פרויקטים
מדור המייסדים לדור העתיד: החיבור האנושי שמניע את הישראליות
ברוח היוזמה של שטראוס, המחברת בין דור המייסדים לצעירים על כוס קפה – מפגיש אתר ice עובדים בני דורות שונים במפעלי הקפה, הממתקים והמלוחים לשיחה משותפת על חיבור אנושי ועל המפגש בין מסורת, ותק וניסיון, לחדשנות וקדמה
על רקע חגיגות יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל, משיק קפה עלית של שטראוס בשיתוף החברה למתנ"סים יוזמה ארצית תחת הכותרת "תודה לדור המייסדים": מפגשים קהילתיים, הרצאות ופאנלים, המתקיימים השבוע ב-15 יישובים מקריית שמונה ועד הערבה – ובמסגרתם צעירים, משפחות ואזרחים ותיקים יושבים יחד לשיחה על כוס קפה. מטרת האירוע היא לייצר גשר חי בין הדור הוותיק שהקים את המדינה לדור הצעיר שפועל לשמור עליה היום.
עבור שטראוס החיבור הבין-דורי קיים קודם כל בליבת העשייה של החברה. בכל זרועות הפעילות מתקיימת מדי יום אינטראקציה הדוקה בין עובדים ותיקים וצעירים: מי שהם חלק משטראוס כבר עשרות שנים ומצוידים בניסיון עשיר והיכרות עמוקה עם התהליכים והמסורת; ומי שהם בני הדור הצעיר יותר, המביאים עוד רובד של יצירה והתחדשות.
ברוח המהלך הארצי שמובילה שטראוס, מפגיש אתר ice עובדים בני דורות שונים בחברה – במפעל הממתקים, במפעל הקפה ובמפעל המלוחים – לשיחה בסימן חיבור אנושי, המשכיות, ומיזוג בין ותק ומורשת לבין עשייה עכשווית, התפתחות וקדמה.
מתוך אירועי "תודה לדור המייסדים" (צילום מאיה חליבה אלון באדיבות שטראוס)
בעשורים האחרונים הפך הקפה מתחום שמרני, לאחד השווקים הדינמיים בעולם המזון והמשקאות – עם קטגוריות חדשות, טכנולוגיות מתקדמות וקהל שמחפש הרבה יותר מכוס קפה. עבור ציון כהן (61), הטכנולוג הראשי בתחום הקפה הקלוי בשטראוס קפה, העיסוק בקפה הוא הרבה מעבר למקצוע. "תשוקה" הוא מונח שמיטיב לתאר את הקשר לתחום שהוא חלק בלתי נפרד ממנו כבר 36 שנים.
"התחלתי ממש על רצפת הייצור", משחזר כהן. "זו הייתה דרך מצוינת ללמוד את התחום מלמטה. מאז כל תפקיד שעשיתי – כולל בהובלת הפעילות של שטראוס קפה מעבר לים ובגיבוש קהילת מומחי הקפה – הוסיף לי עוד ידע ומקצועיות. אגב, גם המחקר האקדמי שלי עסק בקפה. היום קפה הוא לא רק מוצר צריכה, הוא שפה בפני עצמה. התחום מצריך הכשרות ייעודיות, ידע ומומחיות שנדרש לצבור לאורך הדרך – תוך הבנה של חומרי גלם, תהליכים וטעמים".
שירי רשף שטיינמץ היא טכנולוגית הפיתוח של הקפה הקלוי, הנמס והאבקות, ונמצאת בשטראוס קפה כ-5 שנים. התפקיד שלה מחייב שליטה בטעמים ובארומות, ונשען על היכולת לזהות הבדלים דקים בריח, בטעם ובמרקם. "גבולות הגזרה בעולמות הקפה מתרחבים כל הזמן", היא מתארת. "קטגוריות כמו קפסולות או משקאות קפה קר משדרגים את ההיצע והמגוון, ומושכים צרכנים חדשים. בעולמות הקפה יש לטכנולוגיה מקום משמעותי – ועדיין, אין תחליף לתחושות הבטן ולחושים האנושיים"
כאן, בדיוק, נכנס השילוב הבין-דורי: לא רק כמפגש בין עובדים, אלא כמרחב לשיח מקצועי, שבו ידע וניסיון עוברים הלאה, לצד רעיונות חדשים שמגיעים מהעובדים הצעירים יותר ומבקשים לאתגר את הדרך שבה רגילים לחשוב ולעבוד.
"אני רואה חשיבות גדולה בהכשרת הדור הבא", מדגיש כהן. "אני פה להעביר מהידע שצברתי, לחנוך ולכוון, וכמובן לייצר מורשת. חשוב לי להדביק את הדורות הצעירים באהבה הגדולה שלי לתחום הזה". מבחינתו, העבודה לצד עובדים צעירים יותר אינה מסתכמת רק בהעברת ידע בכיוון אחד: "הדור הצעיר מביא פרספקטיבה אחרת – כדאי להקשיב לו. הוא מגיע עם שליטה בכלים טכנולוגיים ועם פתיחות לשינויים – וזה בהחלט יתרון. כמי שהוא חלק מדור שלא תמיד ידע להפריד בין עבודה לחיים האישיים, הדור הצעיר יודע לעשות את האיזון הזה טוב יותר מאיתנו".
מהצד השני, גם רשף שטיינמץ מרגישה שהעבודה עם הדור הוותיק משדרגת את ארזג הכלים שלה: "למדתי לא למהר – לקחת צעד אחורה, לבחון שוב את התמונה הרחבה ורק אז לקבל החלטות. לציון יש יכולת לבנות שיח ולייצר מכנה משותף גם עם אנשים שמגיעים מרקע או מנטליות שונה – וזה עוד דבר חשוב שלקחתי ממנו".
אחרי כל השיחה על טכנולוגיה, סנסוריקה והעברת ידע בין דורות – בסוף הכול חוזר לכוס הקפה עצמה. "איך אני שותה את הקפה שלי? זה תלוי בעיקר בשעה. לכל חלק ביום יש קפה אחר", מעדכן כהן. אצל רשף שטיינמץ, לעומתו, התשובה חד-משמעית: "קורטדו על בסיס אספרסו מ-100% ערביקה בטעם פירותי, עם חלב צמחי משיבולת שועל".
.jpeg)
לובה לזבר ועומר מסאלחה במפעל המתוקים של שטראוס (צילום באדיבות עומר מסאלחה)
ללובה לזבר (65) היכרות של למעלה מ-43 שנים עם עולמות הממתקים. ב-1991, זמן קצר לאחר שעלתה לישראל, היא הצטרפה למפעל הממתקים של שטראוס (שעוד פעל אז תחת השם עלית), ומאז היא מהשמות הכי מזוהים איתו. "אני עוד זוכרת את היום הראשון שלי במעבדת המחקר והפיתוח", היא מתארת. "הייתי אז האישה הראשונה במפעל ששימשה כטכנולוגית מזון, מקצוע שבאותה תקופה נתפס כגברי".
היום לזבר היא טכנולוגית בכירה במפעל ושותפה בכירה לשלל חידושים ופיתוחים שהרחיבו את ארסנל המתוקים של שטראוס. "התפקיד שלנו ממש עבר אבולוציה", מציינת לזבר. "בעבר לא היו מחלקות שקיימות היום, כמו אבטחת איכות ובטיחות מזון – ואנחנו לקחנו על עצמנו אחריות גם בתחומים הללו. זו הייתה דרך מצוינת ללמוד את אותם התחומים ולהתמקצע בהם. היום, כחלק מהתפקיד, אנחנו מבצעים יותר משימות של מהנדסי תהליך. טכנולוג ממתקים ב-2026 מחויב להבין תהליכים, להתייעל ולהתחדש – ולא פחות חשוב: לדעת להתנהל גם באקלים של חוסר ודאות".
עומר מסאלחה משמש ב-3.5 השנים האחרונות כטכנולוג ייצור במפעל הממתקים. גם הוא לא ישכח את היום הראשון שלו בתפקיד: "מה שהכי תפס אותי זה הריח המתוק של השוקולד שממלא את האוויר. אני זוכר שמאוד התרשמתי מהגודל ומהעוצמה של המפעל – היה לי חשוב להיות חלק מחברת מזון שנמצאת בחזית העשייה".
לזבר ומסאלחה ממחישים את השינוי שעובר ענף המזון – כשטכנולוגיה, דאטה ומדדים תופסים מקום מרכזי יותר ויותר, אך לצידם נדרשת יכולת אנושית לקרוא את השטח ולקבל החלטות בזמן אמת. "הטכנולוגיה חיונית, אבל רק בשילוב עם הון אנושי – האחד משלים את השני", קובע מסאלחה. "לא מספיק להסתכל רק על המסכים, צריך להסתכל גם על המפעל: להיות קרוב לקווי הייצור, להכיר את כל השרשרת".
בתוך השילוב הזה, מוצא מסאלחה ערך גדול בניסיון רב השנים של לזבר, ובהיכרות הענפה שלה את המפעל, המוצרים והאנשים שמאחוריהם. "אני מאמין גדול בידע, יש לי רצון אמיתי ללמוד מלובה", הוא מצהיר. "מעבר לידע המקצועי, גם בכל הנוגע לנאמנות, מוסר עבודה ואחריות אישית – יש הרבה מה לקחת מהדור הוותיק יותר".
הגישה הזו מתחברת גם לתפיסה של לזבר עצמה: "אם הידע נשאר רק אצל אדם אחד, בשלב מסוים הוא ילך לאיבוד. אני מקפידה לחלוק ולשתף – גם בפורום של הדרכות קבוצתיות וגם בשיחות אישיות. אני אמנם לא מעט שנים בתחום, אבל גם לי יש מה לי ללמוד מהדור הצעיר: האיזון בין בית לעבודה, השליטה בטכנולוגיה והביטחון להציג רעיונות חדשים".
כמי שחיים את עולם הממתקים מקרוב, אי אפשר לסיים את השיחה מבלי לשמוע על הבחירה האישית שלהם – כשגם פה, מסתבר, החיבור הבין-דורי משתקף בהעדפת אותו המותג. "אני הכי אוהבת שוקולד מריר SPLENDID בטעם פירות יער", חושפת לזבר, ומסאלחה חותם: "גם אצלי זה SPLENDID, מריר עם 85% מוצקי קקאו".
אלכסנדר סולודובניק (קיצוני מימין) ושי קסאי (קיצוני משמאל), ביום גיבוש של מנהלי הפרויקטים של מפעל המלוחים (צילום באדיבות שי קסאי)
אלכסנדר סולודובניק (65) ושי קסאי (41), הם שני מנהלי פרויקטים שמייצגים שתי נקודות שונות על ציר הזמן של מפעל המלוחים: בעוד סולודובניק הוא מדור המייסדים של המפעל ומשתייך אליו מראשית שנות ה-90, קסאי עובד בו כשנה – כשחמישה חודשים מתוכה בשירות במילואים. "ביום הראשון הוקפצתי בצו 8", מספר קסאי. "מאז אני מתמרן בין העבודה לצבא, כששטראוס והמפעל מעניקים לי את מלוא התמיכה".
הסיפור האישי של קסאי, משתלב בזה של מפעל המלוחים: על רקע ה-7 באוקטובר הושבת המפעל שבעוטף, אך בתוך זמן קצר חזר לפעילות – כחלק מהמחויבות של שטראוס לביטחון מזון ולאספקת מוצרים סדירה גם בזמן מלחמה. לקסאי זו הייתה היכרות מואצת לא רק עם מקום עבודה חדש, אלא גם עם המשמעות של אחריות תעשייתית בזמן חירום.
בתוך המציאות הזו, החיבור בין קסאי לסולודובניק מקבל משמעות נוספת: בין מי שמכיר את המערכת מבפנים, לבין מי שנכנס אליה בתקופה חריגה ונדרש ללמידה והשתלבות מהירים. "כשיש לידך מישהו כמו אלכסנדר, שמכיר את המפעל כל כך הרבה שנים, זה נותן ביטחון", מפרט קסאי. "אני נעזר בניסיון שלו, מבקש טיפים ומתייעץ. כשנוצרת בעיה, במיוחד בפרויקטים עם מורכבות גבוהה, אני מאמץ את הגישה שלו: לרדת לעומק הדברים ולבחון את כל הזוויות לפני שמקבלים החלטה".
סולודובניק רואה בחיבור עם הדור הצעיר חלק טבעי מהעבודה במפעל: "כשאני התחלתי, תחום הפרויקטים התבסס על שרטוטים ידניים. היום אנחנו בעידן של כלים דיגיטליים, מערכות מתקדמות וגם בינה מלאכותית. למנהלים הצעירים יש שליטה טבעית בכלים האלה. הם מגיעים עם חשיבה מקורית ואמונה שהכול אפשרי – וזה מחלחל גם אלינו".
החיבור וההערכה ההדדית בין מנהלי הפרויקטים באים לידי ביטוי לא רק בעבודה השוטפת, אלא גם באופי המחלקה כולה: צוות שיודע לעבוד יחד, להתמודד עם אתגרים ולשמור על קצב גבוה – אבל גם לעצור מדי פעם, לצאת מגבולות המפעל ולחזק את הקשר האנושי. כך למשל, יצאו לאחרונה המנהלים ליום גיבוש בנגרייה, שבירת שגרה שהזכירה שגם מאחורי היעדים ומשימות, עומדים קודם כול אנשים.
כמי שמקדמים פרויקטים בלב מפעל המלוחים, גם לסולודובניק ולקסאי יש חטיף שאליו הם חוזרים בסוף. אצל סולודובניק הבחירה הולכת לתפוצ'יפס קראנצ' בטעם גריל, בעוד קסאי נאמן לדוריטוס חמוץ-חריף. בהזדמנות הזו, מגלים השניים גם סוד קטן ממפעל המלוחים: האוויר בשקיות החטיפים לא נמצא שם במקרה – הוא נועד לשמור על כך שהחטיפים יגיעו לצרכן שלמים, פריכים ולא שבורים.
(בשיתוף שטראוס)
.jpg "מלון יו מגיק פלאס, צילום: איה בן עזרי")
