קשה למצוא מילה רעה על "אנונימי לגמרי", הסרט החדש שמתחקה אחר השנים הראשונות של בוב דילן בעולם המוזיקה - תקופה שבה הוא לא רק השתלב, אלא גם שינה את חוקי המשחק. אולי זה קשור לכך שדילן עצמו אישר את הסרט ואף מרוצה ממנו, אך למרות שמדובר ביצירה קולנועית מרשימה, שמעוררת עניין רב וראויה לכל פרס אפשרי, היא מותירה תחושת החמצה. הסרט מתמקד בפרק זמן מצומצם (1961–1965) ואינו מצליח באמת ללכוד את אישיותו החידתית של דילן.

מאחורי הסרט עומד הבמאי ג'יימס מנגולד ("הולך בדרכי" על ג'וני קאש שזכה באוסקר), שמציג שוב את יכולתו לשחזר תקופה מוזיקלית מכוננת עם בימוי מדויק ואווירה סוחפת. עם זאת, בעוד שהסרט "אני לא שם" (2007) הציג גרסה ורסטילית ומורכבת של דמותו של דילן באמצעות שחקנים שונים (כולל הופעה בלתי נשכחת של קייט בלאנשט), "אנונימי לגמרי" נשאר נאמן לקו ביוגרפי קלאסי ומעט מוגבל.

הסרט נפתח עם הגעתו של דילן לניו יורק, שם הוא נוחת הישר לתוך סצנת הפולק בגריניץ' וילג'. התקופה היא ראשית שנות ה-60 הסוערות: קנדי נכנס לבית הלבן, המלחמה הקרה נותנת אותותיה והרחובות גדושים ממאבקים פוליטיים וחברתיים. מוזיקת הפולק היא לא רק פסקול התקופה, אלא כלי מחאה רב-עוצמה שמגדיר היסטוריה של דור שלם. אל תוך הסצינה הזו, כאמור, נכנס דילן הצעיר, חמוש בגיטרה וכריזמה שקטה ומצליח בדרכו לטרוף את הקלפים.

בניו יורק הוא פוגש את במהלך ביקור בבית חולים את זמר הפולק האגדי פיט סיגר (אדוארד נורטון, בהופעה נפלאה שראויה לאוסקר), שמזהה בו מיד את הפוטנציאל שלו. יחד עם ג'ואן באאז (מוניקה ברברו המצטיינת), הוא מעניק לדילן במה ראשונה ודוחף אותו קדימה. אך במהרה, המרדנות שטבועה בדילן מתחילה להתגלות—הוא חותר תחת מוסכמות, פונה עורף למוזיקת הפולק, ומחליף את הגיטרה האקוסטית בחשמלית, במהלך ששיאו בהופעה הדרמטית בפסטיבל ניופורט 1965, שם הוא נתקל בתגובות נסערות מצד מעריציו הוותיקים.

קרדיט: פורום פילם

טימותי שאלאמה, שמגלם את דילן, מספק הופעה מסחררת וראויה לאוסקר. הוא לא רק נראה ונשמע כמו דילן, אלא מצליח ללכוד את הניואנסים הקטנים ביותר של אישיותו. גם אדוארד נורטון ומוניקה ברברו מעניקים הופעות חזקות ומרשימות, כאשר אל פנינג, בתפקיד חברתו הנבגדת של דילן, מצליחה לעורר אמפתיה ורחמים למרות תצוגת משחק מאופקת שנשענת על הבעה אחת כמעט לכל אורך הסרט.

עוד ב-

"האבא שיכולתי להיות": דרמה משפחתית מרגשת ומטלטלת | אביב עגיב

לכתבה המלאה

״אנונימי לגמרי״ הוא סרט מרשים, אך הוא לוכד רק פרק זמן מוגבל מחייו של בוב דילן ולא מצליח לחשוף את מלוא המורכבות של דמותו. דילן מוצג כמרדן, בוגדני, ולעיתים קר רוח, אך לא מספיק כנפש מבריקה ורב-שכבתית. עם זאת, מבחינה קולנועית, הסרט עשוי היטב, הפסקול ממכר, וההופעות בלתי נשכחות. אם אתם חובבי מוזיקה, זו חוויה קולנועית ששווה כל רגע.