דעות

חוק עונש מוות למחבלים: הדרך להכרעת האויב

זה לא עניין של ימין או שמאל, אלא עניין של חיים. כאלמנת טרור וכמחוקקת, אני דורשת צדק בשמם של אלפי נרצחים שאין להם קול. הגיע הזמן לשנוי התפיסה: מחבל מת אינו חוזר לטרור – ולא משתחרר בעסקה

ח"כ לימור סון הר-מלך, סגנית יו"ר הכנסת | 5/2/2026 10:44

ח”כ לימור סון הר-מלך (צילום סטודיו דמקה באדיבות לשכת דוברות ח"כ סון הר-מלך)

הדיון על עונש מוות למחבלים מלווה את החברה הישראלית לאורך שנים ארוכות. אלא שבעת הזו, אחרי אינספור פיגועים, עסקאות שחרור וטבח אחד – הסוגייה הזו איננה עוד תיאורטית. את הדברים הללו אני כותבת לא רק כחברת כנסת, אלא כאלמנת טרור – כמי שנושאת על בשרה את הכאב שאין לו תאריך תפוגה. חוק עונש מוות למחבלים עבורי הוא שליחות חיים.

אני עומדת מאחורי החוק הזה ודורשת צדק בשם אלפי נרצחים שאין להם קול. בשם אימהות ואבות, בשם אלמנות ויתומים, אחים שכולים, ובשם ילדיי – אהוביה יאיר ושרה – שגדלים בלי אבא, שאת דמותו הם מכירים רק מסיפורים. בעלי, שולי הר-מלך הי"ד, נרצח בפיגוע ירי. אני עצמי נפצעתי. שרה נולדה בניתוח חירום שעות אחרי הרצח. הטרור עבורי הוא מציאות כואבת.

בלילה שאחרי הפיגוע, כששכבתי פצועה והמומה בבית החולים, לא יכולתי לעצום עין. שוב ושוב ראיתי מול עיניי את המחבלים עומדים על הכביש, באור יום, יורים בנו בקור רוח. הם לא הכירו אותנו, לא עניין אותם מי אנחנו. היינו יהודים – ומבחינתם זו הייתה סיבה מספקת לרצוח ללא רחמים.

ואז הבנתי דבר אחד ברור: זה לא הם. המחבלים תמיד היו כאלה. הסיפור כאן הוא אנחנו. אנחנו שכחנו מי האויב, בלבלנו בין מוסר ורחמים, היססנו, התאכזרנו על רחמנים וריחמנו על אכזרים. אובדן הדרך הזה עלה וממשיך גם היום לעלות לנו בדם.

ההבנה הזו קיבלה חותמת מצמררת בבית המשפט. המחבל שהוביל את חוליית הרצח של בעלי עמד שם, מלא ביטחון, והצהיר שיום אחד הוא עוד ישתחרר, שהוא יודע שיחטפו חייל עד שהמחבל האחרון ישוחרר – ולצערי הוא צדק. שנתיים אחר כך למרבה הזוועה הוא שוחרר בעסקת שליט. שנים לאחר מכן הוא פיקד על פיגוע נוסף שבו נרצח מלאכי רוזנפלד הי"ד. רק לאחר מכן חוסל – אחרי שכבר הספיק להשתתף גם בטבח ה-7 באוקטובר.

כמה דם יהודי היה נחסך אילו החולייה הזו לא הייתה בין החיים? כמה ילדים, לוחמים ואזרחים היו היום איתנו? עונש מוות למחבלים הוא תשובה. תשובה מוסרית, לאומית ואמונית. מחבל מת לא חוזר לטרור, לא משתחרר בעסקה, ולא הופך לגיבור. זה שינוי תפיסה: לא עוד מאסר כהמתנה לעסקה, אלא הכרעה.

משימת חיי היא לעשות כל שבכוחי על מנת שלא יצטרפו למשפחת השכול עוד משפחות. שהעם האהוב שלי יזכור ולא ישכח את אשר עשה לו עמלק. יזכור את תפקידו ואת ייעודו. האויב אינו מבדיל בינינו, מבחינתם כולנו מטרה – אנו שייכים לישות אחת שיש למחות מעל פני האדמה.

עם שחפץ חיים חייב לומר בקול חזק וברור: דם יהודי אינו הפקר. חוק עונש מוות למחבלים משנה תפיסה, משנה פרדיגמה. לא עוד בתי כלא, לא עוד עסקאות, אלא גזר דין מוות. זה מאוד פשוט: מחבל מת לא ישוב למעגל הטרור ולא ישוחרר חי. מי שבחר במוות – יישא באחריות למעשיו. זהו חוק של צדק. זהו חוק של חיים.