תקשורת ומדיה

חגי סגל: "העיתונות הטובה ביותר היא עדיין במודפסת"

האם מקור ראשון מזוהה עם בנט או נתניהו? למה לא צריך לסגור את גלי צה"ל, מי צרך יותר תקשורת בילדות: הוא או בנו עמית סגל? והחלום לחזור למתמטיקה אחרי הפרישה |  עורך מקור ראשון בריאיון ל-ice

יהודה לוינגר |  3
חגי סגל (צילום פלאש 90/יונתן זינדל)
עורך "מקור ראשון", חגי סגל, נחשב לאחד ממחוללי המהפכה בתקשורת הימנית, ובעיתונות כבר למעלה מ-40 שנה. האם לדעתו התקשורת היום יותר מאוזנת? ("עדיין יש אפליה"), לעיתונאי ימני צריכה להיות תחושת שליחות? ("קודם כל לאהוב את המקצוע"), ולמה הוא לא מוותר על העיתונות הכתובה בעידן הדיגיטל? חגי סגל בריאיון.

אתם לאחרונה משקיעים באתר האינטרנט של מקור ראשון, זו תהיה מגמה לעבור בסופו של דבר לשם?
"אנחנו משקיעים יותר ויותר בדיגיטל. התחלנו בפיגור ומשקיעים יותר ויותר, וזו תהיה המטרה הבאה. בנקודת הזמן הזו, עדיין מרכז הכובד הוא בפרינט, זה נכון. אבל זו מגמה וגם לשם נשואות פנינו".
אז אתה לא נעול דווקא על הפרינט?
"בוודאי נפשית יהיה קשה להשתחרר מהפרינט, אבל ברור היום שעיתון, כלי תקשורת מודרני, לא יכול בלי הזרוע הדיגיטלית והיא תהיה יותר משמעותית. עד שאפרוש לגמלאות הפרינט יהיה בעזרת השם".
כבר מדבר על פרישה?
"אני כבר בן 64 וחצי, אני לא הולך להישאר עד 120".
 הכתיבה היא בעיניי העיקר
סגל נמצא בעיתונות כבר 41 שנה, אך הוא מזוהה ביותר עם מקור ראשון שם הוא נמצא כבר 16 שנה. סגל מדייק את ההגדרה: "הייתי 13 שנה בערוץ 7, ואולי מקור ראשון זה המקום שאני הכי נוכח בו, אבל עדיין רוב הקריירה לא במקור ראשון". במהלך שבע השנים האחרונות הוא עורך את העיתון, ועדיין הוא לא נוטש את הכתיבה עצמה - האהבה הראשונה שלו: "לא רציתי ולא תכננתי להיות עורך", מספר סגל, "היית ברדיו המון שנים ואפילו בערוץ הכנסת לא מעט שנים, אבל הכתיבה היא בעיניי העיקר. לכתוב בעיתון טורים או כתבות, אבל איכשהו התגלגל שאני העורך, לא חלמתי על זה כל השנים".
זו לא שאיפה להיות עורך?
"אני בטח לא רוצה לכתוב בעיתון שלא לרוחי, אבל עורך זו אחריות כבדה, מפוקד על הרבה אנשים אחרים. לא השתוקקתי לזה. אני כמובן עושה את זה היום בשמחה, אבל גם אם הייתי מסיים קריירה עיתונאית בלי להיות עורך, זהה לא היה נחשב לכישלון. תסתכל על עולם העיתונות, נחום ברנע היה עורך של 'הכותרת הראשית' אולי 5-6 שנים, והוא לא עורך את ידיעות אחרונות, וזה לא פחות מכובד".
ממתי ידעת שאתה רוצה להיות עיתונאי?
סגל מספר שבהתחלה כשהיה קטן הוא רצה להיות חקלאי, אבל האהבה הראשונה שלו הייתה לעיתונות. גם הג'וב הראשון שלו היה בעיתון "נקודה" - אותו הוא מגדיר כ-"גלי צה"ל שלי", שהיה בעריכתו של ישראל הראל: "ישראל בעצמו היה בידיעות וגם במעריב בעמדות עריכה אז היה מה ללמוד". הצרכנות התקשורתית במשך כל היום הגיעה אליו כבר מגיל צעיר, כבר מגיל 8-9 היה שומע תחנות רדיו. שאני שואל אותו שככה מספר בנו, עמית סגל, על עצמו שהיה צורך תקשורת מגיל צעיר, סגל לא מהסס ומעיד על עצמו: "אפילו יותר ממנו". 
באופן מפתיע, דווקא ירון לונדון היה אחד מגיבורי ילדותו: "אני זוכר כשהייתי בן 11 בקול ישראל, "היום הזה" עם ירון לונדון ויצחק רועה, את שניהם אהבתי לשמוע והם השפיעו עליי. יצא לי פעם להגיד לו ללונדון את בתכנית כשהתארחתי אצלו". האם זה הגיע לסגל מההורים? התשובה לכך ככל הנראה שלילית: "הגעתי ממשפחה של מורים, סבא שלי, אבא של אמא, היה כותב הרבה מכתבים למערכת וזה נדבק לי אולי קצת", אומר בהומור סגל.
מה מניע אותך בגיל 64 להמשיך כל יום? 
"המניע העיקרי שלי, ואני אומר את זה בשיחות לפעמים עם הצוות שלי, הוא מה שמניע את כולנו: הרצון לספר סיפור, אנחנו מספרי סיפורים זו האמת. מה מניע עיתונאי לשתף אחרים? יש ויכוח על מה הסיפור הנכון ואיך לספר אותו ואיזה סיפור, אבל אנחנו מספרי סיפורים".
זה בא לידי ביטוי גם בתפקידך כעורך?
"בסוף זה מה שאני עושה. אני מופקד איך להגיש את הסיפור, ונותן עצות או מותח ביקורת לא ככה אלא אחרת, בסוף זה העניין".
אתה מרגיש שזו שליחות מה שאתה עושה, או שזה אהבה למקצוע נטו?
"מילדות רציתי להיות עיתונאי, זו אהבה של המקצוע. תמיד אומרים הרי יש ויכוח של תקשורת שמאלנית וימנית, וכאילו הימנית באה לתקן את העולם, אבל אני אומר: לפני הכול צריכים לאהוב את המקצוע, אל תבואו רק כדי לעשות אותה יותר ימנית. קודם כל לאהוב את המקצוע".
אורי אורבך אמר הטובים לתקשורת, כן במימד של שליחות כלשהי?
"את אורי אורבך הכרתי מהיום הראשון שהתחיל ב-"נקודה", ולראשונה שהוא התכתב עם 'העולם החיצוני' שעד אז הוא כתב בעיתון של הישיבה. הכרתי אותו וגם הוא אמר לאהוב קודם כל את המקצוע. כמו שנגר אוהב את המקצוע שלו, ככה אנשי התקשורת צריכים לאהוב אותה ולעשות אותה טוב, אחר-כך תוכלו לתקן את העולם. אם לא תהיה טובים - לא תוכלו להטות את התקשורת למקום אידאולוגי אליו אתם חושבים שהיא צריכה לנוע".
"כשהתחלתי לחשוב על העיתונות, ניסיתי להתקבל לגלי צה"ל ואז לא העליתי על דעתי שאני הולך למשוך ימינה את התקשורת. רציתי להיות עיתונאי, ואגב לא התקבלתי לגלי צה"ל. זה היה מבחן בעל פה 1-2 שאלות ותשובה שלילית בדואר. יכול להיות שיצא טוב שלא התקבלתי, ואני לא יודע איפה הייתי אם כן הייתי מתקבל ואולי הייתי אחד מההמון שצמח בגלי צה"ל. במשך השנים הבנתי שיש פה הטיה לא הוגנת ולא מספרים את הסיפור כמו שצריך, ופה התפתחה תחושה של שליחות, וזה היה סדר העניינים הנכון".
כעורך ותיק ובעל ניסיון: איך אתה מכריע מהו סיפור טוב ומה לא? 
"מנגנון חושים שפיתחתי במשך שנים. אני צרכן גדול של תקשורת, ואי אפשר להיות עיתונאי בלי לצרוך תקשורת בלי סוף, ולאט לאט אתה מבין מה חדש ומה לא חדש ואיזה סיפור שמציעים כבר סיפרו או פרסמו פעם בצורה כזו או אחרת. אז כן, לא נעים להודות אבל זה החושים, אני לא יכול לפתח נוסחה מדויקת ולהסביר מה ראוי ומה לא. הרבה פעמים אני משתדל לא להגיד ככה, אלא כן להסביר, שיכול להיות שפה זה לא כל-כך חידוש, ופה אנחנו לא בדיוק בטוחים בזה בגרסה הזו. אני משתדל לנמק. אם תמיד הכתבים מסכימים עם התשובות שלי? אבל בסוף אני מכריע, ולפעמים בכל זאת מצליחים לשכנע אותי ואני משתדל כן לחזור בי, זה קורה לא פעם. אנחנו לא במערכת צבאית, אבל דמוקרטיה מוחלטת? לא".
יש לך גבולות?
"כן, העיתון לא יגלוש יותר מדי לרכילות, ובעיקרון אין מדור רכילות לא במקרה. גם לא תכנים פורנוגרפיים. אנחנו לא נגרום מבוכה לקוראים שלנו, ולא יהיו דברים שהם יצטרכו להתבייש מהילדים ולהסתיר. מקור ראשון זה עיתון שרוב כותביו ועורכיו שומרי מצוות, והעיתון הוקם על מישהו שהיה רב, וזה ככה גם אם לא הוגדר ככה במפורש. אנחנו לא עושים מבחני אמונה לכתבים, אבל כל מי שבא לכתוב יודע שמקור ראשון זה לא הארץ ולא ידיעות אחרונות, אחרת לא היה טעם לקיומו".
אתם לא מוגדרים ככה, אבל בסוף זה כן עיתון רק למגזר הדתי?
"זה נכון שרוב הקוראים הם דתיים, אבל לא כולם ונתח מבוטל לא כזה. יש קוראים בגלל בשמאל ומרגישים שמקור ראשון מצליח להרחיב את דעתם, ובזה אני שמח. יש כאלה שכותבים בעד הקמת מדינה פלסטינית במדור הדעות שלנו. ויש אצלנו את ארי שביט, שבכל זאת הוא לא חגי סגל בדעות שלו. כמו שאני קורא הארץ עשרות שנים למרות שהדעות שלי רחוקות ממנו, אבל בכל זאת יש הרבה דברים שאני נהנה לקרוא בענייני מדע, ארכיאולוגיה והיסטוריה, ויש חתירה שגם כאלה שלא מסכימים איתי יגלו שמקור ראשון יספק את הסקרנות האינטלקטואלית שלהם ואני חותר לזה".
אין לך מטרה בסוף שמקור ראשון יפרוץ לקהל הישראלי גם אם צריך לחרוג מהגבולות - בסוף זה גם ביזנס:
"מקור ראשון בן 25 שנה והוא נמצא במקום הרבה יותר מוערך משהיה לפני 10 שנים, ומצוטטים אותו. אני בוודאי לא מנותק, ויודע שהעיתון מתקיים בגלל המנויים והמסחר שלו, אבל גם אם תגיד לי לשים תמונות קצת יותר חושפניות או מינונים של רכילות כדי להגדיל את התפוצה - אני אגיד: עד כאן. לא יהיה טעם במקור ראשון, עיתון שגם אדם ירא שמיים יוכל להכניס לביתו בלי חשש, או כזה שלא ירא שמיים אבל לא רוצה להכניס הביתה דברי זימה".
דיברת על כך שעיתונאי צורך תקשורת בלי סוף, ושאתה כזה, אתה יכול לנתק בין העבודה ובין המשפחה והפנאי?
"אני לצערי, החיסרון שלי זה שאני לא יכול להתנתק גם שאני בחופש, ואני כמעט לא בחופש. אבל אני לא סובל יותר מדי, אני חי את ההוויה הישראלית".
אתה עודדת את ילדיך לצאת לעיתונות: עמית וארנון?
"אני מטבע הדברים משדר מסביבי למשפחה ולאלה הסובבים אותי, אבל עובדה שלא כל הילדים יצאו עיתונאים, רק שניים מחמישה. אם אני עודדתי אותם? אני אולי לא זוכר טוב אבל לא חושב, הילדים שכן הלכו לתחום יגידו שאני עודדתי".
סגל עצמו חולש על כל התחומים של האקטואליה: ההוויה הישראלית, תחום הביטחון - כך שבשולחן השבת לא מדברים רק על פוליטיקה, והוא בכלל למד באוני' העברית תואר במתמטיקה, כפי שאביו היה מתמטיקאי. אז איך מגיעים ממדע בכלל לעיתונות? סגל עצמו מודה שהחלום שלו אחרי הפרישה הוא לחזור למתמטיקה או למדעי הטבע, ושהוא חולם ללמוד כימיה.
נתניהו או בנט? אני לא עובד אצל אף מפלגה
מקור ראשון ימני ומזוהה עם אחת המפלגות?
"מקור ראשון ממוקם באגף הימני, אבל הוא לא מזוהה. אני לא עובד אצל אף מפלגה. כל הזמן יגידו נתניהו או בנט? אלו טענות מעצבנות: מי שאומר אם אתה ביביסט או בנטיסט, מה הוא אומר? אתה שפוט, אתה לא מדווח אמת, אתה אינטרסנט. זה מטיל דופי בשיקולים שלי ואני מודה שזה קצת פוגע".
לא סיקרתם יותר מדי בהרחבה את משפט נתניהו:
"זה נכון שלא עסקנו באינטנסיביות במשפט נתניהו כמו כלי התקשורת האחרים, בין השאר מהתחושה שנעשה לו עוול מסויים. זה נכון אבל כן עסקנו בזה כמו שסיקרנו את כך שאולמרט הועמד לדין. בכלל למקור ראשון יש נטייה פחות לעסוק בפלילים, וגם אצל אולמרט לא חושב שעסקנו בשקיקה כזו למרות שלא הייתי הכי בעד האידאולוגיה שלו".
יש היום איזון בתקשורת?
"היום המצב יותר טוב מהבחינה הזו שאם אתה איש ימין יש לך במה שאתה יכול לשמוע או לקרוא אנשים שמסכימים איתך. זה לא היה בשנות ה-80-90 והיה רק ערוץ 7. היום יש לך במות לפרוק את התסכולים. אבל כלי התקשורת המרכזיים שמקבלים זיכיון מהמדינה, וגם ערוצים מסחריים, ערוצים 12-13 יושבים על משאב ציבורי שלא לדבר על התאגיד, ויש תחושת הטיה וגם אפליה. דוגמא קטנטנה: בחדשות בקול ישראל, הממלכתי, כל פעם שמזכירים התנחלות ידאגו להזכיר שזו התנחלות, למשל לא יגידו היה או קרה משהו בעפרה, אלא בהתנחלות עפרה, ויש הקפדה לבדל. אני בטוח שזה לא בא ממקום תמים, וזה נמשך כל כך הרבה שנים, וגם אם לא חושבים על אז העורכים הטמיעו את זה וזה מקור של אפליה".
מה עמדת לגבי סגירת גלי צה"ל? 
"לא אהבתי את התחנה המון שנים ולשמוע אותה הכעיס אותי, עד עידן אורי אורבך. בשנים האחרונות יותר קל לי, ולכן ברור לי שמה שבני גנץ עושה, זה לא פתאום שאין צורך בתחנה אלא בגלל מה שברדוגו עשה שם. לכן אני לא יכול לקדם בברכה. אם לא היה ברדוגו אז גנץ לא היה סוגר את גלי צה"ל, זה לא קרה כל השנים".
העיתונות היום לא יכולה להיות יותר אובייקטיבית?
"אני אדם דעתן, ואני חושב שעיתונאי בעולם אידיאלי הכי טוב אם לא היית יודע לזהות מה עמדותיו. אבל זה שונה בארץ כמו שלנו ואחרי כל כך הרבה שנים שבכירי העיתונאים כן עשו זאת. גם אם עיתונאי מזוהה זה כמובן לא צריך להשפיע על דיוק העובדות".
מה עמדתך לגבי מועצת העיתונות?
"לא אוהב אותם והודעתי להם, בעיניי זה גוף שיושבים שם כמה אנשים שאני מעריך אישית אבל ראיתי במה הם מטפלים ובמה הם לא, אין לי עניין שם".
מדי פעם מזכירים את עברך במחתרת:
"זה לא רלוונטי בכלל לעבודתי העיתונאית, ברור לי שמי ששולף את זה הוא רוצה להטיל דופי בי, אני החלטתי בשלב מסויים שכבר התבטאתי דיי ויותר בנושא, כתבתי ספר בנושא, התראיינתי באינספור מקומות וזהו, אין יותר מה לחדש. זה רק כדי להקניט אותי".
לסיכום, מקור ראשון עם השפעה בעיניך? ואיפה יהיה בעוד עשור?
"עיתון מקור ראשון זה עיתון שראש הממשלה, הקודם והנוכחי, ונשיא המדינה וגם בכירים במערכת המשפט מנויים עליו. אני רוצה להאמין שגם התפוצה שלו תגדל, וגם על הפרינט מרחף סימן שאלה, ועדיין העיתונות הטובה ביותר היא במודפסת. הטלוויזיה שטחית, ובאינטרנט הכתבות קצרות ולא מעמיק ולאנשים אין סבלנות לקרוא באייפון כתבות ארוכות. אז תעשייה עיתונאית איכותית זה בכתובה. העיתון כן נע קדימה עם הטכנולוגיה אבל אני בוודאי מבין בזה פחות. הצעירים יפרצו קדימה".
תגובות לכתבה(3):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 3.
    הפרינט מת מזמן
    חי בסרט 09/2021/08
    הגב לתגובה זו
    1 0
    בקרוב, ידיעות ייסגר נגמר הכסף
    סגור
  • 2.
    עיתון מיותר, בכספי אדלסון. אין זכות קיום. נוכלים בנט (ל"ת)
    בניטו 09/2021/07
    הגב לתגובה זו
    2 0
    סגור
  • 1.
    עצוב לי עבור עמית סגל, שנאלץ לשאת את אות הקלון של אביו
    עוזיה לביא 09/2021/06
    הגב לתגובה זו
    6 0
    טרור זה הרי לא משהו שאפשר למחות באגביות מעל דש הבגד. הכתם נשאר איתך לעד. זה רק ממחיש כמה חכם המשפט 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. חבל.
    סגור