דבר אחד ניתן לומר בוודאות, ההצהרות בדבר הסרת האיום האיראני לדורות לאחר מבצע ״עם כלביא״ היו שגויות, בלתי מבוססות, שקריות. נתניהו וממשלתו בגיבוי הצבא וזרועות הביטחון מכרו לציבור ״ניצחון מוחלט״ שהפך לאחר שמונה חודשים ל-איום קיומי המחייב מלחמת מנע בעצימות חסרת תקדים מול איראן.

אך לא רק הפוליטיקאים מסרו לציבור לאחר ״עם כלביא״ תחזיות כוזבות, גם התקשורת התמסרה לנרטיב הפוזיטיבי ושיתפה פעולה עם חגיגות הניצחון תוך כדי ובסיום המערכה. 

עתה מתברר שהתקשורת הישראלית לא הפיקה את הלקחים של ״עם כלביא״ וממשיכה לדווח לציבור חצאי אמיתות, הודעות דוברות מטעם ראש הממשלה וזרועות הביטחון הכפופות לו ונמנעת מלהציג מציאות מורכבת, חשיבה ביקורתית והצגת מגוון של עמדות סביב סיכויי המלחמה להצליח.

לאחר שדברי הרהב לאחר ״עם כלביא״ מתבררים כעת כלא מדויקים בלשון המעטה, היה מצופה מהתקשורת לסקר את המלחמה הנוכחית מול איראן בצורה ביקורתית, לשאול שאלות על נחיצות המלחמה, יעדיה, מה ייחשב להצלחה ומה באמת מתרחש באיראן.

באולפנים ניתן לשמוע ולהשמיע עמדה אחת לגיטימית, המביעה שביעות רצון ותמיכה מלאה במלחמה. אין איפכא מסתברא, אין מקום לקולות שמסתייגים או סבורים כי מדובר במהלך מסוכן עם סיכויי הצלחה נמוכים. מהרגע הראשון, ההתלהבות ממכת הפתיחה בכל האולפנים הייתה מוחלטת. וגם בהמשך, לא נותר מקום לשאלות קשות או לביקורת, תמימות דעים מוחלטת ושיח אחיד. הדיווחים של דובר צה״ל על פגיעה במשגרים מועברים לציבור מבלי שלאף אחד יש דרך לאמת אותם, ריבוי האזעקות והטילים משארי את הציבור מבולבל וחסר יכולת לקבל תמונת מצב אמינה על מצב הלחימה. 

גם התיאורים של המתרחש בתוככי איראן לוקים בחסר ומשרתים נרטיב, ולאו דווקא את האמת. מרגע פרוץ המלחמה על המסכים ניתן היה לראות בעיקר גולים איראנים מחוץ לאיראן מריעים לישראל ואף לנתניהו, הצופה בבית לרגע יכול היה להאמין כי מרבית העם באיראן הוא בכלל אוהד ישראל מושבע, כמעט ביביסט. התמונות מעצרות הענק לזכרו של חמינאי כמעט ולא שודרו, העובדה שבאיראן עשרות מיליוני אזרחים התומכים לא מוזכרת כלל, הדיווחים סלקטיביים ומציגה תמונה ורודה בהרבה מהמציאות המורכבת. לראייה, גימיק ילדותי של נתניהו שצילם עצמו מדבר בפרסית ב-AI וקורא לאיראנים לצאת לרחובות, פורסם לציבור כעוד מהלך רציני להפלת המשטר כשהכתבים מדווחים על היוזמה בארשת חשיבות אסטרטגית.

בגזרת העורף מדיניות ה-״מוכרחים להיות שמח״ שותפת את כל המשדרים. המרואיינים באייטמים ״הקלילים״ תמיד ייראו שמחים ואופטימים, יוכיחו כי אפשר לוותר בחדווה על חתונה נורמלית לטובת אירוע קטן בקומה מינוס אחת בחניון העירוני. לא תמצאו מעל המסכים ישראלים מיואשים, שקשה להם, שרוצים לבכות, לזעוק די. לא תראו ישראלים שמספרים על הרצון לעזוב, על כך שאלו אינם חיים נורמלים והעורף עייף, מותש, פצוע ושרוט לדורות. הבמה שמורה רק למי שמפגין שמחה ומוכנות להקרבה לעוד חודשים, ואף שנים בממ״דים ובמקלטים, זה המודל, כך צריך להיראות הישראלי הטוב, הפטריוט, ומי שמתלונן הוא מפונק או חמור מכך, לא מספיק נאמן למדינתו.

התקשורת ממשיכה לוותר לנתניהו מלענות על שאלות ומשדרת בהכנעה כל הצהרה וכל קלטת המועברת אליהם מאנשי לשכתו. נתניהו נוכח נפקד, אין איש שיכול לאתגר אותו בשאלות קשות ולדרוש תשובות עבור הלוחמים בחזית והיושבים במקלטים. ערפל הקרב סמיך ומונע גם משיקולים פוליטיים. במקום לנסות ולפזרו, התקשורת הישראלית מתמסרת לו, מתענגת על הרייטינג הנוסק ואינה עוצרת לרגע בכדי להציב שאלות, לאפשר לקולות ביקורתיים במה ולהציב ספק לגבי תמונת הקרב וסיכויי ההצלחה.

נתניהו וקרעי אינם זקוקים להפיכה תקשורתית ולהשתלטות על גופי התקשורת, מרבית הערוצים והתוכניות כבר עשו אותה עבורם.