האנטישמיות חוגגת וההסברה הישראלית מגמגמת - צריך לשנות את המשוואה
כלי התקשורת הזרה קובעים אמות מידה החלות על מדינת היהודים בלבד. לדוברים הרשמיים טרם נפל האסימון, כי העיתונאים בעולם נושאים אחריות להפצת השנאה וההסתה החולנית. עלינו להתייחס אליהם כאויב לכל דבר ועניין. יש לרסק את אמינותם, להציג לראווה את הסטנדרטים הכפולים שלהם ולעמת אותם עם המציאות
"תגובה חסרת פרופורציה", "אסון הומניטרי", "חפים מפשע" – כמה פעמים יכולים ערוצי התקשורת הזרה להפריח לחלל האוויר את כל אותם שמות הקוד הנזכרים מעלה במטרה לצרוב סנטימנט אנטי-ישראלי, וזאת לעומת סיקור סכסוכים אחרים בעולם, בהם היקף אזכור המונחים הללו, נמוך עד אפסי?
כמה פעמים עוד יוכלו להוכיח שכאשר זה תלוי בהם, יש סטנדטים החלים על כל העולם ויש כאלה החלים על היהודים? כמה פעמים עוד יוכלו להוכיח שכאשר זה תלוי בהם, לישראל אסור לנצח במלחמות? מדובר הלכה למעשה, באחד הקווים הבולטים לדמותה של האנטישמיות – Jew-Only Standards, אמות מידה החלות על יהודים בלבד.
ליתר דיוק, זוהי האנטישמיות המודרנית – Israel-Only Standars, אמות מידה החלות על מדינת היהודים בלבד. כל זה כמובן אינו חדש לאיש מקוראי מאמר זה. אז מדוע, אפוא, נראה כי האדם הסביר מאמצע הישוב גילה את אמריקה עבור דוברי משרד החוץ, יעידו תגובותיהם הרפות בתקשורת הזרה כנגד אותה תקשורת זרה, אלו משורותיה שחרטו על אג'נדתם קו הנע בין אנטי-ישראלי לאנטי-שמי?
מדוע מדינת ישראל – באמצעות דובריה – אינה מהססת להשמיע קול מחאה צלול וברור כאשר אנו עדים לתקיפות פיזיות של יהודים על רקע אנטישמי מובהק, המתרחשות מעבר לים, אך פוחדת מהצל של עצמה, כאשר מדובר בתקיפות תקשורתיות כנגד יהודים, כנגד ה-יהודים במדינת היהודים?
הערבוב של סוגיית שייח ג׳ראח עם הסכסוך הדתי הנצחי הוא תוצאה של הסברה ערבית שקרית (לא חדש בשום צורה), בסרטון הבא עידן רונן מדבר באנגלית רהוטה על הטענות האלה בערוץ טלוויזיה עוין pic.twitter.com/zbkwwvf2I0
נדמה שטרם נפל האסימון לדובריה של מדינת ישראל, כי התקשורת הזרה, ובעיקר התחנות העוינות, הן בעצמן נושאות נטל לא מבוטל של אחריות להפצת השנאה וההסתה החולנית נגד היהודים ברחבי העולם, הרבה מעבר לשיבוש מסריה של מדינת ישראל.
על כן, כמו שבאותה מידה על כולנו לייצר הפרדה חדה כתער בין ביקורת עיתונאית לגיטימית על מדיניות הממשלה, לרבות מהלכים מעוררי ביקורות המתפתחים תוך כדי הלחימה, ולהשיב לביקורת זו בהגינות אך בנחישות, כך עלינו לתקוף עם אש בעיניים וסכין בין השיניים את האנטישמיות התקשורתית, קרי העיתונאים הזרים האנטישמים אשר אינם מחפשים להציג בפני קהליהם את האמת על מובנה הרחב – האמת, כל האמת, רק האמת – אלא להשליך עליהם את מטענם האישי ודעותיהם הארסיות, ומכאן שמתקצרת הדרך גם לסילופים, חצאי אמיתות והרבה דמגוגיה.
אני קורא מכאן לדוברי מדינת ישראל הרשמית: רוצים לצמצם עד למינימום את הנצחת התודעה האנטי-ישראלית ואנטישמית? עשו סוויץ' בראש – שלשום! – והתייחסו לעיתונאים העוינים והארסיים כ"אויב תקשורתי" לכל דבר ועניין. כאשר יגיע הרגע לעלות לשידור, הכו בהם ללא רחם, רסקו את את אמינותם מול צופיהם שלהם בשידור חי ככל ומתאפשר, והפכו את הצייד לניצוד, וזאת ע"י אזכור שמות הקוד המוזכרים בפתח המאמר המייצגים נאמנה את סמל הסטנדרטים הכפולים בהם הם נוהגים.
מה לדעתכם יניח הצופה הצרפתי / הבריטי / ההולנדי הממוצע אם יחזה בדובר מדינת ישראל מטיח במראיין "כאשר כל היבשת האירופית מקיזה את דמה בגלל פיגועי דעא"ש המפילים חללים רבים, איש מכם העיתונאים הזרים, לא פיתח שיח ללא גבולות על האסון ההומניטרי המתרגש באפגניסטן. ספר לצופיך בשידור חי אדוני המנחה, אתה ועמיתיך לתקשורת הזרה, איך זה מרגיש להיות צבוע, ובעל סטנדרטים כפולים, מה שמותר לאירופאים, אסור ליהודים? איך זה מרגיש להיות בורג במכונה התקשורתית האנטישמית?".
אני מרשה לעצמי להניח שהצופה הממוצע ההוגן והבלתי משוכנע, יפתח רגשות בוז כלפי כלי התקשורת המקומיים, ואהדה כלפי מדינת ישראל. מאחר שבמוקדם או במאוחר, יזדקקו לכם העיתונאים הזרים כדי לקבל את תגובתה הרשמית של המדינה בעקבות אירוע או תקרית כאלה ואחרים, אין לכם ממה לחשוש שלא תזומנו עוד, וזאת בניגוד אליי, החתום מטה, אדם פרטי שנאלץ לנקוט משנה בזהירות ביחסים שביני לבין כלי התקשורת.
הכותב הוא יזם, משפיען רשת בטוויטר כלפי העולם הערבי, ופעיל הסברה המתראיין לכלי התקשורת הזרים באנגלית ובערבית
