בעת סיום יחסי העבודה העובד אינו יכול לפדות בכסף את ימי המחלה שלא ניצל, אלא אם כן חל עליו הסכם עבודה או הסכם קיבוצי הקובע כי הוא זכאי לכך. ימי מחלה הם הזכות הניתנת לעובד להיעדר מהעבודה בשל מחלה. מחלה מוגדרת בחוק כאי כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע על-פי ממצאים רפואיים ממצב רפואי לקוי.

הזכות לימי מחלה מעוגנת בחוק דמי מחלה. עובד הנעדר מעבודתו בשל מחלה זכאי לתשלום מהמעסיק החל מהיום השני להיעדרותו. הזכות להיעדר מעבודה עקב מחלה (של העובד או של בן משפחתו) אינה מותנית באישור המעסיק, בניגוד להיעדרות לצורך חופשה, שאותה המעסיק צריך לאשר מראש וזכותו אף להתנגד לה.

עובד צובר זכאות ל- 1.5 ימי מחלה עבור כל חודש בו עבד בכל ימי העבודה כנהוג במקום העבודה (5 או 6 ימים בשבוע) ובסה"כ ל-18 ימי מחלה בשנה, כאשר לא ניתן לצבור יותר מ-90 ימים שלא נוצלו. 

לעתים הסכמים או הסדרים מאפשרים צבירה של מספר רב יותר של ימי מחלה. לדוגמה, במספר ענפים ניתן לצבור 2 ימי מחלה לכל חודש עבודה. עבור עובד שלא עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש (כגון: עובד במשרה חלקית, עובד שהחל לעבוד באמצע החודש, ועובד שעתי/יומי), תחושב צבירת ימי המחלה בכל אחד ממקומות העבודה באופן הבא:

באדיבות עמותת "כל זכות"

בעת סיום יחסי העבודה העובד אינו יכול לפדות בכסף את ימי המחלה שלא ניצל, אלא אם כן חל עליו הסכם עבודה או הסכם קיבוצי הקובע כי הוא זכאי לכך.

המידע באדיבות עמותת "כל זכות"