במציאות שבה כל שקל נחשב, תביעה ייצוגית חדשה מטילה צל על אחד המרכיבים השקופים פחות בכרטיס הטיסה שלנו תשלומי המסים, האגרות וההיטלים. בלב הבקשה, שהוגשה כנגד חברת התעופה הלאומית אל על, עומדת הטענה כי החברה גובה מלקוחותיה סכומים מסוימים עבור רשויות שונות, אך במקרים בהם סכומים אלו פוחתים בדיעבד,  היא מותירה את היתרה בידיה במקום להשיבה לנוסעים.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, התביעה שהוגשה על ידי עו"ד ניצן גדות, ממשרד עו"ד רדעי - גדות שמתמחים בדיני תעופה ותובענות ייצוגיות, מציפה תופעה שכיחה בקרב נוסעי אוויר: שינוי בסכומי המסים והאגרות בין מועד ההזמנה למועד הטיסה בפועל. המבקשים טוענים כי אל על גובה את הסכומים הגבוהים יותר, אך כאשר החיוב בפועל לרשות הרלוונטית נמוך יותר (למשל, עקב עדכון שנתי של אגרת נוסע יוצא או שינוי בטרמינל ההמראה), אל על מעבירה רק את הסכום הנדרש ומשאירה את ההפרש אצלה.

שתי דוגמאות בולטות מובאות: הראשונה, שינוי שנתי באגרת נוסע יוצא. נוסעים שהזמינו כרטיס שנה קלנדרית אחת לטיסה שתמריא בשנה העוקבת, שילמו אגרת נוסע יוצא לפי התעריף של שנת ההזמנה. אם תעריף האגרה פחת בשנת הטיסה (כפי שקרה לדוגמה של המבקשים, שם ההפרש עמד על $0.74 דולר לאדם), אל על שילמה את הסכום הנמוך יותר לרשות שדות התעופה והותירה את היתרה בידיה. השנייה, שינוי בטרמינל ההמראה, במקרים בהם כרטיס הוזמן עם אגרה המשקפת המראה מטרמינל 3 בנתב"ג, אך הטיסה הוסטה לבסוף לטרמינל 1, שם תעריף אגרת נוסע יוצא נמוך יותר. המבקשים טוענים כי תופעה זו רלוונטית גם לאגרות ומסים בנמלי תעופה זרים, ובכל המקרים אל על אינה משיבה את הכספים באופן יזום ואף דוחה פניות להחזר, בטענה שההזמנה "נוצלה".

בליבת טענת המבקשים ניצבת חובת הנאמנות של אל על כלפי לקוחותיה. הם נסמכים על הלכה קודמת, שקבעה כי סכומי המס שנגבו ולא הועברו לרשויות מוחזקים על ידי חברת התעופה בנאמנות. לפיכך, המבקשים דורשים חובת השבה אקטיבית של יתרות המס, או לכל הפחות, חובת יידוע אקטיבית של הנוסעים בדבר זכאותם להחזר, שכן ללקוח אין דרך לדעת על שינויי התעריפים או על היווצרות יתרת זכות. מעבר לכך, המבקשים מצביעים על סעיף 4.3 למסמך "תנאים כלליים לתובלת נוסעים וכבודה" של אל על עצמה, הקובע במפורש כי במידה ותשלומי המס יופחתו, הנוסע יהיה "זכאי לתבוע החזר."

אל על דחתה את הבקשה לאישור התביעה, ומעלה שורה של טיעונים נגדיים לבית המשפט: החברה טוענת כי הסעיף הנ"ל מחייב את הנוסע לפנות בכתב בדרישה להחזר, ובכך היא מקיימת את חובתה החוזית. עוד טוענת אל על כי אין בנמצא כל הוראה חוקית המחייבת אותה להשיב את הסכומים באופן יזום, ובמיוחד לא כאשר מדובר ב"סנטים בודדים בלבד", חובה כזו תוביל ל"מציאות עסקית לא ישימה". החברה מוסיפה כי במקרים בהם האגרה דווקא עלתה לאחר ההזמנה, היא נשאה בעלויות ולא גבתה את ההפרש מהנוסעים, ולכן אין ליצור חוסר סימטריה.

לאחר דיון הוכחות וסיכומים, בית המשפט, מצא לקבל את בקשת האישור בחלקה בלבד. בית המשפט קבע כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות יוכרעו לטובת הקבוצה, וכי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת  וזאת בכל הנוגע לזכות להשבת הפרשי אגרה שמקורם בשינוי תעריף אגרת נוסע יוצא בין מועד רכישת כרטיס הטיסה למועד הטיסה.

בשלב זה אושרה התביעה הייצוגית והתיק ממשיך להתנהל עד מתן פסק הדין שיחייב את אל על להשיב את הסכומים שנגבו ממנה ושפורטו בהחלטה

המשמעות היא כי קיימת אפשרות סבירה שאל על תחויב להשיב לחברי הקבוצה את ההפרשים שנוצרו עקב הפחתת התעריף, ואף קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי חלה עליה חובה להשיב את ההפרשים לנוסעים מיוזמתה, או למצער חובה אקטיבית ליידע אותם.

עוד ב-

המתחרה של רמי לוי חוגג: המטוס שובר השוויון החדש נחת בנתב''ג

לכתבה המלאה

לעומת זאת, בית המשפט דחה את אישור התביעה הייצוגית בעניינים הנוגעים להפרשי אגרה בגין שינוי טרמינל, הפרשים של תשלומים לרשויות זרות, וכן לאישור חובת השבה "חשבונאית" כללית. בשלב זה, בית המשפט מכיר בכך שיש עילה משותפת וסבירות להצלחה בנוגע לפערי האגרה הנובעים ממעבר בין שנים קלנדריות, ומאפשר לתביעה הייצוגית להתקדם בהיקף מצומצם זה. המאבק על ה"כסף הקטן" של הנוסעים  ותפיסת אחריותה של חברת התעופה , עולה שלב.