עזבו אתכם מיודה ונינט, מה שמסעיר את העולם הדתי ציוני לאחרונה הוא הבלוג \'הולך רכיל\' העוקב אחר עולם התקשורת הדתי והחרדי בעניין ובלי רחמים. מפעיל הבלוג שומר על אנונימיות וחולם להישאר כך עוד עשור, אבל מאחורי הידיעות עומדים עשרות עיתונאים שמדליפים לו ידיעות, לדבריו.

כך נכתב בעמוד הראשי של הבלוג: \"\'הולך רכיל\' נכתב על ידי מספר מקורות העובדים בגופי התקשורת בתעשייה והוא מבוסס ברובו על דיווחים המגיעים אל הבלוג. המידע המתפרסם כאן איננו תלוי באף גורם ומטרתו לחשוף ולהציג את מה שקורה מאחורי הקלעים של התקשורת הדתית והברנז\'ה הסרוגה\".

השבוע הסכים מפעיל הבלוג לדבר על התקשורת הדתית (תת רמה, הכל תוכן פרסומי), מה הקווים האדומים שלו (חפשו אותם, אם תצליחו), ולמה, וכפי שהיה בתחילת דרכו של הבלוג וולווט אנדרגראונד, כוחו היה באנונימיותו.

-למה הקמת את הבלוג?
פשוט מאוד - אין היום במה עצמאית, בלתי תלויה, שמדברת על מה שקורה בברנז‘ה הדתית-לאומית, מאחורי אמצעי תקשורת חזקים יותר ופחות, שאפשר לפרסם בה הכל על כולם ובלי פחד או חשבון. המציאות היום, בתקשורת בכלל ובעיקר הדתית, היא מאוד מורכבת: אתה כמעט ולא יכול למתוח ביקורת, כי בסופו של דבר ישנם אנשים ספורים שמחזיקים בכל העוצמה והכוח בידיהם. עוולות כמו פיטורים לא חוקיים, אי תשלום משכורות וכדומה, לא יגיעו לידיעת הציבור. כך גם למשל טבלת שכר הפרלינסרים שפרסמנו, לבושתם של אמצעי התקשורת שזורקים 50 שקלים לכתבה.

-למה צריך בלוג כזה?
אני חושב שבלוג כזה, שמגיעות אליו מדי יום עשרות הדלפות ודיווחים שאת רובם אני מאמת באופן אישי באמצעים שונים, חיוני מאד לעתידה של התקשורת הדתית שהולכת ומתפתחת. לצערי, כיום מדובר בשוק די סגור, \"הבוסים“ מקבלים החלטות ככל העולה על רוחם ובסופו של דבר, בקצה הדרך, העיתונאים משלמים את המחיר. רבים-רבים מפחדים לאבד את מקומות העבודה שלהם, אך מרגישים שנעשה להם עוול. שמשהו לא צודק קורה. אנחנו המקום לטפל בזה.

תראי, אני מתגאה גם בלא מעט חשיפות שהיום לא יכולות לראות אור באתרים אחרים. למשל, כשחשפנו את דף המסרים של הרב שמואל אליהו בהתמודדות על הרבנות הראשית. מדובר ברב חזק מאד, אהוד מאד, פופולארי ומשפיע - אי אפשר לפרסם עליו אייטם שלילי בבמה מגזרית. אצלי כן, כי אני לא חייב שום דבר לאף אחד. כולם יכולים לקפוץ לי.

-במה שונה אתר תקשורת דתי מאתרים דומים חילוניים, אם בכלל?
אתר תקשורת דתי, ממילא, מחויב לערכים אחרים. לצערי הם בדרך כלל לא באים לידי ביטוי ברמה המקצועית, כשנניח אפשר למצוא במגזר הדתי סוג של בלוג שמדווח חדשות מגזריות תחת 5-6 שמות עיתונאיים שונים, כשבפועל הכל יודעים כי מדובר באדם אחד שעומד מאחורי האתר. שלא לדבר על רמת העריכה הנמוכה שמוצאים בתקשורת הדתית לאומית, ובעיקר על חוסר ההגינות והאתיקה, שגרועים מכל מה שקורה בתכניות הבוקר בטלוויזיה. בעלוני השבת של המגזר הדתי אפשר למצוא פרסומות לצד תוכן, כשאתה לא באמת בטוח מה הפרסומת ואיפה התוכן. וזה מאד מקובל, המפרסמים רואים בזה ”עסקת חבילה“ - קונים באנר ומקבלים גם כתבה חיובית ואפילו הבטחה לא כתובה לכך שלא תתפרסם נגדם כתבה שלילית. תת-רמה.

-מה האייטמים הלוהטים אצלך - מה הכי מושך קוראים?
הקוראים אוהבים רכילות, אבל על אף שקוראים לי ”הולך רכיל“, אני לא ליאורה ולא תמצאו אצלי סיפורים רכילותיים כמעט בכלל. אלא אם כן זה נפתלי בנט שמוכר את הווילה שלו ברעננה, מהלך שנדמה לי שיש לו עניין לציבור, שחשפתי בבלוג ואחר כך התפרסם ללא קרדיט כמובן בבמות נוספות. אבל באופן כללי, הגולשים שלי, שברובם נמנים על הברנז‘ה הדתית-לאומית, יודעים למצוא בבלוג את הידיעות שהם לא יוכלו למצוא בשום במה אחרת. בסופו של דבר הן הפופולאריות ביותר.

-לאן אתה שואף להגיע עם הבלוג?
אני יודע באופן ברור שאני לא ארוויח כלום מהבלוג הזה, משום בחינה שהיא - ישירה או עקיפה. בעיניי, חשיבותו של הבלוג הוא עצם הפעלתו וקיומו, העובדה כי קיימת במה שאפשר לפנות אליה באופן אנונימי ולפרסם מידע חשוב שיש בו עניין לציבור, ביחס לכלי התקשורת המגזריים שלנו. קשה לי להגזים בחשיבות העניין. אני מקווה שנוכל להמשיך ולהפעיל את הבלוג הזה לאורך זמן, תוך שמירה מלאה על אנונימיות שלנו ושל הכותבים בבלוג, כדי שהוא לא יחטא למטרתו. ”אקזיט“, בכל מקרה, לא יהיה פה.

-אילו תגובות אתה מקבל?
הברנז\'ה הדתית עסוקה כבר חודשים בניסיון להבין מי מאחורי הבלוג, וכל הזמן פונים אליי כדי שאכחיש ואבהיר כי מאן-דהוא לא קשור לבלוג. הרוב המוחלט - קשקושים. אני יכול לומר בלב שלם שלאף אחד אין באמת מושג, היות ומודל ההפעלה של הבלוג הזה הוא מאד פתוח ולמעשה כותבים בו עשרות עיתונאים. בסופו של דבר יש מי שאמור לערוך ולאמת ולבדוק, ככל שידו משגת, אבל בעיקרון אין לי לא מקור אחד ולא שניים ולא ארבעה ואפילו לא 20. יש יותר, הרבה יותר, לכן הניסיון ”לרחרח“ מי מאחורי התמונה - הוא עקר.

-מה מאפיין את הפוליטיקה של התקשורת הדתית?
שוק, שכונה, תת רמה, חוסר מקצועיות וחוסר אתיקה. למעט מקור ראשון ששואף לסטנדרטים עיתונאיים גבוהים יותר מהממוצע, אין במה מגזרית, דתית-לאומית, שאפשר היום להתגאות בה. יש לנו הרבה עבודה ואני מקווה שאנחנו בדרך לשם - ולא בדרך ההפוכה.

-עד כמה מגיבים פוליטיקאים דתיים ציונים?
אין להם קשר אל הבלוג. מנסים פה ושם לדחוף אייטמים ולנסות ולהשפיע, בפועל זה לא עובד. אי אפשר לערבב את המערבל.

-מה תגובת אנשי התקשורת הדתית?
הרבה הערכה ושיתוף פעולה. עוקבים בדריכות, מגיבים, מתכתבים ומבררים. שמחתי לגלות בעצם עד כמה אנשים הבינו שיש צורך אמיתי בבמה שכזו, ועד כמה הם נרתמו ועדיין נרתמים להפעלתה.

-מסביבך אתה קולט שמנסים לנחש מי אתה?
כן, זה לא יקרה רגע לפני שלא אהיה מעוניין בזה.

-למה בעצם אתה שומר על אנונימיות? מפחד?
כן. האנשים שאני כותב עליהם מאיימים באופן תדיר בתביעות דיבה שהפכו לכלי נשק לגיטימי כביכול בידיהם. גם היום אני סופג אש. פרסמתי לפני כולם את ניסיון ההעתקה בזמנו של הרב הראשי דוד לאו, עוד כשלא היה רב ראשי, יממה לפני הבחירות לרבנות. פרסום שכזה היה יכול להשפיע על התוצאות - עד כדי כך. אלא שבתוך דקות מפרסום הפוסט, קיבלתי מכתב התראה מעורך דין. בסוף זה עלה בערוץ 2, אז אולי את שלי עשיתי בכל זאת.

-חושב שתיחשף פעם, כמו וולווט אנדרגראונד?
חושב שלא, כי להבדיל מוולווט, שאני מעריך אותה מאוד כפורצת דרך, לי ולנו אין אינטרס להיחשף. ברגע שנחשפנו אני חושש שאיבדנו את כל הרלוונטיות של פעילות הבלוג הזה, מפני שלאחר מכן הכל יהיה פגיע יותר, קשה יותר ותחת אינטרסים שונים. רק במידה והבלוג הזה יוכל להיות עצמאי לחלוטין מבחינה כלכלית, מה שלא נראה לי סביר, יהיה היגיון לאאוטינג.

-מי שולח לך הודעות אנונימיות?
עיתונאים ועובדים בכלי תקשורת דתיים מהמגזר הדתי לאומי.

-מהו סלברטי בתחום הסיקור שלך?
פוליטיקאים דתיים, רבנים, אנשי תקשורת ויח\"צ - תחום גדול וחזק מאוד במגזר הדתי לאומי. כל אלו יזכו לסיקור הדוק ואדוק אצלי.

-יש לך קווים אדומים?
אין לי קווים אדומים.

-מושאי הסיקור שלך הם בעיקר גברים - זה בגלל שרוב אנשי התקשורת במגזר הם גברים?
לא בהכרח, יש נשים בתקשורת הדתית, אלא שהן כמעט ואינן משפיעות - למעט אחת: הרבנית שולמית מלמד, האישה החזקה מאחורי ערוץ 7, שאין מקביל ואין דומה לשליטתה בתקשורת הדתית לאומית - לא בקנה מידה ארצי ולא בקנה מידה עולמי.

-נשים קוראות את הבלוג?
בהחלט, לא פחות מגברים.

-התייחסת לסיקור פרשת מוטי אלון. מה אפשר ללמוד ממנה?
שהעיתונאים הדתיים כרגיל לא יודעים שום דבר, מפני שרובם המוחלט הימרו על זיכוי במשפט ולא הרשעה. שפורום תקנה והעובדה ששכר משרד יחסי ציבור, מעיד על כך שבמגזר הדתי מבינים יותר ויותר את החשיבות של העבודה מול העיתונאים ואמצעי התקשורת. וכן, שזה סיפור שכל כולו הוא עניין תקשורתי - מתחילת הפרשה ועד סופה. זה כמעט ועוד לא קרה לנו.

-אילו אתרים ובלוגים אתה קורא?
העין השביעית בעיניי, אתר חשוב מאוד לביקורת התקשורת. ולווט אנדרגראונד כמובן. אתרי הברנז\'ה אייס וגם וואלה ברנז\'ה, וכמובן האתרים המגזריים: ערוץ 7 וכיפה, לצד עלוני השבת.

-מה בין ללכת רכיל ולסקר את התקשורת?
סיקור הנעשה מאחורי הקלעים של התקשורת כרוך בלא מעט רכילות, מפני שמדובר במידע שעובר מפה לאוזן ושבדרך כלל מושא הסיקור מעוניין להשאיר אותו הרחק הרחק מאור הזרקורים ומסכי המחשבים. חשוב לא לספור אותם.

-מה יהיה הישג מבחינתך של הבלוג?
להישאר אנונימי בעשור הקרוב, להצליח לתקן במשהו את התקשורת הדתית לאומית, לחשוף עוולות שמתרחשות מדי יום ביומו בעולם הזה, ובתקווה שאלוהים יעשה אותי כלי לשליחותו.