כרטיס MAX הופך לבנק דיגיטלי: רון פאינרו מייצר תחרות
חברת כרטיסי האשראי MAX הולכת ומבססת את מעמדה בעולמות כרטיסי האשראי כ"גוף מחולל תחרות"; החברה מאפשרת היום להפקיד כסף לחיסכון אצלה ויוצרת יצור מעניין חיסכון ללא ריבית אצלה, או תיווך לפיקדון נושא ריבית ב"ביטוח ישיר"
חברת כרטיסי האשראי MAX הולכת ומבססת את מעמדה כגורם "מחולל תחרות" בעולמות הפיננסים. באופן עקרוני MAX היא חברת כרטיסי אשראי שמעמידה הלוואות קצרות כמו שאר החברות. MAX מאפשרת העברת כסף לחו"ל באופן מידי ואפילו העברה של מיקרו-תשלומים מאחד לשני (בערך כמו ביט ופייבוקס). אבל החדשה המעניינת של היום היא ש-MAX מתחילה לקבל חיסכון מלקוחות וזה חידוש משמעותי.
נסביר לרגע עד כמה מדובר בחידוש מרענן בעולמות הפיננסים, בטח לאור העיכובים המשמעותיים בהשקת הבנק הדיגיטלי. החזון האמיתי של ועדת שטרום היה הפיכת של חברות כרטיסי האשראי לסוג של בנק כלומר כזה שמאפשר העברת תשלומים, מעניק הלוואות וסופג חסכונות כשעל הדרך הוא מתווך (תמורת תשלום) בין הלקוח לשירותים פיננסיים נוספים, כמו ביטוח למשל.
באופן עקרוני לחברות כרטיסי האשראי יש מספר יתרונות משמעותיים על פני כל פינטק, אפילו בנק ובטח חברות ביטוח. היתרון המשמעותי הוא הגמישות בתהליך קבלת החלטות. כך למשל מכיוון שהחברה מכירה את הלקוח היא יכולה לחתם אותו מהר ולכן אם היא מקבלת החלטה להיכנס לעולמות ה"הלוואות לכל מטרה" הרי שהיא יכולה בנקל לקבל החלטות לגבי העמדת הלוואה ללקוח אחד ולהימנע מהלוואה ללקוח אחר.
היתרון השני המשמעותי הוא היכולת להעמיד את האשראי ממקורות עצמיים. משמעות הדברים שלחברות כרטיסי האשראי יש מספק כסף בקופה ואם הן חושבות שאין להן מספיק, הרי שנגישות שלהם להון היא מצויינת ולכן באופן עקרוני - כסף הוא לא הבעיה.
עכשיו אנחנו עוברים לעולם החיסכון. כאן למעשה בנק לא פועל כמו חברת כרטיסי אשראי. אם בנק מגייס פיקדון מלקוח ומעמיד את הכסף ללקוח אחר כהלוואה ולכן הוא נדרש להוראות רגולטוריות מחמירות, הרי שחברת כרטיסי אשראי לא עושה את זה. היא מעמידה הלוואות/ אשראי ממקורותיה ויכולה לגייס חסכונות בלי יותר מידי רגולציה.
עכשיו נשאלת השאלה: למה למען השם תגייס חיברת כרטיסי אשראי פיקדון ותשלם עליו ריבית אבל לא תעמיד בצד השני הלוואה/ אשראי ללקוח אחר בריבית גבוהה יותר?
אם כן, לשאלה הזו אין תשובה ברורה אבל באופן עקרוני זה יוצר מצב של הידוק מערכת היחסים של הלקוח עם החברה ובמקביל הוא יוכל לעשות פעולות נרחבות הרבה יותר מול החברה, אם יש לו שם כסף בצד. כך למשל, אם הלקוח אוחז בפיקדון של 10,000 שקל ומבקש לקנות רכב ב-100 אלף שקל, החיתום של MAX יהיה מהיר יותר כי מטבע הדברים, הסיכון יורד.
עכשיו MAX הולכת לתהליך הזה בזהירות מעוררת כבוד. את החיסכון שהיא תספוק היא לא תשלם עליו ריבית (פחות אטרקטיבי ללקוח) אבל פיקדון עם תשואות היא תהיה המתווך בין הלקוח ל"ביטוח ישיר", שם הלקוח עדיין יהיה עם כסף נזיל אבל הכסף שלו ישא תשואה. איזו תשואה? זה כבר סיפור אחר, אבל סיפור מעניין.
כך או אחרת, צריך יהיה לשאול את השאלה מה השלב הבא של MAX, האם זה יהיה להפוך את האפליקציה למשהו קצת יותר אטרקטיבי ולהפוך למעשה לבנק דיגיטלי/ ארנק דיגיטלי וכן הלאה או לחבור בשלב כלשהו לחברת פינטק שתעשה את הדבר הזה עבורם. בכל מקרה, אם חיפשנו הגשמה של חלק מרוחה של ועדת שטרום, הנה אנחנו רואים אותה קורמת עור וגידים לנגד עיננו.
רון פאינרו מנכ"ל MAX אמר: "MAX ממשיכה לייצר ערך לציבור ומציעה מגוון של פתרונות פיננסים על גבי אמצעי התשלום. אנחנו חברת כרטיסי האשראי הראשונה בישראל שמשיקה מסלול שמעודד חיסכון לצד ההוצאות בכרטיס. תכננו עבור הלקוח חווית משתמש דיגיטלית קלה ופשוטה שתעודד את הציבור לחסוך במסגרת ניהול ההוצאות השוטף.
"בחודשים האחרונים, כחלק מהערכות להשקת המוצר החדש, נערך ב-Max פיילוט בהשתתפות למעלה מאלף לקוחות. בין ממצאי הפיילוט נמצא שהמטרה הנפוצה ביותר לחסכון היא חופשה, ולאחריה חתונה, לימודים, דירה, כלי רכב ואירועים לא מתוכננים.
"בנוסף, יש גם מי שהגדיר מטרת חיסכון לטובת קניית תפילין, הליך פונדקאות, מתנה לבן/בת הזוג ואפילו עזרה לזולת. רוב החוסכים בחרו בהוראת קבע חודשית בכרטיס, וסכום החיסכון הממוצע עמד על כ-600 שקל. ממצא מעניין נוסף הוא ששיעור החסכונות שנפתחו בקרב לקוחות מהחברה החרדית והחברה הערבית היה גבוה מחלקם באוכלוסייה. כ-52% מהחוסכים הינם גברים וטווחי הגילאים בהם נפתחו הכי הרבה חסכונות הינם 30-40 ואחריהם 40-50.
"עם הזיהוי הראשוני של הצורך של הציבור לחסוך, שאף התגבר בתקופת הקורונה, הוחלט ב-Max לערוך בחינה מקדימה רחבה של נושא החיסכון שכללה עבודת מחקר כלכלית-התנהגותית וסקרי דעת קהל נרחבים יחד עם חברת הייעוץ "קיימא" בהובלת פרופ' דן אריאלי. במסגרת העבודה המשותפת נלמדו המוטיבציות והחסמים של ישראלים בכל הקשור לחסכון ותכנון פיננסי ונבחנו קונספטים שונים של כלים שיסייעו למי שמעוניין לחסוך, והכל במטרה לשנות את הרגלי החיסכון וההשקעה תוך התחשבות בכלל הוצאות משק הבית.
"שאלת המחקר המרכזית הייתה "כיצד לניתן לסייע לישראליים לעשות שימוש ״הפוך״ בכרטיס האשראי שלהם – ולחסוך באמצעותו כסף למטרות עתידיות שונות?" במחקר נמצא שלמעלה ממחצית מהישראלים היו מעוניינים לשפר את היכולת שלהם לחסוך, בעיקר למקרה חירום וגם לטובת דיור ונדל"ן. 40% מהנסקרים השיבו שקשה לחסוך וכ-30% היו רוצים את עזרתם של גופים פיננסים כדי לקדם מאמצי חסכון.
"כמו כן נמצא במדגם שלכ-70% יש כסף פנוי לחסכון, כאשר עיקר הסכומים נעים בין 1,000 שקל ל-50 אלף שקל בשנה. עוד עלה כי כ-40% מהישראלים חוסכים כיום באמצעות השארת הכסף בעו״ש (חשבון עובר ושב בבנק), ללא הגדרת מטרה ספציפית.
"במסגרת העבודה זוהו שורה של כלים בעלי פוטנציאל לסייע ללקוחות המבקשים להתחיל לחסוך ולהתמיד בכך – החל משימוש במטרות חיוביות ספציפיות עבור חסכונות שונים (למשל: רכישה של רכב או חסכון לאירוע) ועד טכניקת החיסכון המועדפת (הוראת קבע לחסכון של סכום קבוע מדי חודש, והפקדה של אחוז קבוע מהמשכורת היו האפקטיביות ביותר)ֿ.
"כמו כן, זוהה פוטנציאל משמעותי לשימוש בחסכונות משותפים עם קרובי משפחה (בעיקר בני זוג והורים – למשל סביב מטרות הקשורות לילדים ולדירה), ואת חשיבותן של אבני דרך המוטמעות בממשק ופידבק מתמשך להתמדת החוסכים. ממצאי המחקר שולבו בתכנון ועיצוב המוצר, וישתלבו בהרחבה בגרסאות ההמשך, יחד עם דרכים נוספות להגדלת החיסכון".
