משקי הבית בישראל התעשרו במהלך העשור האחרון – מ-5.2 טריליון שקל בשנת 2013, ל-6.5 טריליון שקל בשנת 2024. עם זאת, בשטח התוצאות מראות כי קיים אי-שוויון חמור בכל מדדי העושר, והוא לא ממהר להיעלם. המכון לרפורמות מבניות עסק בשאלה "כיצד התרחב אי-השוויון בעושר בישראל בעשור האחרון?", ופרסם את מסקנותיו.

ל-49% בלבד מהעשירון התחתון יש דירה, ואילו בקרב העשירון העליון כ-90% הם בעלי דירות. מכך יוצא שלשליש ממשקי הבית בישראל אין כלל בעלות על הדיור. כמו כן, המחקר מאמין כי גם שווי הנכסים משתנה בהתאם לעשירון. בעוד שלעשירון התחתון ממוצע שווי נכסי הדיור עומד על 1.8 מיליון שקל, בעשירון העליון הערך מזנק פי 15 ל-8.6 מיליון שקל.

כמו כן, המחקר מצא כי בעוד שבעלי הון צוברים עושר בקצב מהיר יותר, הדבר מתגלגל בהמשך לבני משפחתם אשר נהנים מירושות משמעויות. מכך יצא שמצב סוציו-אקונומי של משפחות רבות נקבע פעמים רבות בזכות ירושה שקיבלו, ולאו דווקא בזכות תרומה כלכלית או עבודה קשה. "בשנים האחרונות העלייה בעושר הפיננסי היא עליה בשווי הנכסים בבעלות, ולא נובעת מפעולות אקטיביות של חסכון מצד יחידים ומשקי בית", נטען על ידי החוקרים.

עוד ב-

בנק ישראל: למרות המלחמה - משקי הבית חזקים, הממשלה פחות

לכתבה המלאה

כמו כן, צויין כי רוב המחקרים בנושא שנערכו בארץ, התמקדו באי-שוויון בהכנסות ממקומות עבודה, אך לא בעושר המגיע מנכסי דיור. "עושר פיננסי מתייחס לסך כל הכסף שיש למשקי בית במזומן, בחשבונות עו"ש, בחסכונות, בניירות ערך ועוד. בעוד שעושר נכסי מתייחס לבעלות על נדל"ן, לרבות דירה למגורים ודירות וקרקעות שלא למגורים".