת מעגל מרגשת במיוחד מעבר לצידו השני של הבמה. סגירת מעגל מרשימה לא פחות נרשמה בגזרת הנבל האהוב, כאשר השחקן המוערך ששון גבאי חוזר להיכנס למגפיו ולכובעו של קפטן הוק אותו התפקיד בדיוק שגילם בהפקה המקורית והמיתולוגית.

אל הנעליים הגדולות של הילד שלא גדל נכנס הפעם לי בירן, שמוביל את ההפקה באנרגיות סוחפות לצדה של משי קליינשטיין המגלמת את וונדי. את הצוות העשיר על הבמה משלימים לינוי כהן וטל לוין (בתפקיד טייגר לילי), אופיר וייל (בתפקיד סמי הנאמן), לצד אנסמבל מוכשר הכולל את אסף לוי, גלעד בראון, חנן שוורצברג, ליעם פינטו, טימוטי סניקוב, יותם גבריאל ועוד רבים.

אירוע טרום הבכורה הנוצץ משך אליו שורה ארוכה של נציגי תעשיית הבידור, אורחים מכובדים ובני משפחה נרגשים שהגיעו לתמוך. בקהל ניתן היה לראות את הבמאי חנוך רוזן לצד אשתו רוחה שני, היוצר אורי פסטר, ואנשי הקולנוע משה ופנינה אדרי. תמיכה משפחתית חמה נרשמה גם מצד אמו של לי בירן, אורלי, אשתו של ששון גבאי, דפנה, וכמובן משפחתה של משי קליינשטיין אמה ריטה, אחותה נועם ואלכס קלינשטיין.

השטיח האדום התמלא בסלבריטאים, אנשי תקשורת וכוכבים שהגיעו לשאוף מעט אבק פיות, ובהם יובל שרף, דנה גרוצקי, יעל גולדמן, ערן זרחוביץ', קווין רובין, קים בן שמעון, טל גרושקה, לאה שנירר, אבי דור, שירה לוי, גיא לואל, לירון זייד, עידו גרינברג, גיא מרוז, רוני קובן, יובל כספין, אלעד זוהר, רועי עוז ונדב פלד.

צילום: אור גפן

צילום: אור גפן

צילום: אור גפן

עוד ב-

ריטה מתמוגגת מהגבר היקר בחייה: "אין מילים לתאר את ההתרגשות ממך"

לכתבה המלאה

ההפקה הנוכחית מציעה חיבור מדויק בין נוסטלגיה חמה לבין תפאורה, בימוי וביצועים מודרניים המותאמים לדור החדש של הצופים. המחזמר יוצג לאורך כל חודש אוגוסט במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, ומבטיח לקחת את הילדים – ואת הילדים שהיינו פעם – למסע קסום אחד נוסף אל עבר האופק, בדרך לארץ לעולם לא.