המחלקה להנחיית התובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה הגישה לפני זמן קצר לבית משפט השלום בב"ש כתב אישום נגד חברת קצא"א וארבעה בעלי תפקידים בחברה בעבר ובהווה, בגין אחריותם לאירוע דליפת נפט בהיקף נרחב בשמורת עברונה וזיהום שנגרם כתוצאה מכך.
על פי כתב האישום, חברת קצא"א ובעלי תפקידים בחברה- סמנכ"לי ביצוע והנדסה שמחה קורן ושלמה לוי, מהנדס אגף הנדסה - ארתור וייס וחיים בר סלע, מנהל יחידת אחזקת הקווים בקצא"א, נושאים, כל אחד לפי חלקו, באחריות למחדלים ולכשלים אשר גרמו לפגיעה אקולוגית מהגדולות שאירעו במדינה.
סך השטח אשר ספג את הפגיעה הגדולה ביותר עמד על כ-144 דונם, ועלויות הנזקים הוערכו בחוות דעת של מומחים בסכומים העולים על 100 מיליון שקלים.
התיק נחקר בהובלת המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף עם משטרת ישראל ורשות הטבע והגנים. במסגרת זו, הוקם צוות חקירה מיוחד ביחידה שערך פעולות חקירה משמעותיות אשר שפכו אור על נסיבות האירוע.
כעולה מכתב האישום בדצמבר 2014 דלפו כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי מקו צינור של חברת קצא"א, לעבר שמורת ערבת עברונה, הנמצאת כ-10 ק"מ מצפון לאילת ומשתרעת על כ-40 קמ"ר בערבה הדרומית. מכתב האישום עולה, כי במסגרת עבודות הסטה שנעשו בצינור, אירע כשל הנדסי בגינו התפרק הצינור. כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי, זרמו מהצינור על פני הקרקע, וזיהמו שטחים נרחבים בשמורת עברונה. כתוצאה מהאירוע, נגרמו לשמורה ולמערכת האקולוגית נזקים רבים. זרימת הדלק סחפה עמה צמחים ובעלי חיים, לרבות מינים מוגנים וגרמה לפגיעה במבנה הקרקע ובבתי גידול. כמו כן, נגרמה פגיעה בקרום פני הקרקע ובזמינות המים באזור.
כתב האישום, אשר הוגש לאחר הליך שימוע שהתקיים במחלקה להנחיית התובעים, מייחס לנאשמים ביצוע עבירות סביבתיות לפי חוק המים, חוק למניעת מפגעים וחוק שמירת הנקיון.
נזכיר כי בעבר הוגשה תובענה ייצוגית בעקבות נזקי האסון, בה הצטרפה המדינה כנאמן הציבור במשאבי הטבע כדי לזכות בפיצויים עבור הציבור על הנזק. במסגרת הסכם הפשרה, בו ייצגה את המדינה עו"ד אסנת דפנה מהמחלקה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה, הוטל על קצא"א, הגורם המזהם, לשאת בעלות תוצאותיו של האירוע ולהעמיד סכום כולל של כ-100 מיליון שקל כפיצוי לציבור, לטבע ולתובעים ולשם שיקום השמורה ומניעת נזקים עתידיים. זאת בעיקר בשל הפגיעה בשמורת עברונה ובסביבתה, ובשל הנזק שנגרם לציבור עקב מניעת ההנאה מהשמורה נוכח הפגיעה בסביבה הטבעית ובשירותי המערכת האקולוגית שסיפקה השמורה.
