צמד המילים "יום הזיכרון" מעלה מיד בראש תמונות של חיילים ואתוס קרבות של כוחות צה"ל אך האמת היא שזה הרבה מעבר לכך. חלל מערכות ישראל הראשון הרשמי הוא אברהם אהרון הרשלר, אברך שהתגורר במשכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות.

 ביתו הותקף בידי פורעים ערבים משכונת סילוואן, אברהם השיב מלחמה, היכה ואף הניס את הפורעים אך למגזר היה נשק חם כבר אז.  12 כדורים פלחו את גופו של אברהם אהרון, שנפל על קידוש השם בגיל 23 בשנת 1873. 

המילים "נפגעי פעולות האיבה" מקפיץ מיד זיכרון אימה של אוטובוסים שרופים ברחובות תל אביב וירושלים.  נפגע פעולות האיבה הראשון, הוא הרב אברהם שלמה צורף שעלה לארץ עם עליית תלמידי הגר"א. הרב אברהם שלמה צורף הפעיל קשרים כדי לפרוץ את האיסור שהיה על יהודי אשכנז להתגורר בירושלים בגלל ענייני כספים, הקים את "דיר שכנז" (חצר האשכנזים) החל לשפץ את חורבת רבי יהודה חסיד והקים תלמוד תורה וישיבה במקום. כל זמן שהיה הממונה היחיד על כספי החורבה, הוא דאג להעביר כספים למנהיגי הערבים "למען השלום".

בוקר אחד, בדרכו לתפילת ותיקין, התנפלו עליו ערבים והיכוהו בראש מכת חרב. הרב אברהם גסס במשך עשרה חודשים. ביומו האחרון הוא קרא לכל בני משפחתו, ביקש להדליק נרות ולהכין כיסאות לאורחים הרבים והחשובים שיבואו לבקרו. בנוסף, דאג הרב לשאול לשלום כל אחד מבני משפחתו עד לרגע בו הלך לעולמו בשנת 1851. 

אין שום חידוש בכך שיהודים נרצחים בגלל אנטישמיות המחליפה פנים כבר אלפי שנים. החידוש העצוב הוא, שהשניים הללו היו מסומנים כיום בידי לא מעט יהודים כטרוריסטים משיחיים, המבעירים את המזרח התיכון בגלל אמונתם, מזלם שהמחלקה היהודית בשב״כ טרם הוקמה במאה ה – 19.

עוד ב-

למעלה מ-20 אלף חללים ו-109 בתי עלמין: זה היישומון של משרד הביטחון

לכתבה המלאה

יש לנו הרבה מה לתקן בתוך תוכנו, יום הזיכרון מזכיר לנו שאל לנו להאשים את עצמנו בשנאת האויבים שלנו כלפינו. אם נפנים זאת ונעמוד בתוקף על זכותנו להתגורר בארץ אבותינו, נחסוך הרבה מאוד דם, מכל הצדדים.