המלחמה הזו כנראה תהיה יקרה מאוד וסביר שעלותה תחצה את ה-150 מיליארד שקל. למזלנו לפחות מנקודת המבט הכלכלית המשק הישראלי נכנס למלחמה הנוכחית מוכן. המוכנות הזו מאפשרת למקבלי ההחלטות גמישות ויכולת טיפול טובה יחסית בכלכלה.

להלן כמה מנקודות החוזק הכלכליות:
- שיעור הצמיחה ב 2022 היה מרשים כ 6.5%. ורמת התוצר הכוללת עומדת על כ 1.8 טריליון שקל.
- שיעור החוב הלאומי בישראל נמוך ברמה היסטורית כ-60% מהתוצר. נמוך יותר גם ביחס לחלק גדול מהמדינות המפותחות. החוב הנמוך נובע ממשמעת תקציבית טובה של הממשלות בעשור האחרון. למה זה חשוב? תארו לכם שהמשק היה מגיע עם רמת חוב גבוהה למשבר. זה היה מגביל את יכולת הממשלה לקחת הלוואות על מנת להזרים משאבים למשק לצרכי המלחמה, פיצויים לפרטים ולעסקים ועוד. בזמן הקורונה למשל החוב עלה בכ-10% ועדיין זה לא ערער את היציבות המשקית. כל 1% עליה בחוב משמעותה תקציב של כ 18 מיליארד שקל.
- שיעור אבטלה נמוך היסטורית כ-3% בלבד. מה שאומר שאנחנו היום כמעט בתעסוקה מלאה.
- יתרות מטבע חוץ ברמה של כ-200 מיליארד דולר.
- הריבית הגבוהה במשק. הריבית הגבוהה מאפשרת לבנק ישראל עוד כלי התערבות לעידוד צמיחה במידה ויידרש לכך (הורדת ריבית).מעבר לנזקים הכלכליים המיידיים: הוצאות המלחמה, פגיעה בעסקים, פגיעה בתעסוקה והפסד תוצר, המלחמה גם מגדילה את אי הוודאות הכלכלית מה שעלול לפגוע בהשקעות ובצמיחה העתידית.

למדיניות הכלכלית תפקיד מכריע ביצירת וודאות ורציפות כלכלית.

הפגיעה בפרטים ובמגזר העסקי בימים אלה של מלחמה קשה ומורגשת בענפים רבים במשק. אי טיפול נכון בבעיה הכלכלית  עלול לבא לידי  ביטוי באיבוד תשתית כלכלית יעילה מה שיחליש את היכולת לצאת לצמיחה לאחר המלחמה.

תכנית חירום חייבת להיבנות ולהיבחן תוך כדי תנועה בשיתוף: הממשלה, פורום בעלי העסקים, לשכת רואה החשבון ויועצי המס. וכן לכלול תרחישי תגובה תוך כדי תנועה על מנת ליצור כמה שיותר וודאות לשחקנים במשק.  

העיכוב בפרסום תכנית הממשלה כאשר ברור לכולם שמדובר במלחמה ארוכה ומתמשכת, הגביר בעצמו את תחושת אי הוודאות במשק. בנוסף, המתווה הראשון שאושר עורר ביקורת קשה והעיד על התנהלות לקויה. בעלי עסקים רבים מצאו את עצמם אובדי עצות מכיוון שאיש לא הנחה אותם כיצד להתמודד עם התקופה המורכבת שלפניהם, ובמיוחד במה שקשור להוצאת עובדים לחל"ת. המתווה החדש נראה על פניו מקיף יותר. הפעם הוסרו מגבלות רבות כגון תנאי קיזוז של ימי חופשה צבורים מדמי האבטלה, ביטול ימי המתנה ללא קיזוז חמישה ימי אבטלה, הפחתת תקופת החל"ת המינימלית מ-30 יום ל-14 יום ועוד.

עם זאת, המתווה המוצע כולל חורים רבים. כך לדוגמה, המענק מורכב משני סכומים – חלקו הראשון מענק הוצאות קבועות השווה לתשומות חודשיות לפי 12 החודשים שקדמו למלחמה כפול מקדם הוצאות קבועות. מקדם ההוצאות הקבועות יהיה תלוי בשיעור הפגיעה במחזור, וינוע בין 7% ל-22%. ברור שלא מדובר בפיצוי  מאוד נדיב. בעלי מקצועות חופשיים כגון אמנים שאיבדו 100% מהכנסותיהם ואין להם הוצאות קבועות, לא יהיו זכאים לפיצוי כלל.

כמו כן, מסלול פיצוי השכר אינו מעודד עסקים להמשיך ולשמור של שגרת עבודה אשר תצמצם את שיעור פיטורי העובדים, או התווית מתווה מיוחד לענפים מסוימים בהם טובת המשק הינה המשך פעילות כמה שאפשר כדי לעודד את המעסיק להמשיך ולהעסיק את העובדים במקום להוצאתם לחל"ת לצמצום הפעילות.

חיסרון משמעותי נוסף הוא שאין התייחסות מיוחדת לפיצוי עמותות בשל אופי הפעילות והדיווח החשבונאי שלהן. עמותות רבות שבימי שגרה תומכות בשכבות החלשות ובתושבים באזורי הפריפריה, נכנסו בימי הלחימה  לוואקום שנוצר עקב העדר תפקודם של משרי ממשלה שונים ונתנו יד לתושבים באזורי העימות.

כמה נקודות לאופטימיות: בראש ובראשונה החברה האזרחית מתגלה בימים אלה במלוא עוצמתה. בנוסף השגת הישג משמעותי במלחמה עשוי לצמצם את אי הוודאות ואת רמת הסיכון של המשק הישראלי בטווח הארוך.

עוד ב-

שוק העבודה במלחמה: 20% אינם עובדים; 56% מהחברות הקפיאו גיוסים

לכתבה המלאה

המשק הישראלי גילה בכל המשברים הבטחוניים והכלכליים בעשורים האחרונים אג'יליות (זריזות וגמישות) יוצאת דופן שאפשרה יציאה מהירה מהמשבר ואף חזרה לצמיחה משמעותית תוך זמן קצר. בשילוב מדיניות כלכלית נכונה אין סיבה שגם הפעם לא נצא מכך מחוזקים גם מבחינה כלכלית.