פסיקה חשובה שניתנה בבית משפט דנה האם יזמים וקבלנים יכולים לפטור עצמם מאחריות למסירת הדירות במועד שבו התחייבו, רק בגלל מגפת הקורונה. התשובה הפעם חד משמעית: קורונה היא לא מילת קסם, והיזם שילם פיצוי ענק בעקבות העיכוב.

מדובר בפסק דין דרורי נגד שכטר (ת"א 61745-03-21) של בית משפט השלום בתל אביב המאשר פסק בוררות בין חברה יזמית בפרויקט פינוי בינוי לבין חלק מבעלי הקרקע שהתקשרו עם היזם בהסכם קומבינציה. הנושא המרכזי בפסק הדין היה עיכוב מסירת דירות בתקופת הקורונה.

בעלי הקרקע יוצגו על ידי עורכי הדין ליאור לוי ודניאל סקלר ממשרד עורכי הדין סקלר לוי עריכת דין, בהליך זכאים לארבע דירות וזאת בעקבות עיכוב של מסירת הדירה מחודש מרץ 2020. היזם (שכטר נדל"ן) התעכב בהשלמת הפרויקט ומסירת הדירות ממועד המסירה לו התחייב בחוזה הקומבינציה בלמעלה משנה וחצי.

עורכי הדין ליאור לוי ודניאל סקלר. צילום: תומר רוטנברג

במה מדובר? עורכי דין לוי וסקלר ייצגו חלק מבעלי הקרקע שהתקשרו עם היזם בעסקת קומבינציה לטובת פרויקט התחדשות עירונית ברחוב דונש 5 ברמת גן. כך שבמקום ארבעה מבנים שהיו קיימים על השטח, היזם התחייב לבנות בניין מגורים משותף עם 38 יחידות דיור.

לטענת התובעים, בעלי הדירות, הם פנו במכתבי התראה ליזם בנוגע לעיכוב, אך לדבריו הסיבה לעיכוב נעוצה בגלל הקורונה, "כוח עליון" שאין לו אחריות כלל והדבר לא בשליטתו. עורכי הדין לוי וסקלר עמדו על שלהם להוכיח את הקשר בין המגפה לעיכוב: מה עוכב, לכמה זמן וכדומה, אך היזם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, וכך קבע גם בית המשפט כי הקורונה היא לא מילת קסם שיכולה להסביר כל עיכוב בלי הוכחה.

אחת מהטענות העיקריות של היזם הייתה, כאמור, שיש לפטור אותו מתשלום פיצויים בגין עיכוב מסירה למשך כל הזמן שלאחר פרוץ מגפת הקורונה, וזאת מבלי לפרט. מאידך, טענת התביעה הייתה כי הקורונה "אינה מילת קסם" ואינה מעניקה פטור גורף ואוטומטי מתשלום פיצויים בגין העיכוב במסירת הדירות וכי על היזם מוטלת חובה להראות קשר בין העיכוב לבין אירועים שהתרחשו בעקבות הקורונה ולכמת את משך זמן העיכוב.

נציין, שלכאורה, היה ליזם על מה להישען. רק באוקטובר השנה קבעה השופטת רונית אופיר בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב כי עיכוב מחמת מגפת הקורונה נכלל בהגדרת "איחור בפרק זמן סביר". במקרה שם מדובר היה ברכישת דירה בפרויקט דיור למשתכן של חברת אזורים במבשרת ציון ובתביעה לפיצוי של 23 אלף שקל בעקבות עיכוב במסירה ב-110 יום. לטענת אזורים, הקורונה הובילה לקשיים רבים בביצוע הפרויקט: ירידה בכמות הפועלים והספקים שלא הורשו לתת שירות, וכי למרות כל זאת עשתה מאמצים לסיים את הבניה. השופטת, כאמור, קיבלה את טענת ההגנה וקבעה כי העיכוב בגלל הקורונה לא היה בשליטת אזורים והיה לפרק זמן סביר.

במקרה שלנו, נגד היזם שכטר נדל"ן, אמנם היה עיכוב בגלל הקורונה, אך לתקופה ארוכה יותר וגם בלי הוכחת הקשר בין הקורונה ובין העיכוב. לכן, טענת ההגנה שהעיכוב נבע מחמת הקורונה - נדחתה, והבורר קיבל את טענות התביעה ובית המשפט אישר את פסק הבוררות במלואו, תוך דחיית בקשת היזם לביטול פסק הבוררות. בית המשפט הורה ליזם לשלם פיצוי בסך מיליון שקל לשניים מבעלי הזכויות.

המשמעות של הפסיקה החדשנית היא ברורה, ומהווה תקדים: על היזם לשלם פיצוי על איחור במסירת הדירות -  גם בתקופת הקורונה , ועל היזם להוכיח שקיים קשר בין פרוץ המגיפה העולמית לבין עיכוב המסירה וכי חובת ההוכחה בעניין זה מוטלת עליו.