המונח "בטחון מזון", אשר מרבים לעשות בו שימוש במחזותינו, הוא בעצם דרכנו לומר שעלינו מוטלת האחריות לתכנון, לתקצוב ולייצור התנאים המבטיחים אספקת מזון סדירה וקבועה לכלל הציבור בישראל. בכל מצב ביטחוני ובכל מזג אוויר. החקלאות הישראלית הינה הרכיב המרכזי בפאזל המרכיב את ביטחון המזון בישראל. המשרד שבראשו אני עומד נותן משקל רב לאחריות הזו.

בלי משים, הפכה מדינת ישראל ממשק מוטה ייצור למשק מוטה ייבוא בעשורים האחרונים, והאתוס המקורי של החברה הישראלית, של החקלאי-החלוץ המיישב את גבולות הארץ ו"יצמיח לנו לחם", ברוח "שיר מולדת" של להקת כוורת, שינה פניו והפך לאתוס של יזם ההיי-טק החבר באומת הסטארט-אפ, שייקח את הידע והחדשנות פורצי הדרך שרכש ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל ויצמיח לנו אקזיט שיימכר לתאגיד רב-לאומי.

ואז הגיע נגיף הקורונה. טרם התפרצות המגיפה, נהנינו מעולם גלובלי בו תנועת הסחורות מובטחת ומתקיימת בו לרוב תיאוריית ה"יתרון היחסי" של המסחר הבינ"ל, על-פיה מייצרים כאן את מה שזול ופשוט לייצר, ומייבאים את השאר ממקומות זולים יותר. ענני המגפה עדיין לא התפזרו, וכבר עכשיו ניתן להבחין בשינוי. הפכנו מעולם גלובלי לעולם בו מדינות צריכות לעשות מאמצים עילאיים כדי להבטיח את צרכיהם הבסיסיים של אזרחיהן.

אלון שוסטר. צילום מתוך העמוד הרשמי. 

"ישראלים לא מוכנים להגיע לעבוד בתנאים הקיימים"
משבר הקורונה לא בהכרח לימד אותנו משהו חדש. הוא רק הזכיר לנו, והיווה עדות מכרעת לכך שלעתים פשוט אין היכולת להסתמך על משאבים מבחוץ. בתחומים מסוימים זה עדיין מובן מאליו עבורנו שאנחנו פשוט לא עושים את זה. כך בהשכלה גבוהה, הביטחון, הרפואה, החינוך. היה צריך להזכיר שגם מזון טרי הוא צורך לא פחות חשוב מכל אלה, ואנחנו נדרשים לספק אותו, כאמור, בכל מצב ביטחוני ובכל מזג אוויר.

החקלאות איננה אקורדיון שניתן למתוח ולכווץ ברגע אחד של אירוע משברי. השתיל שנשתל במטע היום יצמיח שורשיו לכדי פרי איכותי רק בתוך מספר שנים. משק חקלאי דורש השקעה סביב השעון, ודאות כלכלית ובעיקר יכולת תכנון ארוך טווח.

כדי לאפשר למשק החקלאי בישראל להערך למשבר וגם לתפקד היטב בשגרה, יש לעשות צעדים ברורים שיחזקו אותו כבר היום. ישנם מספר גורמי ייצור שבלעדיהם אין חקלאות. הקרקע, המיכשור והמיכון, המים, וכמובן בני האדם, העובדים.

אם מביטים על העשור האחרון ובוחנים את המגמה בנוגע לכל אחד מגורמי הייצור הללו, הבשורות אינן טובות. הקרקע מתמעטת תחת מחלת הבולמיה של תכניות פיתוח הערים, המיכון והמיכשור מתיישנים, המים מתייקרים והעובדים – אם הם ישראלים – לא מוכנים להגיע לעבוד בתנאים הקיימים. תוצאת המגמות הללו היא עליית הגיל הממוצע של חקלאי ישראל, והתמעטות המשקים החקלאיים.

"הייבוש התקציבי הוביל לצמצום מספר החקלאים בישראל"
ראשית, נדרשת אסטרטגייה לאומית לנושא ביטחון המזון, שהחקלאות, כאמור תהווה רכיב עיקרי בתוכו. לשם כך, המשרד בראשותי ובהובלת מנכ"ל המשרד ד"ר נחום איצקוביץ', פועל מול משרד האוצר כדי לגייס תקציבים משמעותיים לטובת תוכניות פיתוח המקיפות את שלל גורמי הייצור הללו.

לאורך השנים נאבק משרד החקלאות ופיתוח הכפר במדיניות אגף התקציבים של האוצר, ועמד איתן אל מול התפיסה השגויה שייבוא הוא הפתרון הבלעדי לכל צרותינו. הייבוש התקציבי הוביל לצמצום מספר החקלאים בישראל לצד עליית הגיל הממוצע שלהם, מנע מהפריון החקלאי לגדול בעשור האחרון ויצר מציאות של חוסר וודאות לגבי עתידה של החקלאות בישראל. פה ושם התבצעו השקעות נקודתיות, אך אלה, חשובות ככל שתהיינה, אינן יכולות לקדם את החקלאות לעידן הבא.

היום, כדי להפוך את המגמות הללו משרד החקלאות ופיתוח הכפר מבקש להיות מעורב בגיבוש התוכניות לפיתוח משק המים בישראל, ככל שהן משפיעות על המים לחקלאות; בתהליכי התכנון ובנייה בות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות), בוותמ"ל (וועדת התכנון למתחמים מועדפים לדיור) ובוועדות המחוזיות, כדי להבטיח שהתהליכים המתנהלים בהן, וממוקדים לרוב בפיתוח ובנייה בערים, לוקחים בחשבון גם את אינטרס השמירה על הקרקעות החקלאיות ופיתוח הפרנסה במרחב הכפרי; במעקב, ניטור ובקרה על פערי התיווך שמעלים את מחירי התוצרת החקלאית הטרייה לצרכן; ובהשפעה על מדיניות ייבוא המזון הטרי של מדינת ישראל.

במידה ויועברו לכך התקציבים הנחוצים ממשרד האוצר, בכוונתו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר להעמיד תוכניות השקעה במחקר וידע חקלאי, השקעות הון ושדרוג טכנולוגי של בתי אריזה ומרכזי עיבוד של תוצרת חקלאית, פיתוח של חקלאות ורטיקלית (אנכית), חקלאות מדייקת וטכנולוגיות חדשניות נוספות, שיגדילו משמעותית את הפריון החקלאי, הכשרת והשבחת קרקע בערבה, בנגב ובצפון, הטמעת תמריצים למעסיקים לקליטת עובדים ישראלים, שיפור תשתיות ביישובי הפריפריה וקידום רפורמה מקיפה בענף הלול שתעביר את הענף ללולי מעוף וחופש.

'בנק המטרות' שלנו הוא רחב, ורק הזמן הפוליטי יקבע כמה מתוכו נספיק לממש. עם זאת, אנחנו מתחילים כבר עכשיו לראות את האור חוזר לעיניהם של העוסקים בחקלאות. מי שבמשך שנים רצו שהמדינה רק תיתן להם לעבוד ולא תפריע, מופתעים היום לראות שהמשרד הממונה עליהם רתום כדי לסייע, קשוב לצרכים ופועל כדי לקדם את הענף. אנחנו, בשולחנות קבלת ההחלטות, והם בשטח, מבינים כאחד שחקלאות היא שמירה על נופי הארץ והסביבה הירוקה, היא תשתית כלכלית של המתיישבים בגבולות, היא אסם המזון של אזרחי ישראל כולם. אם נשקיע בה כראוי היום, בתקציבים, בזמן ובאנרגיה, נראה את הפירות על ההשקעה הזו לעשרות שנים קדימה. הדורות הבאים יודו לנו על כך.