דעות

"אנחנו בערוץ 10 מחשבים את העתיד שלנו"

אלינור דוידוב, תחקירנית ב'לונדון את קירשנבאום', בטור לאייס על חיים בערוץ שתלוי בפוליטיקאים, ומקצוע בו אין הרבה סולידריות בין העוסקים בו
אלינור דוידוב, תחקירנית 'לונדון את קירשנבאום' ערוץ 10 (צילום יח"צ)
כשהתקבלתי לעבוד ב\'לונדון את קירשנבאום\', חששתי מאד. עולם הטלוויזיה בכלל והאקטואליה בפרט, קסם לי ועניין אותי אבל גם הפחיד אותי ואיים עלי. שמעתי הרבה סיפורים לא נעימים על אגואים גדולים, מרפקים מחודדים, צעקות והשפלות כלפי תחקירנים. זה לא מה שמצאתי כשהגעתי לערוץ 10. נכנסתי לאחת המערכות הכי נעימות, מעניינות ומפרגנות, ופגשתי במערכת ומחוצה לה אנשים מקסימים. נכון, לא הכל מושלם בלוח השידורים שלנו, אבל נדמה שתכניות האקטואליה שמייצר הערוץ בכל זאת משחקות תפקיד מרכזי בעולם החדשות הישראלי, ואני מתארת לי שאתם יודעים על מה אני מדברת.
ב-10 השנים שהערוץ קיים עברו עליו לא מעט משברים, וגם אם נצלח את המשבר הנוכחי יצטרכו בהנהלת הערוץ למצוא את הדרך הנכונה כדי ללמוד מטעויות העבר ולתכנן עתיד הגיוני יותר. אבל כל אלו נכונים לא רק לנו, אלא גם לערוצים וזכייניות אחרות, שמוצאים את עצמם גם הם בחובות לרשות השנייה, בשוקת שבורה מול משבר הפרסום ועם איומים יומיומיים שמגיעים מצד השלטון וההון.
גם תחת משקיעים מהמגזר הפרטי מצליח ערוץ 10 להוציא תחקירים נושכים ודיוני עומק בבעיות השונות בחברה ובשלטון הישראליים. וברור היום יותר מתמיד שתקשורת חופשית מהווה נדבך שלא ניתן לוותר עליו בדמוקרטיה הישראלית המצטמצמת.
הדברים הללו לא חדשים והם נאמרים ונכתבים חדשות לבקרים ברוב אמצעי התקשורת (האחרים כנראה מחויבים לקו מחשבתי אחר, כפוי מלמעלה, וברור למי הכוונה), ואף נצעקו שוב ושוב מעל בימת הסינמטק בכנס החירום \'תקשורת חופשית\' שנערך לפני כחודשיים. אחת האמירות שחזרה על עצמה בכנס שוב ושוב הייתה הצורך בסולידאריות בין העיתונאים - פרגון הדדי ומחויבות הדדית שתאפשר גם עבודה פורייה וטובה יותר, למרות ובגלל התחרות הברורה בין אמצעי התקשורת השונים. מי שהרים את הכפפה היו דרור פויר מ\'גלובס\', עינת פישביין מ\'ידיעות אחרונות\' ויאיר טרצ\'יצקי, שחברו יחד כדי לנסות ולהוביל מהלך שישנה את פני המקצוע הזה.
סיבות הקמת הארגון ברורות מאליהן: השכר שמשתכרים העיתונאים, מוסר התשלומים, תנאי ההעסקה, איום הפיטורים, וכן, גם הגבלת נושאי הכתיבה, התחקירים והתכניות. מלבד כל אלה, אחד הנושאים הבוערים שהארגון רוצה לטפל בהם הוא איום הסגירה על מקום העבודה שלי. מקום שבו, לפחות מהעמדה שלי, לא נתקלתי בניצול משווע שקיים לרוב בענף. אני שכירה, לא פרילאנסרית, אני מקבלת את כל התנאים הסוציאליים שמגיעים לי, ובלי שאני שואלת ובודקת, הקצו לי בערוץ את תשלומי הפנסיה, ולא הכי מינימליים, שאף משתדרגים מעת לעת על פי הוותק שאני צוברת. אני יודעת מניסיון העבר המר, שכל אלו מגיעים לי על פי חוק, אבל אני גם מודה על כך שהגעתי למקום שבו אני לא צריכה כל הזמן להילחם כדי לקבל אותם.
בחודשים האחרונים אנחנו מסתובבים במסדרונות כמו סימני שאלה גדולים. לא ממש יודעים מה ילד יום. נדמה ששם למעלה במסדרונות אחרים, אפורים וחשובים הרבה יותר בירושלים, יודעים יותר מאתנו על העתיד.
תחקירנים, מבזקנים וכתבים צעירים, מנסים לחשב את הצעד הבא ויודעים שאיתם עובדים גם עורכים, מפיקים וצלמים עם משפחות, משכנתאות וחיים עוד יותר מורכבים משלהם, עם עתיד עוד יותר לוטה בערפל. נכון שחשוב לנו מאד איך תיראה מדינה עם כלי תקשורת מרכזי אחד פחות, אבל חשוב לנו גם המחר הפרטי-אישי שלנו כמובן.
ל-2 הצרכים המרכזיים האלו יוקדש בין שאר נושאים חשובים אחרים כנס היסוד של ארגון העיתונאים החדש. חשוב לנו שתגיעו לשם כדי לשמוע ולהשמיע, להציע ולעבוד יחד, כדי לנסות ולהציל את מקום העבודה שלנו, את כבוד המקצוע החשוב הזה וכדי לשפר את התנאים שלנו ושלכם, כדי לקוות שבעתיד יהיה לנו ביטחון תעסוקתי גבוה יותר, וכדי שנוכל להמשיך ולפרסם את כל מה שחשוב בעינינו שכולם ידעו.
אלינור דוידוב היא תחקירנית בתכנית \'לונדון את קירשנבאום\' בערוץ 10
תגובות לכתבה(7):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 7.
    תכנית "המגזין" עם אושרת קוטלר
    שרון דולב, חברה במטה 02/2012/08
    הגב לתגובה זו
    0 0
    לכבוד ערוץ 10 תכנית "המגזין" עם אושרת קוטלר פינת הבירוקרטיה של דוב גילהר ‏06/02/2012 שלום רב, הנידון: כתבה על מחסומי הרכבת בעיר רמלה ב-4.2.12 שודרה התכנית המגזין עם אושרת קוטלר והפינה בירוקרטיה של דוב גילהר הוקדשה, לבקשתנו, לבעיית מחסומי הרכבת ברמלה. כחברה במטה המאבק למען הסרת העוצר מהעיר שלנו, וכתושבת רמלה מזה יותר מ -30 שנה, הזדעזעתי לשמוע בפתח הדברים של מר גילהר שהוא מציג את רמלה ואני מצטטת : "7 בבוקר ורמלה הופכת לכלא אחד גדול. זה מזלה?: מלבד הרוצחים, האנסים, השודדים ומסרבי הגט שהיא מארחת בתחומה, היא גם בית להרבה מסילות רכבת" (כן. הבנו שהתכוונת לכלא רמלה ולא לתושבים ושיש אנלוגיה בין כלא רמלה למצור...)"ושלאחרונה התווסף למניין תושביה גם האזרח מס' 1 קצב". כתושבת פעילה ברמלה, שעוסקת רבות יחד עם מיטב חבריי לקידומה של עיר ולהפיכתה למקום עם איכות חיים שתושביה גאים, אוהבים ונהנים לגור בה, מצאתי לנכון לפעול בין השאר גם להסרת המצור מהעיר שלנו. רמלה קרובה לליבי כשם שהיא קרובה ללב חבריי ותושבי העיר ואנו פועלים בנחרצות לעידוד בואם של אוכלוסיות חדשות ולהגברת המעורבות בה. אני כועסת מאוד על סוג התבטאות כזה, שיש בו פעולה מתוך הצמדת סטריאוטופים לעיר, סטריאוטיפים שאנו תושבי רמלה נלחמים בהם מזה שנים. מר גילהר שידוע כעיתונאי רציני, אם כי ציניקן לא קטן, לדעתי, נחשף כאן כשהוא מביא דעה קדומה לעיר שבאופן מובהק גם אין לה קשר ולו במרומז לנושא הכתבה שלשמה התכנסנו: מה הקשר בין כלא רמלה לרכבת ישראל שחוסמת אותנו??????!!!!!!! פנינו למדור בירוקרטיה מתוך רצון לקדם בעיה כאובה מאוד של מחסומי הרכבת בעיר, כעת אנחנו צריכים בגלל התבטאויותיו חסרות הקשר של מר גילהר להסביר למי שצפה בנו שתושבי רמלה הם לא תושבי כלא רמלה!!! מה שעוד תמוה בעיניי היא העובדה שמר גילהר שנפגש איתנו וראיין אותנו, פגש חבורה נחמדה מאוד של אנשים שחברים במטה המאבק החל מעורך דין, פיזיותרפיסטית, סוכן ביטוח ותיק, חוקרת תאונות דרכים, סגנית מנהלת בית ספר בפנסיה, מנהל במכון התקנים, שף במסעדה, ועוד רבים וטובים אחרים ואנוכי, שעם כל הצניעות, אף אחד מאיתנו לא מייצג מגזרים נחותים כלשהם. אבל המשפטים שבהם בחר להשתמש מראים שלא היה כאן מצב של WIN-WIN SITUATION כפי שהיה אמור להיות מלכתחילה, אלא מצב של בורות והתנשאות שהדעת אינה יכולה לקבל. למרות כל האמור לעי"ל, אני מבקשת לציין, שמלבד דברי הפתיחה המכעיסים הללו שאר הכתבה הופקה, צולמה ונערכה בצורה טובה ועל כך התודה והברכה. אני סמוכה ובטוחה שהכוונות כאן היו טובות. יחד עם זאת, אני מבקשת בזאת ממר גילהר להתנצל בשידור בפני תושבי רמלה בכלל ותושבי המאבק בפרט בשידור הקרוב. בתודה מראש שרון דולב, חברה במטה המאבק להסרת המצור מתושבי רמלה העתקים: מר יואל לביא – ראש עיריית רמלה מר רוני ברזילי – דובר עיריית רמלה עו"ד רונן רוטשטיין – יו"ר המאבק גב' שרונה שטרית – אחראית על יחסי הציבור של המאבק חברי מטה המאבק
    סגור
  • 6.
    זבל תמיד ימצא את מקוו במטמנה
    יוני 01/2012/25
    הגב לתגובה זו
    0 0
    וכך גם אתם
    סגור
  • 5.
    כל מלה בסלע אבל תפסיקו לנסות להיות ערוץ 2 (ל"ת)
    ח"ח 01/2012/24
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 4.
    ניצלו אותך יעקב מרוויח בחודש מה שלא .....
    חבורת אפסים נפוחים 01/2012/20
    הגב לתגובה זו
    0 0
    תרוויחי כל החיים.......
    סגור
  • 3.
    לייק! (ל"ת)
    עיתונאים 01/2012/19
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור
  • 2.
    אתם בערוץ 10 בעיקר בכיינים
    הייתי שם ושם ושם 01/2012/19
    הגב לתגובה זו
    0 0
    אפרט: קבלתם פלטפורמה מעולה, בתנאים סבירים, עם בעלי הון כבדים במיוחד. כל הברנג'ה הייתה אתכם והציבור אהד אתכם. אממה, מנהלי הערוץ עשו כל טעות אפשרית. החל מפרוגרמינג הזוי וחסר כל מעוף וחשיבה מתחילת הדרך. פורמט זהה לערוץ 2 במקום אלטרנטיבי לערוץ, טאלנטים יקרים בטירוף שחלקם באו מערוץ 2 כלומר עוד ערוץ 2 במסווה. חברת חדשות איכותית בבסיסה עם כמה עיתונאים שחרטו על דגלם שדעותיהם ודרכם היא האחת והיחידה ומי שלא יעז להתקפל בפניהם יחטוף עוד יותר על הראש. אציין לרשימה זאת שניים בלבד: האדון מיקי רוזנטל במלחמתו הלא עיתונאית במשפחת עופר והאדון חראקירי רביב דרוקר, שבונה עכשיו קריירה על הבל הבלים כאלו לשכת רוה"מ סוגרת את ערוץ 10 בגללו. נו טוב הוא אומנם תמיד היה פלוץ נפוח אבל עכשיו הוא באמת שבר כל שיא. בשורה התחתונה, אין לכם להלין אלא על עצמכם או יותר נכון על מנהליכם האפסיים. מעבר לכך, בשולי הדברים, לא שחלילה אני חושב שאנשי תקשורת לא צריכים להרוויח היטב, אבל מה זה צריך להביע המשכורות האלה של הטאלנטים הכבדים כמו מר יעקב משועמם אילון, דני ג'אדג'ט רופ ועוד ועוד? חשבתי שהערוץ על סף סגירה, יועליו בטובם לקצץ או ללכת....
    סגור
  • 1.
    כל מילה בסלע, ויותר מזה (ל"ת)
    לשעברית במסדרונות 10 01/2012/19
    הגב לתגובה זו
    0 0
    סגור