ביום שישי התקיים מופע נוסף בקרקס המשפט הבינלאומי בהאג, ובו למרבה הפלא הוצאו צווים כנגד הבל במקום כנגד קין. עיון מדוקדק בהחלטה מלמד כי היא מהווה הישג משפטי למדינת ישראל, אך היא מחייבת הפקת לקחים מיידית ונקיטת פעולות מצדה של ישראל. צעד אחד מתבקש הוא מעבר להתקפה והגשת תביעה בבית הדין כנגד איראן, וצעד שני הוא הפסקת העסקתם של עובדי או"ם שהם פלסטיניים אשר מוציאים דוחות מוטים ושקריים, כביכול מטעם האו"ם.

התוצאה הטובה יחסית בהאג היא שילוב של עבודה מצוינת של הצוות הישראלי ומינויו של השופט ברק. בית הדין לא הוציא צו להפסקת המלחמה. זאת בשונה למשל מהצו שהוצא נגד רוסיה במרץ 2022 להפסקת הלחימה באוקראינה. לתוצאה זו הצטרף אף השופט הדרום אפריקאי, אשר דחה למעשה את בקשת מדינתו שלו. כל הצווים שניתנו הם בנוסח שמאפשר לישראל לבצעם ללא מאמץ מיוחד, ומשתמע מהם כי לבית הדין יש אמון במערכת המשפט הישראלית, משום שישראל מתבקשת לבדוק ודווח בחזרה לבית הדין.
 

עוד ב-

בית הדין בהאג קבע: אלו הצעדים שננקטו נגד ישראל

לכתבה המלאה

נראה כי נושא מרכזי שהביא לצווים כנגד ישראל הוא ההתבטאויות הקיצוניות של מנהיגיה, שהוזכרו בהחלטת בית הדין. לא נעים אך גם לא נורא. היועצת המשפטית תבחן ודאי את ההתבטאויות, ותמצא את המובן מאליו שאיש לא באמת התכווון לעודד רצח עם, כי אם לכל היותר לבוא חשבון עם רוצחי חמאס כאקט של הגנה עצמית.

בהחלטתו המנומקת והמרשימה פרט השופט ברק את שני הלקחים האישיים שלו מן השואה. הלקח הראשון הוא הצורך בהקמת מדינת ישראל שהיא המגן היחיד על יהודים מפני התקפות רצחניות, ואילו הלקח השני הוא אוניברסאלי, והוא להבטיח שלא יבוצע עוד רצח עם. ברק הביא עימו שני לקחים אלה לבית הדין, וניכר שפסיקת יתר השופטים גם הושפעה ממנו.

מה שעל ישראל לעשות עתה הוא ליזום בבית הדין הליך כנגד איראן על פעולתה באמצעות חמאס חזבאללה והחות'ים בתימן לג'נוסייד כנגד ישראל. פעולות הנתמכות גם ברטוריקה מפורשת של מנהיגי איראן הוקראת להשמדת ישראל של מנהיגי איראן. תביעה כזו תביא בפני בית הדין את הסיפור האמיתי והמלא, ותשים בקונטקסט הנכון את הפעולות הנחושות שנקטה בהן ישראל להגנה עצמית.

איראן חתמה על האמנה כנגד ג'נוסייד בשנת 1949 ואשררה אותה בשנת 1956. הסיבה שישראל לא תבעה את איראן עד כה הוא הרצון שלא להתדיין בהאג ולא לעורר דובים משנתם. עתה משהתעוררו הדובים וישראל ממילא נגררת להאג, ותצטרך להדיין שם שנים ולדווח לבית הדן על מעשיה, זהו הזמן להגיש תביעה שכזו. דיון באיומיה ומעשיה של איראן יאפשר לשופטי בית הדין לראות התמונה הכוללת ולהבין מי בעצם הוא כאן התוקף ומי הקורבן. פעולותיה של איראן והצהרות מנהיגיה הם ללא ספק הפרות של האמנה.

יתרה מזו, תביעה שתוגש כנגד איראן וצווי ביניים שיתבקשו במסגרתה יאפשרו ליזום סנקציות חדשות נגד איראן. במצב הדברים הנוכחי, ובהובלתה של ארצות הברית יש מגמה לצמצום הסנקציות כנגד התגרענותה של איראן. התביעה בהאג תבלום מגמה זו, ותגייס תמיכה בינלאומית  והבנה של עמדת ישראל בעולם. כיום נתפסת ישראל כתוקפן, בעוד המאבק הפלסטינאי נתפש כמאבקו של החלש, וכסכסוך לגיטימי על קרקע. תביעה כנגד איראן תמסגר את הסיפור באופן אמיתי כפי שהוא, ותבהיר לעולם, על בסיס ראיות שישראל תוכל להציג, מהו הבסיס האמיתי לפעולות חזבאללה, חמאס, והמורדים החות'ים שהם כולם זרועה הארוכה של איראן בנסיונה לבצע ג'נוסייד כנגד ישראל.
 

עוד ב-

גדעון סער דורש לתבוע את איראן בבית הדין הבינלאומי: "יש ראיות"

לכתבה המלאה

צעד שני מעשי מתבקש כלקח מהדיון בהאג הוא נקיטת פעולות להפסקת העסקתם של אלפי פלסטיניים כעובדי האו"ם ביהודה שומרון ועזה. על ישראל להתנגד בכל תוקף לתופעה של עובדי או"מ שהם פלסטיניים, המדווחים במסגרת מוסדות האו"מ דיווחים מוטים ושקריים על מעשיה כביכול של ישראל.

ההליך בהאג נסמך רובו ככולו על דווחים של מוסדות האו"ם דווחים שבית הדין, כאורגן של האו"מ בעצמו,  אינו יכול להתעלם מהם. אך הלקח הישראלי הוא ברור. על ישראל לאפשר אך ורק לנתינים של מדינות זרות לשמש כעובדי או"מ משום שהעובדים הפלסטיניים הם מוטים לטובת הצד הפלסטיני ונתונים לאיומי חמאס. גם כך מהווה האו"מ ארגון שהוא מוטה כנגד ישראל, אבל התופעה שלפיה בית הדין בהאג נסמך על דווחים אובייקטיבים כביכול של אורגנים באו"מ, שהם למעשה דווחים שקריים ומוגזמים,  היא מסוכנת ביותר לישראל ויש להפסיקה.

הסיבוב הראשון בהאג הוכיח שישראל יודעת ומסוגלת להתנהל במישור המשפטי הבינלאומי, גם אם הזירה אינה אובייקטיבית, ואינה רק משפטית. על ישראל להמשיך להתנהל בחכמה בהליך הנוכחי, אך גם להפיק לקחים מידיים ולעבור להתקפה, תוך שימוש בכלים המשפטיים הבינלאומיים להוכחת צדקתה.