משבר הדיור ויוקר המחייה בישראל הפכו לאיום אסטרטגי על עתידם של הזוגות הצעירים ועל חוסנה של המדינה. במשך שנים גובשו בישראל פתרונות נקודתיים, שנועדו בעיקר לייצב את המערכת, לא בהכרח את חיי האזרחים. כדי לשנות כיוון נדרש מהלך רחב, שמחבר בין סיוע מיידי, תכנון ארוך טווח וחזון התיישבותי. לצד אלו יש נדבך נוסף, פחות מדובר אך מכריע: ההון הכלוא של החברות הקטנות והבינוניות, שנכון להיום ממוסה בצורה עיוורת במקום לשמש כמנוע צמיחה לאומי.

הבנקים הרוויחו – הציבור הפסיד
לאורך העשור האחרון, ובעיקר בשנתיים האחרונות, המערכת הבנקאית רשמה רווחי שיא – תוצאה של סביבת הריבית הגבוהה ועליית מחירי הדיור. אלו רווחים שנולדו במידה רבה מהמציאות שאליה נקלע הציבור, ולכן אין סיבה שלא יוחזרו אליו. מתווה שיפוי בנקאי יכול לכלול היטל רווחים זמני או יעד השקעה מחייב, קרן משכנתאות בריבית מסובסדת משמעותית לזוגות צעירים, ואף מענקים ממוקדים לרוכשי דירה ראשונה בנגב ובגליל. מהלך כזה יחזיר אמון וירכך את המשבר המיידי שבו מצוי דור צעיר, שמתקשה יותר ויותר להחזיק ראש מעל המים.

מס עיוור על הון כלוא – פגיעה במעמד הביניים
לצד הרווחים הבנקאיים, נוצר עיוות נוסף: החוק למיסוי הרווחים הכלואים שנחקק בתחילת השנה. במקום לגעת בתאגידים הגדולים, הוא פגע בעיקר במעמד הביניים היזמי – בעלי חברות מעטים, עצמאים ויזמים, שהחזיקו את הכלכלה לאורך שנים, שילמו במסירות מיסים ושירתו במילואים – הם אלה שנענשו, בעוד הגופים החזקים מצאו מסלולי יציאה אלגנטיים.
אך הון כלוא הוא לא אויב, הוא משאב. כשהוא מנוצל נכון, הוא יכול להפוך לזרוע השקעה אדירה. במציאות שבה המדינה מתקשה לממן תשתיות והפריפריה משוועת לחמצן כלכלי – זהו כלי קריטי, לא פחות מכך.

השקעה במקום מס
הצעה פשוטה יכולה לשנות את התמונה: במקום מס עונשי, לאפשר לחברות להמיר את חבות המס בהשקעות מוכוונות מדינה. באופן הזה, הון כלוא יופנה אל תחומים שבהם המדינה זקוקה להון פרטי:

• בנייה למגורים בנגב, בגליל ובאזורי השיקום.
• קרנות להשקעת אנרגיה מתחדשת.
• הרחבת מפעלים ותעסוקה מתקדמת בצפון ובדרום.
• השקעה במו"פ ותעשיות על בתחומי סייבר, בריאות דיגיטלית ואגריטק.

מדובר במשוואה מנצחת: המדינה מרוויחה, הפריפריה מתפתחת ומעמד הביניים נשאר כאן במקום להגר בשל שחיקה הולכת וגוברת.

דיוק תכנוני – לא עוד פתרונות אחידים
הפתרונות צריכים להתאים לאזורים שונים ולצרכים שונים. יש לחזק את ערי המחוז בנגב ובגליל כדוגמת באר שבע, דימונה, ירוחם, עפולה וכרמיאל – ולהפוך אותן למוקדי מגה-תעסוקה, חינוך ותרבות. לצד זאת נדרשת גם השקעה מאסיבית בתשתיות, בהכשרת קרקעות ובהאצת פרויקטים של התחדשות עירונית.

התיישבות חדשנית: הנגב והגליל הם העתיד
אם בעולם כבר מתכננים התיישבות על מאדים, ישראל חייבת לתכנן את ההתיישבות מחדש כאן: בנגב ובגליל. עתודות הקרקע שם הן המשאב הלאומי הגדול ביותר, ורק מדיניות אמיצה תהפוך אותן למוקדי חיים חדשים.

הפתרונות כוללים הקמת "ערי לוויין חכמות": יישובים מודרניים ומחוברים טכנולוגית, שמציעים איכות חיים גבוהה ומשרות מרחוק; וכן עידוד חלוציות מודרנית של זוגות צעירים ואנשי מילואים, שיקבלו מעטפת מקיפה להקמת קהילות משימתיות חדשות, לצד עולים חדשים שבורחים מאנטישמיות – כי אין ליהודים ארץ אחרת.

המשאבים הלאומיים צריכים לעבוד בשביל המדינה. האתגר אמנם עצום – אבל המשאבים קיימים: רווחי הבנקים, ההון הכלוא של העסקים, עתודות הקרקע הרחבות והציבור שמוכן לקחת חלק בבנייה. כשמשלבים שיפוי כלכלי, השקעות חכמות, דיוק תכנוני והתיישבות קדמת מדינה – ניתן להפוך את המשבר להזדמנות היסטורית.

הבחירה היא פשוטה: להמשיך במיסים קצרים, או לבנות תשתית ארוכת טווח לדור צעיר שמאמין שיש לו עתיד כאן. ישראל יכולה וצריכה לבחור באפשרות השנייה. השורה התחתונה ברורה: אם יזמים בעולם משקיעים הון ליישב את המאדים בעתיד, אין סיבה שלא ליישב את הנגב והגליל ביהודים בהווה.

עוד ב-

הקרב על הבית: הגיע הזמן לפתרונות דיור ללוחמים

לכתבה המלאה

*הכותב, חגי רזניק, הוא ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב וכיהן בעבר כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון.