לאחר שנתיים שבהן לא מונו שופטים ועם מחסור חמור במערכת, התכנסה בשבוע שעבר הועדה לבחירת שופטים והחליטה על 18 מינויים - חלקם קבועים וחלקם בפועל לתקופה זמנית - כולם נבחרו פה אחד מה שמוכיח שאפשר להגיע להסכמות.

זו ישיבה ראשונה מבין ארבע ישיבות שיתקיימו בחודשים פברואר-מרץ בנוגע למינוי שופטים חדשים לערכאות המחוזי, השלום ובתי הדין לעבודה, אך שר המשפטים יריב לוין יו"ר הועדה, נראה נחוש שלא לבחור 2 שופטים החסרים בבית המשפט העליון, ושלא להביא להצבעה את מועמדותו של השופט יצחק עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. לטענתו משום שלא ויתר על ביטול שיטת הסניוריטי הנהוגה מזה עשרות שנים ולפיה מתמנה לתפקיד השופט הוותיק.
 

עוד ב-

משפחות נרצחי המסיבות: "דורשים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו"

לכתבה המלאה

הימנעותו של השר לוין, מלאפשר לוועדה להצביע בנושא זה, שבו ככל הנראה יהיה רוב למינויו של עמית השופט הוותיק (לאחר שעוזי פוגלמן ויתר על התפקיד בשל פרישתו הקרובה) היא חשודה, ומעידה על ניגוד עניינים בו הוא מצוי. זאת משום שעל פי החוק נשיא בית המשפט העליון הוא שממנה על פי הדין את הרכבן של ועדות חקירה ממלכתיות.  
אמנם כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שערך נתניהו לאחר ה-7 באוקטובר סירב להכחיש את הטענה שלאחר המלחמה בכוונתו להקים דווקא ועדת חקירה ממשלתית, שאת הרכבה קובעת הממשלה, בדומה לתרגיל שבו נקט גם אהוד אולמרט בוועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה.

אך לא יכול להיות ספק שברעיון שאת המחדל הנורא הזה תבדוק ועדה שחבריה ימונו דווקא על ידי מי שצפויים להיחקר על ידה יש משום ניגוד עניינים מוסדי ברמה הגבוהה ביותר. דוגמא למצב דומה ניתן לראות בוועדת החקירה הממשלתית שהוקמה רק לפני כמה חודשים לחקר פרשת הרוגלות בראשות השופט משה דרורי, אחרי שזה כבר גילה את דעתו בנושא נגד המשטרה והפרקליטות, ובכל זאת מונה על ידי הממשלה, שבראשה עומד נתניהו, הנאשם, שהוא בעל אינטרס אישי במסקנות הועדה, לאור טענות שהועלו בעניין זה במשפטו.

אם אכן תחליט כצפוי הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, יהיה זה נשיא בית המשפט העליון שיקבע את הרכבה, ואף עשוי לעמוד בראשה. ועדה שעלולה להכריע את גורלם הפוליטי של ראש הממשלה וחברי ממשלתו, כולל את יריב לוין עצמו.

וכאן בדיוק טמון היתרון של שיטת הסניוריטי למינוי נשיא בית המשפט העליון. שיטת ה-"סניוריטי" אינה מבטיחה בכל רגע נתון כי נשיא העליון הוא המוכשר מבין השופטים לתפקיד, אך היא מבטיחה דבר חשוב בהרבה והוא עצמאות הרשות השופטת והימנעות מהשפעה של הפוליטיקאים על הדינמיקה הפנימית בבית המשפט העליון. עצמאות זו חיונית עתה במיוחד ערב הקמתה של ועדת חקיקה ממלכתית, שהיא אחת מהחשובות בתולדות המדינה, וחיוני שתהנה מאמון ציבורי רב.

תפקיד נשיא בית המשפט העליון הוא אחד התפקידים המשפיעים בישראל. עד כה כיהנו בתפקיד זה שופטים לא פוליטיים ועל כן לא התחדדו הסכנות שיש בפוליטיזציה של התפקיד אך עתה כשסכנה זו אורבת מעבר לפינה חשוב להדגשם.

הנה כמה דוגמאות:
פרט לסמכות למנות את הרכבן של ועדות חקירה ממלכתיות, שר המשפטים רשאי בהסכמת נשיא העליון למנות (מספר בלתי מוגבל) של שופטים מבית המשפט המחוזי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון.

נשיא בית המשפט העליון יכול לקבוע ההרכב שידון בעניין מסוים בבית המשפט העליון (אם כי ברוב מוחלט של המקרים ההרכב שנקבע הוא אקראי), והוא רשאי להורות על דיון נוסף, ואף על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית.

כל אלה הן סמכויות שיפוטיות המעניקות לתפקיד כוח אדיר שהפעלתו המקצועית ללא מורא וללא משוא פנים היא תנאי לאמון הציבור במערכת השפיטה. פוליטיזציה של הליך המינוי של נשיא העליון טומנת בחובה איפה סכנה גדולה.

כדי להבין את גודל הסכנה די להביט בנעשה בארצות הברית כדי לראות איך בית המשפט העליון שם, שהיה בעבר מוסד מקצועי מפואר ומקור לגאווה, הפך בשנים האחרונות לגוף המאבד מיוקרתו והנחשב בעייני רבים למוסד פוליטי.

בשום מדינה בעולם אין הקואליציה לבדה, ללא איזונים ובלמים, ממנה את ראשי שלוש הרשויות, המחוקקת המבצעת והשופטת. ואם כך יקרה תתחיל ישראל להידרדר במדרון חלקלק שיסכן את היותה מדינה דמוקרטית שיש בה רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה.

לו היה יריב לוין אדם הגון, היה מבין את ניגוד העניינים בו הוא מצוי מביא להצבעה בוועדה את מינויו של השופט יצחק עמית ופועל לעגן את שיטת הסניוריטי בחוק יסוד השפיטה ולשריינה מפני שינוי. זאת כדי להבטיח משיכת ידי הפוליטיקאים מבית המשפט העליון ולהבטיח לא רק כי תמונה ועדת חקירה ממלכתית אובייקטיבית ובלתי תלויה לחקירת המחדל הגדול בתולדות המדינה, אלא גם  תבטיח את מעמדו העצמאי והמקצועי שיבטיח את המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית  ברוח ערכי מגילת העצמאות.