ישראל היא "אי אנרגטי" – מדינה מבודדת מבחינה תשתיתית שנאלצת להישען רק על עצמה, עניין שמקבל משנה תוקף בתקופה שבה המציאות משתנה והמפות הישנות מוגדרות מחדש. חזרתי לפני מספר ימים מאתונה, שם הובלתי סדרת פגישות ודיונים מדיניים וכלכליים. מפגישות עם עמיתיי בממשל היווני יצאתי עם הבנה ברורה כי השותפות האסטרטגית (המשולש ההלני) בין ירושלים, אתונה וניקוסיה, היא כבר מזמן לא הסכם תיאורטי או משאת נפש – מדובר במהלך רחב שעתיד לשנות את המאזן הגיאופוליטי במזרח התיכון כולו. הוא מחזיר את מרחב הים התיכון לתפקידו המקורי כגשר ושער מדיני, ביטחוני וכלכלי שמחבר אותנו לעולם.

מול איומים מורכבים, ובראשם ניסיונות איראן לערער את היציבות באזור ולסחוט את הקהילה הבינלאומית דרך שוק האנרגיה, המענה שלנו חייב לכלול גם מלחמת תשתיות וכלכלה. משבר הסחר במצר הורמוז הוכיח לכולנו ששיבוש נתיבי אספקה הוא לא תרחיש תיאורטי, אלא איום ישיר על הריבונות ועל הכלכלה של מדינות. במציאות כזו, קישוריות תשתיתיות היא כלי הגנה אסטרטגי ממדרגה ראשונה. היכולת לגוון את נתיבי האספקה מעניקה לנו חסינות מפני לחצים חיצוניים ומפני גורמים שמנסים להשתמש באנרגיה כנשק.

יוון הוכיחה את עוצמת השותפות הזו הלכה למעשה במהלך חודשי המלחמה. היא הפכה למוקד תחבורתי ולוגיסטי חיוני עבור אזרחי ישראל, וסייעה באמצעים שונים לרציפות התפעולית מול האיומים של טהרן. כעת אנחנו לוקחים את החיבור הזה עוד צעד ענק קדימה. פרויקט הכבל התת-ימי, "האינטרקונקטור הימי הגדול", מיועד לחבר את רשת החשמל שלנו לאירופה לאורך 1,200 קילומטרים. כך נבטיח שבזמן משבר, מערכות חיוניות בישראל ימשיכו לעבוד בצורה רציפה. הציר מהווה גם חלק בלתי נפרד ממסדרון IMEC – נתיב הסחר העולמי החדש שיקשר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה. בתוך המערכת הזו ישראל היא נקודת הכניסה מהמזרח, כשיוון וקפריסין הן השער לאירופה.

החזון המדיני הזה מתורגם ישירות לכיס של אזרחי ישראל. כניסת תחרות של גורמים נוספים לשוק הישראלי יכולה להוזיל את מחירי הדלק והחשמל. הדבר עשוי להוזיל גם את עלויות הייצור במפעלים – ולהשפיע בסופו של דבר על המחירים לצרכן. היקף הסחר הבילטרלי בין ישראל ויוון כבר חצה את רף 1.3 מיליארד הדולרים ולמעלה ממיליון תיירים ישראלים מבקרים ביוון מדי שנה. כדי להאיץ מגמה זו, הוחלט על מהלך אסטרטגי של פתיחת נספחות מסחרית חדשה של משרד הכלכלה וכחלק משגרירות ישראל ביוון כבר בשנה הקרובה. המפגשים הדיפלומטיים שקיימתי באתונה מתרגמים הבנות דיפלומטיות לשותפויות כלכליות בשטח.

יהיו מי שיפקפקו בהיתכנות של פרויקטים שאפתניים כאלה בזמן מלחמה – אבל המציאות מלמדת את ההיפך. דווקא עכשיו, כשהעולם ניצב מול אתגרים אדירים, אנחנו מוצאים את הדרך להפוך את האתגר להזדמנות היסטורית. הלחצים האזוריים רק מבהירים כי עלינו לחזק את החיבורים עם שותפותינו. בניית רשת הקשרים בים התיכון אינה מותרות. היא המפתח לשמירה על חוסננו, על עצמאותנו הלאומית ועל שגשוגה של מדינת ישראל לדורות הבאים.

עוד ב-

הרבה מעבר לוויכוח צבאי: הסיפור האמיתי מאחורי שירות הנשים

לכתבה המלאה

*הכותבת היא חברת כנסת מהימין הממלכתי וסגנית שר החוץ.