בהתייחס למסגרת תקציב המדינה, זו נראית לי בהחלט ראויה, כאשר נכון וראוי לאתגר במספר מישורים. האחד, הרכב התקציב חסר התמקדות במנועי צמיחה וטיפול בתשתיות מאוד חיוניות בין אם עסקינן בתשתיות פיזיות, תשתיות חינוכיות, תשתיות דיור להשכרה לטווח ארוך וצמצום אי השוויון, חיזוק והעצמת החברה הערבית ועוד. השני, היבטי תקציב הביטחון, תקציב המהווה נטל משמעותי מאוד על תקציב המדינה ומכאן, חשיבות רבה לבחון את הצורך המיידי בהגדלתו ובוודאי לבחון את הצורך בהגדלתו במונחי הטווח הארוך. אני מטיל ספק שאירועי ה-7.10 מוסברים בעיקרם כנגזרת של מחסור בתקציב  הביטחון.  

לצד הדברים הללו, האתגר המשמעותי הינו שמירה על מסגרת תקציבית, שיעור גרעון בתקציב ושיעור חוב – תוצר  שיאפשרו את השיקום, השגשוג והצמיחה לאורך זמן, אגב מיגור האינפלציה, שמירת דירוג החוב הבינלאומי ועוד.
 

עוד ב-

אמנון שעשוע: "לקרוא לחמאס טרוריסטים - מקטין את האירוע"

לכתבה המלאה

בהיבטי משילות ובהקשר לתקציב, ראוי להדגיש את עבירת הממשלה על החוק לעניין מועד הגשת התקציב לדיון. הייתכן שהממשלה עצמה כהולכת לפני המחנה, היא זו שעוברת על החוק. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? וברמה המהותית, לוחות הזמנים שנותרו לדיון ואישור התקציב, לא מאפשרים קיומו של דיון משמעותי בנושא כה מרכזי. האם כל הדיון הוא בגדר עשיית פלסתר? הגם שמסגרת התקציב נראית סבירה בהיקפה, זו לא מותירה שוליים כלשהם ככל שנתמודד במשק עם תרחיש משמעותי יותר, בעיקר ככל שעסקינן במלחמה בצפון.

במסגרת התקציב, בולט העדר השקעה בחינוך למגזר החרדי בלימודי ליב"ה, השקעה שיהיה בה בכדי לצמצם פערים ובראיה צופה פני עתיד לאפשר את השתלבותם בשוק העבודה, השתלבות שבהעדר השקעה בלימודי ליבה לא תאפשר מודל קיום בר קיימא. על זה אומרים - 'אבות יאכלו בוסר, שיני בנים תקהינה'.

ובהסתכלות התקציבית הכוללת, יש לפעול באחריות רבה על מנת להימנע מעוד עשור אבוד, כפי שחווינו לאחר מלחמת יום הכיפורים. 

הכותב: יאיר אבידן, כלכלן ישראלי בכיר שכיהן כמפקח על הבנקים