דעות

כשהמדפים מלאים – והצלחות ריקות: המהלכים שימנעו את בזבוז המזון

בזמן שכ-475 אלף משקי בית בישראל חיים באי ביטחון תזונתי, כ-38% מהמזון שמיוצר בישראל פשוט נזרק לפח – כך עולה מנתוני הדו"ח הלאומי לאובדן מזון לשנת 2023. הכירו את החוקים שיובילו לשינוי המשוואה

ח"כ יסמין סאקס פרידמן | 21/5/2025 9:29

יסמין סאקס פרידמן (צילום ויקיפדיה/ מפלגת יש עתיד)

ניסיתם פעם לחשב כמה מזון זרקתם במהלך השנה האחרונה? מזון מבושל או ארוז, פירות וירקות? עכשיו תחשבו על אולם אירועים או על בסיס צבאי, ועל כמויות המזון האדירות המושלכות מדי יום לפח. אובדן מזון הוא מהאתגרים הבוערים של תקופתנו, והוא לא מסתכם רק בפסולת מיותרת – מדובר בסוגיה המשלבת בתוכה צדק חברתי, ביטחון תזונתי, יוקר מחיה וגם אחריות סביבתית עמוקה.

על פי הדו"ח הלאומי לאובדן מזון לשנת 2023, בזמן שכ-475 אלף משקי בית בישראל חיים באי ביטחון תזונתי, כ-38% מהמזון שמיוצר בישראל – כ-2.6 מיליון טון בשווי של למעלה מ-24 מיליארד שקלים – פשוט נזרק לפח! זהו מזון שיכול היה להזין ילדים, משפחות וקשישים, אך הולך לאיבוד בשל חוסר מדיניות, חוסר מודעות וסדרי עדיפויות לוקים בחסר.

מעבר למחיר החברתי, האובדן הזה עולה לכולנו בכיס ומסתכם בסכומים של אלפי שקלים בשנה למשק בית. גם הסביבה משלמת מחיר: אובדן מים, פגיעה בקרקע וזיהום מיותר. חשוב להבין: כל שקל שמושקע בהצלת מזון יכול להחזיר עד פי עשרה בתועלת משקית, בריאותית וחברתית.

בלא מעט מדינות בעולם כבר הבינו את הפוטנציאל. בצרפת לדוגמה, רשתות שיווק מחויבות על פי חוק לתרום עודפי מזון וכל הפרה גוררת קנסות. באיטליה, מעודדים תרומות באמצעות תמריצי מס. בדנמרק, נפתחו חנויות ייעודיות למכירת עודפי מזון, ואילו בשוודיה משלבים חינוך לצרכנות אחראית יחד עם טכנולוגיות לאריזות מאריכות חיים. מסתבר שאפשר גם אחרת – וזה עובד.

בישראל, לעומת זאת, לא נעשה מספיק על מנת להקל על יוקר המחיה ולצמצם את כמויות המזון המבוזבז. כדי להוביל לשינוי אמיתי, יש לבצע מספר רב של צעדים בתחום המזון בכל שרשרת האספקה – החל מהחקלאים והיצרנים, דרך רשתות השיווק וההפצה, ועד הצרכן עצמו.

כיו"ר השדולה לצמצום בזבוז מזון, הובלתי תיקון חקיקה חשוב, שנועד להתמודד עם תופעת זריקת מזון: חוק חובת תרומת מזון עודף. החוק, שנכנס לתוקפו בנובמבר האחרון, מחייב לראשונה גופים ציבוריים לתרום מזון עודף מהמטבחים שלהם לעמותות שאוספות תרומות מזון. חוק זה מתכתב עם המגמה הרווחת בשנים האחרונות בקרב חברות בארץ ובעולם, לקידום אחריות תאגידית.

הצלת מזון היא פעילות כלכלית של הפיכת עודפי מזון, שערכם האלטרנטיבי הוא שלילי, למזון בעל ערך כלכלי המועבר לצריכת האוכלוסיות המוחלשות. מהלך כזה מאפשר סיוע נרחב יותר לכמות רבה יותר של נתמכים, תוך ניצול תקציבי מרבי. למעשה זה הסטארט-אפ הכי רווחי שיש: עבור כל שקל שיושקע בידי המדינה, תושג תמורה כלכלית של פי 4.2 שקלים חדשים.

חוק חשוב נוסף, אותו אני מקדמת בימים אלו ממש, יחייב את רשתות הקמעונאות הגדולות למכור בהנחה של 30% לפחות, מוצרים שתוקפם עומד לפוג, במתחם ייעודי בחנות. כך למשל, מוצר שאורך חייו 20 ימים, יימכר בהנחה לפחות יומיים לפני שיפוג תוקפו. מוצר שאורך חייו 100 ימים, יימכר בהנחה לפחות 10 ימים לפני שיפוג תוקפו.

כיום, מרבית הקמעונאים הגדולים מחזירים את המוצרים שעומד לפוג תוקפם ליצרן ומזדכים על עלותם, באופן הזה נוצר מצב שאין לאותן רשתות אינטרס אמיתי למכור מוצרים שתוקפם עומד לפוג. מטרתה של הצעת החוק, היא לעודד את הקמעונאים הגדולים למכור את מוצרי המזון שתוקפם עומד לפוג – מבלי שיפגעו כלכלית ממכירתם, כשצעד זה אך יסייע להגדיל את מחזור עסקיהם בכך שיכניסו לחנויות לקוחות נוספים.

כאשר חוק זה יעבור, זו תהיה בפירוש בשורה ענקית. החוק לא רק שיפחית את היקפי המזון שנזרקים לפח – הוא גם יסייע להתמודד באופן אפקטיבי מול יוקר המחייה, יאפשר למשפחות מעוטות יכולת לקנות אוכל במחירים שפויים ויצמצם משמעותית את הטמנת האשפה המזהמת. בקיצור – כולם מרוויחים. על הממשלה להשקיע כסף בבניית מנגנון שגם יתכנן את ייצור המזון מראש, משום שכיום נזרקות כמויות אדירות כבר בשלב הייצור העודף, ויקדם איסוף וחלוקה לצד הסברה וחקיקה שתעודד הצלת מזון.