במשך שנים שלמות, כשצפינו בתוכניות האהובות בערוצי הטלוויזיה המסחריים, ייתכן שהיינו חשופים ליותר תשדירי חסות ממה שהחוק התיר. כך לפחות קבעה השבוע סגנית הנשיאה, השופטת חנה קיציס מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שאישרה באופן חלקי תובענה ייצוגית נגד חברות השידור הגדולות קשת ורשת.

ד"ר עמית קליין, צרכן טלוויזיה רגיל שצופה בשידורי קשת ורשת באמצעות סלקום TV, הגיש את התביעה בטענה להפרות נרחבות של הוראות החוק בכל הנוגע לשידור תשדירי חסות. הנתונים שהציג קליין, המבוססים על דו"ח של חברת יפעת בקרת פרסום, הצביעו על חריגה מצטברת של 1,264,032 שניות מזמן החסויות המותר לשידור בתקופה שבין ינואר 2017 ליוני 2021. הנזק לצופים הוערך בכמיליארד וחצי שקלים.

"המשיבות הפכו את הצופה לקהל שבוי וגרמו לו לצפות בשידורי חסות בזמן העולה על המותר", טען קליין בבקשה שהוגשה באמצעות עו"ד ליאור שמעוני. לדבריו, נגרם לצופים נזק הן בשל אובדן נפח שידור והן בשל חוסר נוחות והפרעה לנפח הצפייה.

כללי הרשות השניה קובעים כי אורך הודעת חסות לא יעלה על 6 שניות, וזמן השידור המרבי להודעות חסות בכל שעה מוגבל ל-54 שניות. בשעות צפיית השיא, בין 20:00 ל-24:00, מותר להקצות עד 3 דקות ו-36 שניות לתשדירי חסות. נוסף על כך, זמן שידור החסויות אינו נכלל בזמן המרבי המותר לתשדירי פרסומת.

חברות השידור ניסו להתגונן בטענה שלא חרגו מהזמן הכולל (פרסומות וחסויות יחדיו) המותר להן לשידור, וכי מבחינת הצופה אין משמעות להבחנה בין תשדיר פרסומת לתשדיר חסות. "פרסומת היא פרסומת היא פרסומת – בין אם היא מוגשת לצופה בתצורה של חסות ובין אם בתצורה של תשדיר פרסומת", טענה קשת בתשובתה.

אולם השופטת קיציס דחתה גישה זו, בקובעה כי הרשות השניה מצאה לנכון להפריד בין זמני הפרסומת וזמני החסות, וכי "בכללי החסויות המאסדר לא סבר שיש לראותן כמקשה אחת".

קשת אף ניסתה להדוף את הטענות בטענה כי "הצופה אינו נדרש לשלם עבור הצפייה בערוץ המסחרי ועל כן צפייה בפרסומות היא הכרח, שאחרת אין לערוץ כיצד לממן את פעילותו". לדבריה, "כל צופה יודע כי הוא נדרש לשלם 'מס' בעבור צפייה באתרי מדיה חברתית" וכי צפייה בערוצים המסחריים אינה גורמת נזק לצופה שכן הוא מודע למחיר שעליו לשלם.

השופטת קיציס דחתה טענה זו וקבעה כי "איני מקבלת את טענת קשת כי חשיפה לתשדירי פרסומות וחסויות איננה יכולה לשמש בסיס לטענת נזק שכן תשדירים אלו מממנים את התוכן החינמי. המאסדר היה מודע לפלטפורמה של שידורי המשיבות, ובכל זאת סבר שיש להגביל את זמן החסויות". לדעת בית המשפט, העובדה שהצופה אינו משלם אינה מצדיקה חריגה מהכללים שנקבעו.

כמו כן, קשת ורשת טענו כי בקבלת התביעה ייווצר "מסלול עוקף, מיותר ומכביד לאסדרה שקבע המחוקק", שכן הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו היא זו שאמורה לפקח על פעילותן. אך השופטת קבעה כי בהינתן שהרשות פנתה לקשת רק פעם אחת בקשר לחריגה בחודש דצמבר 2021, ולרשת כלל לא פנתה, אין מדובר בפיקוח אפקטיבי, והתביעה מהווה "השלמה נאותה למנגנונים הרגולטוריים".

בהחלטתה, אישרה השופטת קיציס את התביעה הייצוגית בעילה של הפרת חובה חקוקה, אך דחתה את הטענות לעשיית עושר ולא במשפט ורשלנות. הקבוצה שתיוצג בתביעה כוללת את כל המשתמשים והמנויים על שירותי תוכן במדינת ישראל, שבחבילת המנוי שלהם הייתה כלולה צפייה בערוצים המסחריים בתקופה הרלוונטית, וכן את כלל הצופים בערוצים המסחריים באותה תקופה.

בתגובה לאישור התביעה, הורתה השופטת לקשת ורשת לפרסם מודעה בעיתון יומי נפוץ ולשלם הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים. דיון קדם-משפט בתיק נקבע ליולי 2025.

עוד ב-

רייטינג שבועי: קשת 12 ממשיכה להוביל, זאת התוכנית הנצפית בישראל

לכתבה המלאה

תביעה ייצוגית היא כלי צרכני שימושי מאוד בכך שהוא מאפשר לנהל תביעה אחת מרוכזת כאשר מדובר בתובעים רבים. כפי שדיווחנו על חברת האשראי החוץ בנקאי שתשלם מיליוני שקלים ללווים שלה. כמו כן, פרסמנו על רשת מועדוני הכושר הגדולה שתחזיר מיליונים ללקוחותיה. פרסמנו גם על ענקית הקורקינטים שתפצה את המשתמשים הישראלים שלה.