ערב ה-1 בספטמבר, דו"ח הלמ"ס חושף: בשנת 2018, ההוצאה הממוצעת לתלמיד בחודש עבור שירותי חינוך של משק בית בחמישון ההכנסה העליון (20% ממשקי הבית בעלי הכנסת הנטו הגבוהה ביותר) הסתכמה ב-1,245 שקלים כמעט פי שלושה מההשקעה הממוצעת בחמישון ההכנסה התחתון, העומדת על 434 שקלים. בלמ"ס טוענים כי הדבר "מקנה לתלמידים ממשקי בית בחמישונים הגבוהים אפשרות גדולה יותר להצליח בלימודים בבית הספר ובלימודים גבוהים, ויכול להסביר פערים גבוהים בהישגים הלימודיים של תלמידים בישראל". כמו כן, מהנתונים עולה התאמה בין שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב תלמידים ביישובים המאופיינים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, ובין ההוצאה החינוכית הממוצעת למשק בית עבור התלמידים ביישובים הללו.

הפערים אדירים גם ביכולת ההורים לממן חינוך משלים לילדיהם: התשלום לבתי הספר עומד על כ-39.2% מסך ההוצאה הפרטית לתלמיד בחמישון התחתון, אל מול 24.1% בקרב משקי הבית בחמישון העליון. ההבדל בהוצאות החובה מיתרגם ישירות ליכולת משקי הבית להשקיע בפעילויות לאחר שעות בית הספר: בחמישון העליון מוציאים עד פי 8 מההוצאה שמוציאים בחמישון התחתון: 687 שקלים לעומת 86 שקלים.

מגזרית, תלמידי החינוך הערבי סובלים מהוצאה נמוכה משמעותית מזו של מקביליהם היהודיים – 518 שקלים בממוצע לתלמיד בלבד. גם בקרב החינוך היהודי, בעוד שתלמיד בחינוך החרדי זוכה להשקעה ממוצעת של 622 שקלים מטעם משק הבית, מקבילו בחינוך הממלכתי דתי מקבל 782 שקלים מהוריו, ובחינוך הממלכתי – 818 שקלים בממוצע לתלמיד.

אם בחיפה נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי רהט?
ההוצאה הממוצעת לתלמיד במשקי בית בקרב אשכולות 1-3, הכוללים יישובים כמו רהט, מודיעין עילית, בני ברק, כפר קאסם ונתיבות, עומדת על 545 שקלים. ההוצאה נשארת דומה גם בקרב משקי בית באשכולות 4 ו-5, המונים, בין היתר, את ירושלים, דימונה, באר שבע, אשדוד וקצרין. הפערים מתחילים להיפתח באשכול 6 – נתניה, ראש העין, כרמיאל ובת ים – עם הוצאה ממוצעת של 725 שקלים בחודש. הקפיצה המשמעותית הינה בין אשכול 7 לאשכולות 8-10, שם ההשקעה קופצת בלמעלה מ-350 שקלים: מ-759 שקלים בממוצע בחיפה, יהוד, ראשון לציון ובנימינה ל-1,112 בתל אביב, להבים, עומר ואלקנה. הלמ"ס מזהירה מפורשות כי הפערים מונעים ממשקי הבית להעצים את השכלת ילדיהם באמצעות הזרמת משאבים כספיים לחינוכם, ומונעת מהם מוביליות חברתית.

תלמידים ערבים במצב נמוך אף מזה של החרדים
הלמ"ס מנתחת את ההוצאה הממוצעת לתלמיד בהתאם למשק הבית בו גדל לפי חמישוני הכנסה, התמונה העולה מהניתוח משרטטת חומות של ממש בין מרכז ופריפריה, ומצמצמת את סיכוייהם של התלמידים החרדים והערבים לרכוש השכלה אשר תקדם אותו ברמה החברתית-כלכלית. מבין כלל תלמידי ישראל היהודיים, 64% מהתלמידים החרדיים נמצאים בחמישון ההכנסה התחתון. 23% מהם נמצאים בחמישון השני, ורק חצי אחוז מהם נמצאים בחמישון ההכנסה העליון. מקרב כלל תלמידי ישראל, נראה כי התלמידים הערביים נמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך אף מזה של החרדים: 65% מהתלמידים הגדלים במשקי בית בחמישון ההכנסה התחתון הם ערביים.

בשורה התחתונה - דו"ח הלמ"ס מזכיר ערב לפני תחילת שנת הלימודים, כי אי השוויון בישראל משפיע בראש ובראשונה על הדורות הבאים, בשל אזלת היד של הורים בני קבוצות האוכלוסייה העניות לשפר את השכלתם ילדיהם. כמו כן, בולט כי על אף שתקציב החינוך הוא הגדול מבין משרדי הממשלה - 15% מתקציב המדינה - הוצאות החובה על חינוך בקרב משקי הבית בישראל עומדות על אלפי שקלים בשנה מעבר למה שמשולם במיסים, מה שמהווה משקולת נוספת על הציבור.