אתה לא צריך תואר רפואי כדי לדעת שוויתור על פעילות גופנית לטובת קיפאון היא לא הבחירה הנבונה ביותר לבריאות ולאריכות ימים. אבל, אנשים מסוימים נוטים גנטית לחיות יותר מאחרים. צוות המחקר ב-UCSD יצא לקבוע אם אנשים כאלה לא צריכים לעשות ספורט בדיוק כמו כולנו כדי לחיות באותה לאותו הזמן.
פרויקט המחקר הזה החל לפני עשור. בשנת 2012, כחלק ממחקר הפעילות הגופנית והקרדיווסקולרית של יוזמת הנשים (OPACH), מחברי המחקר החלו לעקוב אחר הרגלי הפעילות הגופנית בקרב 5,446 נשים מבוגרות בארה"ב (בני 63 ומעלה). נבדקים היו במעקב עד 2020, וענדו מד תאוצה בדרגת מחקר למשך עד שבעה ימים. המכשיר הזה מדד כמה זמן הם בילו בתנועה, את עוצמת הפעילות הגופנית וכמות הזמן הרגילה שלהם בישיבה. אין ספק, רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית קלה ופעילות גופנית בינונית עד נמרצת היו קשורות לסיכון נמוך יותר למוות במהלך תקופת המעקב. בנוסף, יותר זמן שהייה בישיבה היה קשור לסיכון גבוה יותר לתמותה. חשוב לציין, הקשר שנצפה בין פעילות גופנית לחיים ארוכים יותר נשאר עקבי אפילו בקרב נשים שנחושות בעלות רמות שונות של נטייה גנטית לאריכות ימים.
"המחקר שלנו הראה שגם אם לא סביר שתחיה זמן רב על סמך הגנים שלך, אתה עדיין יכול להאריך את תוחלת החיים שלך על ידי עיסוק בהתנהגויות אורח חיים חיוביות כמו פעילות גופנית סדירה וישיבה פחות", מסביר מחבר המחקר. לעומת זאת, גם אם הגנים שלך מניחים אותך לחיים ארוכים, להישאר פעיל פיזית עדיין חשוב כדי להשיג אריכות ימים. לסיכום, מחברי המחקר ממליצים לנשים מבוגרות לעסוק בפעילות גופנית בכל עוצמה באופן קבוע ככל האפשר. פעולה זו תוריד את הסיכון למחלות שונות ולמוות בטרם עת.
