אם נהיה צדקניים וטהרנים מדי, בסוף יום העצמאות יהפוך לעוד יום משעמם, שצופים בערב בטלוויזיה. האם יום העצמאות צריך להיות מודגש יותר דווקא בערים הגדולות כמו גוש דן?
מדי יום עצמאות, ישנה חגיגה תקשורתית ומקומית גדולה: "שכר האמנים ליום העצמאות". רשויות מקומיות משלמות בין עשרות למאות אלפי שקלים, לעתים יותר - בשביל חגיגות יום העצמאות.
ישנם שלושה יסודות שאפשר לנתח ביחס לסערות האמנים: 1. האם ביחס לתקציב הרשויות המקומיות, העלות שלהן כה גבוהה שהיא מצדיקה התפשרות על אמנים או ביטול הופעות? 2. היכולת של רשויות מקומיות "לייצר אירועים". 3. ערכם של אירועים קהילתיים.
לגבי הסעיף הראשון - המובן מאליו שחגיגות יום העצמאות בשביל חלק ניכר מהרשויות, אם לא כולן - הוא נתח תקציבי קטן. נכון, ברמה המעשית מדובר בכספי ציבור, וכל כסף ציבורי הוא קדוש: אך האם אנחנו רואים את אותה התגייסות תקשורתית ומקומית עבור פרויקטים עירוניים במיליונים, החלטות עירוניות כושלות או שחיתות? התשובה היא לא. אין פרופורציה בין החשיבות הכלכלית של יום העצמאות, להתעסקות בו.
הסעיף השני הוא היכולת של רשויות מקומיות "לייצר אירועים". ערים גדולות כמו ירושלים או תל אביב יכולות לייצר אין סוף אירועים: יש להן מבנים והיסטוריה משלהן, כמות תושבים אדירה שיכולה להתעניין, אטרקציות, חנויות ואפילו חיי לילה.
אי אפשר להשוות בין תושב תל אביב שחוגג ביום העצמאות, לבין תושבים אחרים במדינה במושבים ובערים הקטנות והבינוניות. הופעות ואמנים הם בין הדברים הבודדים שעירייה יכולה לספק בשביל ערב פעילות אחד - במקומות שאין צרכנות גבוהה ותרבות תוססת בפני עצמה. במילים פשוטות, יש המון מקומות במדינת ישראל שהם "משעממים" והופעה היא כלי מאוד אפקטיבי בנושא.
והסעיף האחרון הוא ערכו של אירוע קהילתי. כמעט כל מועדוני הספורט הגדולים בישראל, הם של הערים הגדולות. מוסדות התרבות, חיי הלילה, אקדמיות ואפילו קולינריה הם אלו שיוצרים את "המרקם העירוני" הקהילתי. אלו המקומות שבסוף אנשי העיר נפגשים ומכירים זה את זה.
למרבית היישובים והערים בישראל, אין באמת תשתית קהילתית. אחת הסיבות ליוקר המחיה האדיר בגוש דן הוא המרקם העירוני שיודע לספק פנאי ותרבות. צעירים וצעירות בכל רחבי המדינה, מחפשים "אזורים של צעירים". מבוגרים ש-"הילדים שלהם עזבו את הבית" מוצאים את עצמם בערי שינה. האתגר המרכזי של הרשויות הבינוניות והקטנות בישראל, הוא "המלחמה בשעמום".
לסופו של עניין - ראוי כי יתקיים דיון על חשיבות יום העצמאות. למעשה, ברמה הערכית הוא צריך להיות מודגש יותר דווקא בערים הגדולות כמו גוש דן - שהמגזר הפרטי שלהם בחיי הלילה והבילויים הוא חזק, לצד תשתית אמנותית שהיא חזקה גם ככה ומרוכזת שם.
לאחרונה ערים רבות החליטו לבטל את מופעי הזיקוקים. נושא זה מורכב בפני עצמו. אך יחד עם מופעי האמנות - אם נהיה צדקניים וטהרנים מדי, בסוף יום העצמאות יהפוך לעוד יום משעמם, שצופים בערב בטלוויזיה.
