יש בקול ישראל עובדות ועובדים שיציאה לגימלאות בגיל הפרישה היא בשבילם אופציה בלתי נסבלת, והם משתדלים להמשיך לבוא ולעבוד ולתרום קצת לשידורים ולתכניות, בהתנדבות, בכוח ההתמדה, כל עוד כוחם עימם, כל עוד יש ביקוש או צורך בתרומתם ובנסיונם. למיטב זכרוני שמוליק יצא לגימלאות כמו כולם בגיל 67, בשנת 1992. כשקיבלתי עלי את ניהול רשת אלף ב-1996 מצאתי שם גם את הגימלאי שמוליק רוזן, מקפד ראשים ומחדד חידונים ברדיו בכל מוצ"ש בשמונה בערב, בהתנדבות, ללא שכר, ללא אש"ל, ללא שעות נוספות, ללא הוצאות רכב. כמה שנים אחר כך חגגנו לו יום הולדת באולפן התל-אביבי, יחד עם כל הגרופיז מחבורת חביבי ושאר הנאמנים והותיקים. אמרתי לו פעם מה ששמע בוודאי לא פעם - "גדלתי עליך ועל החידונים שלך", והוא חייך, כדרכו, במבוכה ובתודה. בשלב מסויים הצלחתי לארגן לו תשלום צנוע מתקציב הפעולות הדל והמקוצץ של רשת אלף - 100 (במלים:- מאה) ש"ח לפני-מס לכל שידור, לכיסוי חלקי של הוצאות הדלק של שמוליק בנסיעותיו ברכבו הפרטי מהבית ברעננה לאולפן בתל אביב בכל מוצאי שבת, קיץ וחורף. חטפתי גערה ממי שחטפתי - "מה פתאום אתה משלם לשמוליק?? שהוא ישלם לך!!" בהמשך הצלחתי להעלות את התשלום ל