הצוואה תקוים לפי הוראת בית המשפט; לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה מצד האח היורש; למרות שהיו יחסים מורכבים בין האחים, בכל זאת מי שעזר למנוח כשהיה במצוקה כספית היה אחיו
אדם שנפטר ב-2017 הותיר צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאחיו. אשתו ובתו של המנוח טענו בין היתר כי האח הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוח וכי נערך ביניהם הסכם פסול בנוגע לירושה העתידית. השופטת ורד שביט פינקלשטיין דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגישו השופטת לא מצאה בסיס לטענות וקבעה כי הצוואה הגיונית לנוכח התמיכה הכלכלית של האח במנוח בשעתו הקשה.
לפי אתר המשפט הישראלי פסקדין, הוריהם של המנוח ואחיו היו בעלים של בניין בתל אביב, שעמד במרכז המחלוקת. ב-1986 ציוו ההורים את כל רכושם אחד לשני, ולאחר פטירתו של בן הזוג שנותר בחיים לשני ילדיהם בחלקים שווים. לאחר פטירת האב הפכה מערכת היחסים בין המנוח לבין אמו בעייתית מאוד.
האם העלתה כלפיו טענות על אלימות והוצא נגדו צו הרחקה. ב-1999 העבירה האם את זכויותיה בבניין לבנה, והבן המנוח נותר ללא זכויות.
ב-2006 נערך הסכם בין האחים. בהסכם נכתב כי אף שהבניין רשום על שם אחד מהם, ברצונו להתחייב להעביר חצי מהזכויות לאחיו לאחר פטירת האם (שהתגוררה אז בבניין).
ב-2009, עקב אירועי אלימות ואיומים ברצח מצד המנוח כלפי אחיו, ובשל החשש האח כי המנוח יפגע באם, נחתם בין האחים הסכם נוסף. הסכם זה קבע כי האח מתחייב לשלם למנוח בכל חודש 1,500 שקל כל עוד אמם בחיים. לאחר אריכות ימיה של האם יעביר האח למנוח את מלוא דמי השכירות בדירה העליונה בבניין, והוא יוכל לבנות על הגג. הוסכם כי זכות זו לא תעבור ליורשיו.
עוד נקבע כי אם המנוח ירצה לקבל את הזכויות בדירה העליונה הוא יחתום על צוואה שתעניק לאחיו את הזכויות בה. בתחילת 2010 ערך המנוח צוואה קצרה בה ציווה את כל רכושו לאחיו. ב-2017 הוא נפטר והאח ביקש לקיים את הצוואה.
בת זוגו ובתו של המנוח הגישו התנגדות. הן טענו כי הצוואה נכתבה עקב ההסכם, ומדובר בעסקה בירושה עתידית שמנוגדת לחוק הירושה. זאת ועוד לדבריהן, בין המנוח לתובע היו יחסי שנאה. מתנגדות הוסיפו כי הצוואה נחתמה תחת הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוח ותוך שהתובע מאיים על המנוח וכופה עליו לחתום על הצוואה בניגוד לרצונו.
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את ההתנגדות לצוואה. היא קבעה שהנתבעות לא הוכיחו קשר או זיקה בין ההסכם משנת 2009 לבין עריכת הצוואה, שנערכה כחודש ימים לאחר חתימת ההסכם.
עוד דחתה השופטת את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. היא הוסיפה כי בכל הנוגע להגיונה של הצוואה, התובע העיד על מערכת היחסים המורכבת בינו לבין המנוח, אולם בד בבד העיד כי למרות הסכסוך והאיבה ביניהם, המנוח אהב אותו והוא אהב את המנוח והם אף הגיעו לשלום ביניהם וערכו הסכמים משנת 2006 ו-2009 אשר נועדו להסדיר את הזכויות בבניין שהיווה סלע המחלוקת ביניהם.
המתנגדות גם אישרו שהמנוח היה שרוי בחובות ומחומר הראיות עלה כי התובע היה היחיד שפעל לסייע לו. לפיכך ניתן צו לקיום צוואה והמתנגדות חויבו בהוצאות התובע בסך 35,000 שקל.
