שלושה וחצי שבועות חלפו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשלהערכת גורמים רבים אנו ניצבים בפני מערכה ארוכה וממושכת. הפגיעה הכלכלית היא בלתי נמנעת, אך מה רוע הגזרה בפועל? לכל המודאגים, ברוח הימים הללו אני שולחת מכאן צפירת הרגעה.  

התחזית המעודכנת של בנק ישראל, מצביעה על כך שהתמ"ג במשק לשנת 2023 צפוי להסתכם בכ-2.3% – זאת לעומת 3% בתחזית הקודמת. גם אחרי הירידה הצפויה בתמ"ג, ישראל צפויה לסיים את השנה הנוכחית עם נתון חיובי יותר הן ביחס לארה"ב והן ביחס לאיחוד האירופי. הסיבה לכך טמונה, בין היתר, בתעשייה הישראלית, שעל אף האתגרים המרובים איתם היא מתמודדת כבר שנים ארוכות – מצליחה להוכיח את חיוניותה בעת חירום.
 

עוד ב-

גורם כלכלי בכיר: בנק ישראל מימש חלק קטן מתוכנית מכירת הדולרים

לכתבה המלאה

זה לא סוד, בימים הראשונים למלחמה, הייתה החברה הישראלית נתונה בהלם, באופן שכמעט שיתק את המשק. הלחימה האקטיבית באזור עוטף עזה, ואי הוודאות ששררה בשאר חלקי הארץ, גרמה לכך שכשליש ממפעלי התעשייה עמדו סגורים. בדומה לחברה הישראלית, שמהר קמה על רגליה, התעשתה ונרתמה למאמץ הלאומי דרך התנדבות ותרומה, גם התעשייה הישראלית חזרה מהר מאוד לפעול – כבר במהלך השבוע השני כמות המפעלים הסגורים הצטמצמה בחצי, ל-14% בלבד. אנו מאמינים כי היום התמונה אופטימית אף יותר, כשיותר ויותר מפעלים ועסקים חוזרים לעבוד, גם אם במתכונת חלקית.

השורה התחתונה היא אחת: התעשייה הישראלית נרתמה במלוא עוצמתה למאמץ המלחמתי באופנים רבים ומגוונים: דרך תעשיות הביטחון המספקות באופן ישיר את צרכי הצבא, דרך תעשייני המזון שדואגים שאף מוצר מזון לא יחסר, דרך תעשיית המכשור הרפואי שכה נדרש בבתי החולים, או באמצעות תעשיית ההייטק שמכניסה כסף רב לקופת המדינה מיצוא מוצריה.

אלה גורביץ', מנהלת המחלקה למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים (צילום איתי ומנחן רייס)

בהקשר הזה חשוב להזכיר כי התעשייה הישראלית מספקת עבודה לכ-10% מהמועסקים במדינת ישראל. אחת הבעיות הכי אקוטיות איתן נאלצים להתמודד התעשיינים, היא המחסור בעובדים. על המחסור הזה בדיוק דיווחו 64% מהמעסיקים בשבוע הראשון ללחימה, ו-70% בשבוע הלחימה השני.

המחסור הזה לא מפתיע, על רקע גיוס מילואים נרחב, כמו גם מערכת החינוך שהייתה סגורה בימים הראשונים ללחימה ואילצה הורים להיעדר ממקומות העבודה, להישאר בבתים ולהשגיח על ילדיהם. יחד עם זאת, חשוב להביא בחשבון שעוד בטרם המלחמה, התעשייה הישראלית סבלה ממחסור קשה בעובדים. למעשה זה אחד האתגרים המרכזיים הניצבים בפני התעשייה. כעת, חריפותו של מחסור זה התחדדה במיוחד, כשמפעלים חיוניים רבים התקשו, על אף השתדלותם יוצאת הדופן, להמשיך לייצר תוך כדי מחסור בכוח אדם שהם גוררים עוד לפני המלחמה.

המפעלים הישראלים הוכיחו כעת את נחיצותם הרבה בעת חירום. ברור לכל כי התמ"ג יפגע, אך לא ברמה שלא ניתן לעמוד בה. ועדיין, על אף ההירתמות והתרומה היוצאות מן הכלל של המשק בכלל והתעשייה בפרט, התחושה המרה היא שלו המדינה הייתה מטפלת במחדלים שמתריעים עליהם שנים ארוכות טרום המלחמה, הפגיעה הכלכלית הייתה יכולה להצטמצם אף יותר. המחסור החמור בעובדים בתעשייה, לו אין בשלב זה מענה, מחייב את המדינה להידרש לנושא ולגבש מענה מקיף – ובאותה ההזדמנות, גם לטפל בחוסר בהשקעות במכונות ובציוד, במעבר איטי לאוטומציה ורובוטיקה, ובנטל הרגולטורי הרב המעמיס ומקשה על ההתנהלות.

*הכותבת, אלה גורביץ', היא מנהלת המחלקה למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים.