בונג ג'ון-הו, הבמאי מאחורי פרזיטים עטור האוסקרים ו-"רכבת הקרח", חוזר אחרי הפסקה של שש שנים עם מיקי 17, סרט מדע בדיוני מחוכם, מסוגנן ובדומה לסרטיו הקודמים של בונג ג'ון -הו גם כאן הוא מרבה לעסוק בנושאים של מעמדות, היררכיות בין בני אדם כשבדרכו הכה מוכרת עושה זאת עם המון הומור אפל ומלא אמירות פילוסופיות ופוליטיות.

הסרט מתרחש בעתיד שבו האנושות שולחת מתיישבים לכוכבי לכת רחוקים, וביניהם גם אנשים מסוגו של מיקי (פטינסון)- אדם כושל בחייו שבורח מפני נושיו ולמקום מבואו החדש יש שיבוטים מתכלים של בני אדם שתפקידם למות ולהיוולד מחדש כדי לשרת את המשלחת. מיקי מת ונולד (אם כי צריך לומר מודפס) מחדש פעם אחר פעם, כל פעם בתואנה שונה ובמיתה משונה ומזוויעה. כשהמיקי ה-17 (היינו, בגרסתו הזו) נולד משהו קורה והוא מתחיל להטיל דופי במערכת ומכאן גם העלילה תופסת כיוון מפתיע שמעלה שאלות עמוקות על היררכיית מעמדות ותודעה כוזבת.

רוברט פטינסון מגלם את מיקי בהופעה מרשימה שמוכיחה את היותו אחד השחקנים הטובים שיש בהוליווד ומראה את השינוי שעבר מ"דמדומים" ועד היום. הוא מוכיח את היותו שחקן עם רוחב יריעה איכותי ונהדר ומשלב סרקסטיות, שברגעיה מזכירה קצת את ג'ים קארי ב"איש על הירח", וגם את היותו שחקן דרמטי מבריק. האתגר שלו להפוך את אותה דמות שחוזרת לחיים שוב ושוב למרתקת ורבת-עומק ולא לחד מימדיות מוכיחה שראוי לכל המחמאות.

לצידו, סטיבן יון (שהפליא לפני כשנתים עם "מינארי" ו"עצבים")  מספק הופעה מהוקצעת גם כן כחבר צוות שמתמודד עם הדינמיקה החדשה שמיקי יוצר. מארק רפאלו בתפקיד שמזכיר קצת את זה שעשה ב"מסכנים שכאלה" כמפקד המשלחת והוא יחסית הצלע החלשה של הסרט אך אשתו הפסיכופטית טוני קולט הנהדרת כהרגלה מביאה כריזמה משלה ונראה שהיא מתענגת על כל רגע בסרט למרות שבעיני היא לא מקבלת מספיק זמן מסך כדי למצות את הדמות.

עוד ב-

לא ציפינו: הכוכבת ההוליוודית הגיעה עם חיתול לטקס היוקרתי

לכתבה המלאה

הסרט מרהיב ויזואלית, עם עיצוב עולם עשיר ומרשים שמזכיר את סגנונו של בלייד ראנר אבל עם טאץ' מודרני וריאליסטי יותר. התסריט, שמאזן בין רגעי אקשן להרהורים קיומיים, מצליח להיות סוחף גם כשהוא עוצר לרגעים של פילוסופיה על מהות החיים. עם זאת, יש רגעים שבהם הקצב מעט נתקע, בעיקר בחלקו האמצעי של הסרט.למרות שלא מדובר ביצירת המופת הגדולה של בונג, מיקי 17 הוא סרט מדע בדיוני אינטיליגנטי, חריף , סוחף ומעורר מחשבה, שמוכיח שוב למה הבמאי הזה נחשב לאחד המעניינים והאייקונים כיום.