נבחרת אייס

מהפכנים בקסדה: שליחי "וולט" משנים את הכללים בעולם האפליקציות

מול טענת החברה שהם רק "ספקי שירותים דיגיטליים", ביה"ד לעבודה הכיר באפשרות ששליחי "וולט" ייחשבו כשכירים לכל דבר – ויקבלו זכויות סוציאליות בעשרות מיליוני שקלים. האם התביעה תגדיר מחדש את חוקי המשחק בכלכלת הפלטפורמות הישראלית? ואיך כל זה ישפיע על מחיר המנה הבאה שתזמינו מהמסעדה הביתה? הניתוח המלא 
מתן חודורוב
מתן חודורוב |  4
מתן חודורוב ושליחי וולט (צילום רונן אקרמן, פלאש 90)
בדרכם על אופנועים לעוד לקוח מרוצה, אלפי השליחים של "וולט" קיבלו בשבוע שעבר עדכון לא שגרתי מחבריהם לצוות: ביה"ד האזורי לעבודה בת"א הכיר בתביעה ייצוגית של אחד מאנשי החברה בעבר, גולן חזנוביץ' שמו, הדורשת להכריז רטרואקטיבית עליו ועל כל עמיתיו כשכירים; המשמעות: אם יתקבל הטיעון שלפיו התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה מלאים – אפשרות שהשופטת אריאלה גילצר הגדירה כ"סבירה" בנסיבות העניין – "וולט" תיאלץ לשלם לשליחים הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות וימי חופשה בסכום מצטבר של עד 24 מיליון שקל; חשוב עוד יותר: מכאן ואילך, החברה תחויב להעסיק את כוח האדם בישראל עם כל קשת הזכויות הסוציאליות הקבועות בחוק, ולשנות למעשה את מודל ההפעלה שלה. לא פלא ששם מיהרו להודיע כי יערערו על ההחלטה.
השאלה המשפטית-הכלכלית המרתקת סביב מעמדם של השליחים בארץ, התעוררה רק בעקבות שילוב נדיר בין כמה מהפכות במקביל: הקורונה, שהפכה את שינוע המנות לשיטת האספקה המובילה של מזון ממסעדות ללקוחותיהן, והותירה מובטלים רבים כשהם משוועים להכנסה קלה כזו; הטכנולוגיה, שאפשרה להקים מערכת תיווך מתקדמת בין בתי העסק, הצרכנים והרוכבים הדו-גלגליים; וכמובן ההצלחה המסחרית המרשימה, שהובילה להרחבה מהירה במצבת כוח האדם של "וולט" עד לכ-10,000 איש בשיא הביקוש. יחד עם מותגים נוספים שצמחו באותה התקופה כמו Uber, Fiverr ו-Gett –הפכה Wolt לאחד הסמלים המובהקים של "כלכלת הפלטפורמה", המכונה לעיתים גם "כלכלת החלטורה": מסגרת גמישה, מחייבת פחות מחוזה עבודה סטנדרטי, לאספקת שירותים בתשלום.
 
על בסיס תפיסת הגמישות, טענה החברה בביה"ד כי אין לראות בה בשום אופן כמעסיקתם של השליחים: עובדה – הם רשאים לעבוד או לחדול בכל עת שיבחרו, גם בעבור מתחרים ישירים, כשממוצע השעות עומד על 26% "משרה" בלבד; ממילא אין דרישה לאישור מראש על ימי חופשה או מחלה; את התגמול רובם הגדול מקבלים לפי מספר המנות שימסרו, ולא על בסיס זמן בדרכים; התמורה הממוצעת לשעה מסתכמת ב-69 ₪ (כולל טיפים בכרטיסי אשראי) – סכום גבוה משמעותית לעומת שכירים בענף הלוגיסטיקה; "וולט" מבקשת מהשליחים מידע בסיסי בלבד (כמו סוג כלי התחבורה ופרטיהם האישיים) מבלי לקיים עמם ראיון עבודה או לשאול על ניסיונם התעסוקתי; וההנחיות שהיא מעבירה להם – שמירה על תנאי תברואה למזון או על בטיחות נסיעה בכבישים (נו, באמת...) – אינן עולות למדרגה של נהלים מסודרים או היררכיה ארגונית כמקובל ביחסים הקלאסיים בין עובד למעביד.
אם לתרגם את הדברים ללקסיקון המשפטי, "וולט" טענה למעשה שמבחנים מרכזיים בהגדרת שכירים – כמו "פיקוח ושליטה" בפעילותם – אינם מתמלאים במודל הקיים, ולכן היא משמשת יותר כמתווכת הגובה תשלום ממסעדות ולקוחות, מאשר כמעסיקה שחייבת לציית לדיני העבודה. בהתאמה, לפי גרסתה, השליחים אינם עובדיה אלא נותני שירות עצמאים, עוסקים מורשים, המגישים לה חשבוניות לפי מספר הפעולות שביצעו בהזמנתה.
אלא שבאופן מעניין, שיש לו השלכה דרמטית על השוק, ביה"ד דחה את ההסבר של החברה ואימץ את פרשנות השליחים לכל אורכה: בניגוד לטענה שאינם חשופים להוראות מצד שום מעסיק, נקבע בפסיקת השופטת גילצר ש"האלגוריתם הוא הבוס": עליהם להתייצב במסעדה, במיקום ובשעה שהציגה בפניהם האפליקציה; בניגוד להתקשרות חופשית, כתובת הלקוח אינה נמסרת להם מראש אלא רק לאחר שאישרו כי המזון בידיהם; מאותו הרגע אין להם שיקול דעת אם להשתהות או לסרב להזמנה, מתי להגיע לנקודת האספקה או היכן להניח את המנה. עוד מתברר כי למרות הגמישות, כל השליחים מוחתמים על חוזה אחיד לתקופה בלתי מוגבלת – ללא יכולת לשנות את התנאים או לבחור בין מעמד של עובד לעצמאי –באופן שמזכיר הסכם שכר יותר מאשר מו"מ חופשי למתן שירות; במקרה של אי-שביעות רצון מצד הלקוחות, "וולט" רשאית לנכות מהתשלום המועבר לשליחים – סנקציה שדומה גם היא לסמכות של מעסיק ולא של מתווך. מעבר לדפוס הפיקוח הזה, החברה מציידת את הרוכבים בארגזים הכחולים המוכרים לשמירת החום – מהלך שמקרב אותה עוד צעד לסטטוס של מעסיק, בהתאם לקריטריון המכונה "אספקת כלי עבודה".
לפסק הדין יש השפעה לא רק על המקרה המפורסם של Wolt, אלא על המשך ההתפתחות של "כלכלת הפלטפורמה" בישראל: בהחלטה שמשתרעת על פני 67 עמודים, ההרכב מספק תשובות לדילמות מעולם העבודה העתידי – כמו: האם חברה שמפעילה אנשים באמצעות טכנולוגיה, תיחשב כ"מתווכת דיגיטלית" גרידא או כמעסיקה לכל דבר? האם ניתן לטעון ברצינות שעסק המבוססת על שילוח, אינו מעסיק את השליחים שפעילותם הכרחית לתפקודו, אלא רק "מתווכך" להם את השליחות? האם אופייה הזמני והגמיש של המשימה מצדיק את צמצום ההגנה המשפטית על מי שמבצעים אותה, למעמד של עצמאים בלבד, או דווקא את הרחבתה כך שיוגדרו כשכירים מסוג חדש?
 
על כל אלה משיב ביה"ד בשורה של סימני קריאה: המערכת הטכנולוגית של "וולט" מהווה "מפעל" במובנו המודרני, והשליחים משולבים בו כנדבך אנושי שבלעדיו לא ניתן לספק את הסחורה – או בפשטות, עובדים; החברה עצמה אינה רק מתווכת דיגיטלית, אלא אחראית לאספקת המוצרים שהשליחים משנעים – או בפשטות, מעסיקה; היא מפקחת על אנשיה באמצעות חידוד נהלים, מעקב מרחוק, משובי דירוגים, הדרכות אונליין וניכויים מהשכר; ובלשון הפסיקה: Wolt אמנם "עשתה מאמץ להרחיק ממנה את היותה מעסיקה באמצעות צדדים שלישיים", אך "עצם העובדה שמדובר בהעסקה גמישה – אין בה כדי לשלול את יחסי העבודה וההגנות הסוציאליות הנובעות מהם".
בצל חששותיה מהקביעות המהדהדות הללו בדיוק, הקדימה החברה להזהיר את ביה"ד כי לקבלת התביעה נגדה ולהכרה ביחסי העבודה, יהיו "השלכות קשות" על המשך פעילותה בישראל. למה מתכוונים שם? אפשרות אחת היא ששכר הבסיס של השליחים יירד, כנגד התוספת לזכויותיהם, כך שרובם ירוויחו פחות ומנהלי השירות יתקשו לגייס כוח אדם שיסכים לשנע את המזון תמורת תשלום מופחת; במצב כזה פחות מסעדות ימשיכו להתקשר עם "וולט", באופן שיפגע בעמלות שהיא גובה מהן ומהלקוחות. תרחיש הפוך הוא ששכר השליחים דווקא לא ייפגע משמעותית, אלא שהם יזכו לתנאים משופרים (אולי תמורת חובה לעבוד יותר שעות) על חשבון הרווחיות הגבוהה של החברה. במצב כזה היא עלולה לגלגל את העלות שהתנפחה לצרכנים עצמם ולהעמיס על יוקר המחיה – אך בשוק תחרותי ללקוחות תישאר תמיד אלטרנטיבה בלעדיה.
ההכרעה של ביה"ד בישראל מצטרפת לפסק דין דומה בבריטניה – הפעם נגד Uber, שנאלצה לשלם ישירות לנהגים בממלכה עבור חופשות ופנסיות – ולשורת מתקפות נוספות על "מעסיקי החלטורה". רק השבוע הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נוספת, מצד נהגי שליחויות של Gett, בטענה שגם הם למעשה "שכירים בתחפושת", שהופשטו מזכויותיהם תחת המסווה של אלגוריתם דיגיטלי. קשה לחזות אם לטווח הארוך אלפים שכבר מתפרנסים מהענף ירוויחו או יפסידו מהשינויים שמתחוללים בעקבות פסקי הדין שבדרך; כן ברור שמול זריחתה של כלכלת הפלטפורמות, מערכת המשפט נחושה לעת עתה להתייצב לצד השחקנים החלשים, ולהגן על מעמדם כעובדים שווי זכויות מול חברות הענק.
תגובות לכתבה(4):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 4.
    שקר גדול !!!!!
    יוסי 08/2022/12
    הגב לתגובה זו
    0 0
    עליהם להתייצב במסעדה, במיקום ובשעה שהציגה בפניהם האפליקציה; בניגוד להתקשרות חופשית, כתובת הלקוח אינה נמסרת להם מראש אלא רק לאחר שאישרו כי המזון בידיהם;
    סגור
  • 3.
    להרוס לא צריך הרבה מאמץ לעומת לבנות
    מיכא 08/2022/12
    הגב לתגובה זו
    0 0
    וזה בדיוק מה שקורה כאן פשוט הורסים
    סגור
  • 2.
    הכתב עשה עבודה טובה.
    צמח 08/2022/11
    הגב לתגובה זו
    0 0
    וולט מתייחסת לשליחים כמו לשכירים ורוצה להנות מכל העולמות. חברה חזירה. וולט לא מפסיקה לאיים על שליחים בהפסקת היתקשרות. לוולט צוות אופרציה שליכאורה מטפל ההעיות מישמעת של שליחים. לוולט יש חלון שבו אפשר לרשום הכל לטוב ולרע. וולט דורשים לקבל רק פידבקים טובים למרות שאינם ראויים . לוולט צוות תמיכה שמתייחס לשליח כנחות. משמיע לו איומים של חסימות ואף מכשיל את השליח בכך שמעביר אינפורמציה מעוותת ואף לא נכונה לצוות האופרציה ובכך למעשה השליח צובר נקודות שחורות לא באשמתו שביום שביום שירצו להעיף אותו ישתמשן בכך. כל אלו מעידים על אופי עבודה של שכיר.
    סגור
  • 1.
    אלק להתייצב לעזרת החלשים
    קוקו 08/2022/11
    הגב לתגובה זו
    6 0
    ראו בראיון עם מנכל נתבג. האינטרס שוולט יעלם הוא של המעסיקים הגדולים, שהצעירים לא באים יותר לעבודות החלטורה שלהם אלא הולכים לעבודות חלטורה מכניסות יותר. בית המשפט לעבודה הוא גוף הסתדרותי פוליטי, שתמיד ישאף ליותר כוח. האם אי פעם הוא החליט שמשהו לא בסמכותו או אינו נחשב עבודה? מעניין שכתבים שמתלוננים שנהגי וולט דורסים אותם על מדרכות לא עוצרים אפילו נהג אחד לשאול אותו על דעתו על הפסיקה. הרי הוא יכל ללכת לעבוד בתןביס עם הסתדרות וקרן השתלמות, זה רק להחליף את הקופסה לכתומה, אז למה הם תעקשים להיות מוחלשים? אולי כי הם מרויחים פי 3 מהכתב עצמו?
    סגור