זו עת שמחייבת צניעות וזהירות: כשהשורות האלה נכתבות, מוקדם לדעת עד מתי ועד כמה תשפיע המלחמה באוקראינה על הכלכלה העולמית. חלק מהתשובה תלוי במשתנים ברורים מאליהם, כמו משך התקיפה של פוטין או רמת היציבות הביטחונית שעתידה להיווצר בשטח אחריה, ואילו חלקה האחר מסובך בהרבה לחיזוי.

כנקודת מוצא לדיון יש לזכור, כי רוסיה היא יצואנית הגז השלישית בגודלה בעולם, והשחקנית הלא-ערבית הפעילה ביותר בענף. את משאב הטבע האסטרטגי יש לה אינטרס לשווק למדינות המערב (ובעיקר לגרמנים), שבתורן רוכשות אותו בהתלהבות כדי לחמם את בתי התושבים בעונות החורף הקרות. חשיבות הגז הרוסי גדלה ככל שמשטר הרוחות נחלש והיכולת לייצר בעזרתן חשמל "ירוק" בטורבינות, ללא דלקים, נפגעת בהתאמה. זה בדיוק מה שקרה בשנה האחרונה באזורים נרחבים של היבשת.
 

עוד ב-

פלישה רוסית לאוקראינה: הדולר מזנק בכ-2% נוגע ב-3.3 שקל

לכתבה המלאה

עד לפני כעשור, האנרגיה שרוסיה מפיקה הוזרמה באמצעות צינור יבשתי דרך אוקראינה, כך שרציפות האספקה – וההכנסות המתקבלות בעקבותיה – היו תלויות בשמירת השלום בין שתי המדינות.

ואולם ב-2012, בעקבות החלטה של קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר, נחנך מיזם "נורד סטרים" – צינור תת-ימי באורך של יותר מ-1,200 ק"מ, בבעלות חברה ממשלתית רוסית, שמעביר את הגז ללא צורך בשיתוף פעולה מצד המדינות שבאמצע. עם או בלי קשר, שנתיים בלבד אחר כך פוטין הרשה לעצמו לספח את חצי-האי קרים בפלישה צבאית, מבלי שיצטרך לחשוש מחבלה בהולכת הגז לגרמנים. ואילו שרדר, שכנבחר ציבור אישר בשעתו את הקמת המיזם, מונה עד מהרה לעמוד בראשות הדירקטוריון של מפעילת הצינור – אירוע שאצלנו היה מוכתר מיד, ולגמרי בצדק, כפרשת הון-שלטון מפוקפקת. מי שתרם בעקיפין להתחזקותה האסטרטגית של מוסקבה מול ברלין, הפך לבעל תפקיד בכיר בתאגיד הרוסי עצמו.

פוטין וראש הממשלה בנט. צילום: Kobi Gideon/GPO

יותר מזה: הגז הרוסי הפך את אירופה ללקוחה מרוצה של פוטין, ובמידה רבה עיוור את עיניה מלראות כיצד גוברת תוקפנות הקרמלין בהנהגתו. אילו נדחתה הפלישה לאוקראינה בחודשים אחדים, סביר כי צינור נוסף שנבנה על ידי הרוסים – "נורד סטרים 2" שמו – היה כבר נכנס לפעולה ומחזק עוד את התלות האנרגטית שפיתח המערב במוסקבה. יש המפרשים את תגובתו הרפה יחסית של הקנצלר שולץ כלפי פוטין, במהלך ההסלמה שקדמה לפלישה, כחלק מאותה סימביוזה כלכלית. ואולם, לקראת סוף השבוע הודיעה גרמניה סופית על "הקפאה" של פתיחת הצינור לזרימת גז. רק הקפאה, בינתיים.

וזה, כנראה, המפתח: אם המערב מבין שלא רק גורלה של אוקראינה על הכף, אלא מאזן הכוחות באירופה כולה, ראשי הממשלות המובילים ביבשת – גרמניה, צרפת ובריטניה – יצטרכו לעבור במהירות מדיבורים לשלב המעשים.

אמנם באיחור ניכר, עושה רושם שהתובנה הזו החלה לחלחל ביממה האחרונה, בדמות ההרחבה וההחרפה ברשימת הסנקציות הכלכליות על רוסיה. ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון הודיע כי יאסור על נחיתת מטוסי "אירופלוט" בארצו; ישהה את כל רישיונות "הייצוא הדואלי" לרוסיה (מוצרים שיכולים לשמש הן למטרות שלום והן למטרות לחימה); ובעיקר – יפעל לנתק את מוסקבה ממערכת ה-Swift הבינלאומית, שבאמצעותה מתבצעת הסליקה של עסקאות בין בנקים במדינות שונות.

אם האיום האחרון גם יתממש, המשמעות המעשית היא קושי של ממש בהעברת תשלומים מרוסיה למערב, עד כדי הפסקתם המוחלטת. על אף שהעלה את האופציה בגלוי, ג'ונסון נשמע מסויג לגביה – אולי כי הבין שלא פחות מכפי שבקרמלין רוצים למכור, אירופה זקוקה לסחורה הרוסית (בדגש על הגז), וגם לתבואה האוקראינית בשדות החיטה והתירס, שאותם הולכים וכובשים במהירות חייליו של פוטין. לא בקלות הוא יחתוך עורק מרכזי כל כך של אספקה.
 

עוד ב-

פוטין עלה ביוקר לעשירי רוסיה: זה הסכום המטורף שאיבדו

לכתבה המלאה

אופנתי להתפעל בימים האחרונים מהאדישות, הכוחנות והשקרים שמפגין הנשיא הרוסי במגעיו עם מדינות המערב: הוא מבטיח שאין לו כוונות התקפיות, וכעבור ימים אחדים כבר פולש בעוצמה לשטחה של שכנתו; כשביידן נואם בתגובה לדבריו הוא "עסוק מידי" מכדי להאזין, ובתשובה לדרישה שיכבד את ריבונות אוקראינה – הוא מכביר מילים על "הזיקה ההיסטורית" בין שתי המדינות, כמעט כאילו ברית המועצות לא התפרקה מעולם.

ואולם, מה שיקבע הוא מבחן התוצאה: ביידן הציג תכנית מעשית לצמצום הייבוא האמריקני מרוסיה ב-50%; הודיע כי ימנע מימון מבנקים בארה"ב למיזמים ביטחוניים וטכנולוגיים במדינה; ניתק את הקשרים עם "סברבנק", המוסד הפיננסי הגדול במוסקבה, שפועל כמעיין סוכנות ממשלתית; והכריז על הקפאת נכסיהם בארה"ב של מיליארדים ואוליגרכים רוסים. מהלכים כאלה לא ימוטטו כלכלה כל כך חזקה באחת, אך אימוץ של הסנקציות לאורך זמן, בידי מדינות נוספות, עשויה להסב לה פגיעה קשה.
 

עוד ב-

לאומי מזהיר: סנקציות קשות על רוסיה יגרמו נזק למערב

לכתבה המלאה

בינתיים נראה כי מלבד אוקראינה, המפסידה הכלכלית העיקרית מהפלישה היא רוסיה עצמה: ביום המסחר הראשון שלאחר הכיבוש, המדד המוביל בבורסה של מוסקבה צנח בכ-30% (פי 5 עד 6 משוקי ההון במערב) והמטבע המקומי, רובל, איבד מערכו כ-12%. חשבון הרווח וההפסד הסופי ממשיך להיכתב, והוא תלוי – בראש ובראשונה – בנחישות צעדיו של הגוש הנגדי.

גם אם הסיכוי שפוטין יסיג את כוחותיו מהשטחים שכבר סיפח נראה כרגע קלוש, סנקציות יעילות ועקביות עשויות לפגוע לפחות במוטיבציה שלו לחזור על מהלך דומה במרחבים נוספים באירופה. זה אחד המדדים שיקבעו אם הפלישה המכוערת שראינו השבוע תהיה גם האחרונה.