פסק דין תקדימי בתחום שיווק המזון. במסגרת הסכם הפצה בלעדי שנחתם ביום 11.4.2021 בין החברה לייצור סלטים, ידו נבון – מזון בע"מ, לבין חברת ההפצה רן-עד החזקות,  נקבע כי ההזמנה השבועית תעמוד על כ-600 ק"ג מכל מוצר, וכי על המפיץ ליטול כל סחורה שהוזמנה לאחר יצורה.

לאור המצג שהציגה חברת רן-עד החזקות בע"מ ובעליה (שנתבע אף הוא באופן אישי) לגבי אפשרותם לבצע הזמנות שבועיות במשקל מינימלי של 600 ק"ג מכל סוג, החברה לייצור סלטים, ידו נבון-מזון בע"מ  (התובעת) הסכימה להפחית את המחיר ההתחלתי שנקבע בין הצדדים לכל מוצר. תנאים נוספים שנקבעו בהסכם הם העמדת ערבות מצד חברת ההפצה, שתהיה מקובלת על הצדדים ואפשרות של החברה להעלות מחירים בהתאם לעליית מחירי חומרי הגלם, שינוי מהותי בתעריפי שכר עבודה וביתר הוצאות התקורה.  

למרות ההסכם, חברת ההפצה לא עמדה בתנאים שנקבעו בהסכם ההפצה, ומכאן החלה סדרת הפרות של סעיפי ההסכם. הפרה ראשונה - במשך תקופה של כשנה הוזמנה רק כרבע מהכמות שאליה התחייבו (ברוב המוצרים) כשהתנאי לעמידה בכמות המינימום שסוכמה היוותה תנאי יסודי להתקשרות בהסכם. חשוב להבהיר, כי על מנת להקל על הנתבעים בהקמת מערך הפצה, וכחלק מאינטרס משותף של הצדדים, התובעת העבירה אליהם את רשימת הסוכנים הרוכשים מהחברה באופן קבוע גביעים קטנים, ומדובר בהזמנות בהיקף של כ 30,000 גביעים בחודש. אף על פי כן, הנתבעים לא עמדו בתנאי להיקף הזמנות הייצור.

הפרה שניה – למרות שחברת ההפצה לא לקחה סחורה בהיקף שהתחייבה אליו, ובמשך כל תקופת ההתקשרות גם לא המציאה ערבות להבטחת התשלום, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות בכתב ובע"פ . הפרה שלישית --  בהמשך, הפרו הנתבעים את ההסכם גם באשר לאי מסירת תשלום עבור סחורה שהוזמנה, ואשר סופקה לה בפועל, והיא נמכרה על ידי החברה המפיצה ללקוחותיה. הפרה רביעית -  במשך כחצי שנה הסחורה שהזמינו הנתבעים שווקה ישירות ממחסן הקירור של התובעת, למורת רוחם של מנהליה, עניין שגרר עיכובים בהספקת סחורה אחרת של התובעת ועלויות נוספות.

הפרה חמישית - נתגלעו מחלוקות בין הצדדים גם ביחס למחירי הסחורה ובזכותה של התובעת להעלות מחירים, בהתאם להסכם ההפצה, לפיו התובעת הייתה רשאית להעלות מחירים בהודעה של 14 ימים מראש. ואולם כל הודעה מצידה נתקלה באיום בוטה מצד הנתבעים לבטל את החוזה ולא לשלם את החוב שנצבר עד לאותו מועד.

"התנהלות זו מהווה עושק וניסיון לכפות על התובעת למכור סחורה בשיעורים שלא משתלמים כלכלית, באופן החותר תחת ההסכמות בהסכם ההפצה" מדגיש  עו"ד עוז רדיע, המייצג את התובעת, החברה לייצור סלטים. בשל התנהלות חסרת תום לב מצד הנתבעים, נצבר חוב של מאות אלפי שקל בכרטסת הנהלת החשבונות בגין סחורה שסופקה, לגביה לא נמסרה שום בטוחה לפירעונה. התובעת לא הייתה מוכנה להימצא בסיכון הנ"ל ופנתה פעם אחר פעם לנתבעים על מנת שיעמדו בהתחייבותם, אולם הם לא נענו לבקשותיה.

"אין צל של ספק", מוסיף עו"ד רדיע, "כי חברת ההפצה הפרה את ההסכם הפרה יסודית", המשיך עו"ד רדיע והבהיר: "מעבר לאי ביצוע הזמנות בהיקפים שסוכמו ואי המצאת ערבות, הנתבעת ביצעה הזמנות סחורה שנותרו במקררי התובעת וחלקן הועברו להשמדה ולבסוף לא שילמה את החוב העצום שצברה". הנתבעת לא פעלה לתיקון ההפרות וכעולה מכרטסת הנהלת החשבונות בתוך תקופת זמן קצרה נצבר חוב למעלה מ-700,000 שקל והיא לא הייתה מוכנה להמשיך לספוג נזקים מצדם של הנתבעים שהפרו ברגל גסה את הסכם ההפצה.

לחברה לייצור סלטים, ידו נבון-מזון בע"מ נגרמו נזקים כבדים בשל הפרת ההסכם מצד רן-עד החזקות בע"מ והתנהלותו הבריונית של בעל המניות, ואחיו ששימש כסוכן בחברה. החוב שנותר כלפי חברת ייצור הסלטים, כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות, הוא חוב עצום העומד על סכום של 726,710 שקל שלא שולם חרף סיום ההתקשרות בין הצדדים, ועל אף שהנתבעת מכרה את הסחורה שיוצרה עבורה ללקוחותיה.

בהסכם ההפצה נקבע כי הפרה יסודית תזכה את הצד המקיים (או המוכן לקיים את התחייבויותיו) בפיצוי מוסכם בסך של 200,000 שקל, ללא צורך בהוכחת נזק. סכום הפיצוי המוסכם מתווסף לסעד הכספי בגין החוב בכרטסת ומעמיד את הסכום הנתבע ע"ס של 926,710 שקל. בית המשפט קבע "כי לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי הנתבעת הפרה את ההסכם בהפרות יסודיות, ולא פרעה את התשלום בגין יתרת החוב שנצברה לחובה. הנתבע הפר את חובת תום הלב בניהול משא ומתן, ועל כן חב אישית ביתרת חוב אשר נצברת לחובת הנתבעת".

באשר לתביעה שכנגד, לפיה חברת ייצור הסלטים היא זו שהפרה את ההסכם, קבעה השופטת, כי "הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת לא עמדה בייצור הכמויות המוזמנות", גם סעיף תביעת הנזקים עקב הפסקת ההסכם, נדחה על הסף, כשהשופטת קבעה, כי המומחה מטעם הנתבעת, העיד כי חוות דעתו נעשתה על בסיס המידע שהנתבעת העבירה אליו, וכי הוא לא בדק את נכונות המידע. עוד, קבעה השופטת, שחוות דעת מומחה, אינה תחליף להבאת ראיות, ואם לא הוכחו העובדות המבססות את חוות דעת מומחה, לא ניתן להסתמך עליה.

עוד ב-

מותג הסלטים המוכנים פושט רגל: חובות ענק הביאו לקריסה

לכתבה המלאה

לאור האמור לעיל, דחתה השופטת את התביעה שכנגד על כל חלקיה, ופסקה לשלם לחברת ייצור הסלטים את מלוא החוב בסך 726,710 שקל בצירוף ריבית מיום התביעה ועד למועד הפירעון המלא בפועל; כמו כן חייבה השופטת לשלם את הפיצוי המוסכם בהסכם, בסך של 200,000 שקל בתוספת ריבית; באגרת בית משפט בסך 24,075 שקל והוצאות טרחת עו"ד בסך 58,000 שקל. השופטת בר גם פסקה כי העיקול הרובץ על נכס שבבעלות חברת ההפצה, יעמוד בתוקפו עד לפירעון כל החוב.