עדויות הזוועה של החטופות: "פגעו בנשים מינית, חיללו את גופן"
חן גולדשטיין-אלמוג מכפר עזה שנלקחה ב-7 באוקטובר מביתה בכפר עזה, חזרה במסגרת עסקת השבויים. בראיון מצמרר סיפרה כי שמעה מכמה חטופות שהמחבלים ששבו אותן התעללו בהן מינית: "הן פצועות פיזית". שלושת ילדיה ששהו עמה, הפגינו גבורה יוצאת דופן: "הם כתבו, ציירו ודיברו עם השובים שלנו בעברית"
חן גולדשטיין אלמוג לאחר חזרתה לביתה, לצד בתה אגם (צילום אבשלום ששוני/ פלאש 90)
לאחר 51 ימים מצמיתים בהם שהתה בשבי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה יחד עם שלושת ילדיה אגם, גל וטל, חזרה חן גולדשטיין-אלמוג מכפר עזה במהלך עסקת החטופים. 15 ימים לאחר שובה ארצה, סיפרה לאסתי פרז בן-עמי בראיון בכאן רשת ב' על המראות הקשים שאותם חוותה בשבי. לדבריה, שמעה משלוש חטופות כי המחבלים ששבו אותן תקפו אותן מינית.
"שמענו שלושה סיפורים ממקור ראשון ועוד סיפור שסיפרו לנו, דברים שקרו כמה שבועות אחרי השהות בעזה. הן פצועות פיזית. עם האופן שפגעו בהן מינית וחיללו את גופן - הן לא יודעות איך הן יתמודדו. אם היו משחררים אותן יותר מוקדם זה היה נחסך מהן. ראינו גם בחור שהיכו אותו".
"חודש וחצי היינו בדירה מרכזית שגם היה שם קו טלפון", תיארה גולדשטיין-אלמוג, ואחר כך נזכרה בהפצצות צה"ל הסמוכות למקום שבו הוחזקה במהלך השבי. "אחר כך היה אובדן שליטה כלשהו. הרגשנו שגם הם חסרי אונים. ההתקפות הלכו וגברו עד כדי כך שדירות שאנחנו נמצאים בהן חטפו הדף. והתחילה העברה יותר אינטנסיבית של מקומות".
חן גולדשטיין-אלמוג ל-@perez_esty על העדויות לתקיפות מיניות בשבי: "שמענו 3 סיפורים ממקור ראשון. עם האופן שחיללו את גופן - הן לא יודעות איך הן יתמודדו. אם היו משחררים אותן יותר מוקדם זה היה נחסך מהן" | האזינו לריאיון >> https://t.co/HfsCOOXAEe#בחציהיום
"קרה פה דבר שלא קרה אף פעם, חשבנו שישראל לא תירה ירייה. שקודם כל מוציאים אותנו ומחזירים להם מה שהם רוצים. ככל שעברו הימים הבנו שזה הסתבך. כשתקיפות חיל האוויר הפכו מטורפות, התחלנו לחשוב שאולי מקריבים אותנו כדי להחזיר את השקט לעוטף".
"חייבים לעשות הכול כדי להוציא אותם", אמרה גולדשטיין אגמון כשנשאלה על הנשים והגברים שעוד נותרו ברצועת עזה. "את הנשים הפצועות, את החיילות, את הבנים האזרחים, החיילים, המבוגרים. חייבים להוציא את כולם. שהם לא ישברו שם. הם בסכנה יום-יומית. הם זקוקים לטיפול רפואי, חלקם דחוף. גם נפשי".
כשסיפרה על גבורת ילדיה גולדשטיין-אלמוג התרגשה וציינה כי אומץ לבם וחוסנם היה עבורה מקור נחמה. "הילדים הפתיעו אותי בקור הרוח שלהם ביום שלקחו אותנו ובביטחון שלהם במהלך התקופה, הם דיברו עם השובים שלנו בעברית. הם למדו הרבה מילים בערבית. הם המון כתבו, ציירו".
"השחרור שלנו לקח יומיים שלושה בהם אמרו לנו 'היום אתם מופיעים ברשימה - וזה לא קרה'. גם הבנות שהיו איתנו מאוד שמחו איתנו ואנחנו מאוד שמחנו, אבל הכל היה בערבון מוגבל. עד הרגע שבאמת יצאנו, לא רצינו לשמוח כדי לא להתאכזב. נחלנו המון אכזבות לאורך השהות שלנו שם. הבנות שהיו איתנו ציידו אותנו בהרבה מסרים למשפחות שלהן ואני בטוחה שהן היו ברגשות קשים שהן עוד נשארות. חנוכה הגיע והן עוד לא כאן, זה מייאש ומתסכל ומכעיס".
"אני עוד מעכלת, אני בכאן ועכשיו עם הרבה מחשבות על מה שעברנו ועל מי שנשאר שם", הוסיפה. "חשבנו שהחטופות שנשארו שם יבואו יום או יומיים אחרינו. אנחנו מנסים לחבר משהו מחדש מכל השברים של חיינו, אבל עם הרבה מחשבות על הבנות שנשארו שם. עברו שבועיים והן עוד שם".
